מכתב שלא נשלח...
X יקרה,
נגעת בי, נגעת בי בלב בגוף ובנשמה. נגענו כמו שאף פעם לא והיינו כאן ושם, נסענו, טיילנו חזרנו התאהבתי בך עד מעל לראש. זאת היתה תאונה עבורי, את התאונה שלי. אתה התאונה שלי אמרה פרידה קאלו לאהובה ריברה, כשציירה את המלקחיים תופשות את וריד ליבה הקטוע, כך את, התאונה שלי.
כשרק הכרנו, לא יכולתי לחשוד שככה ארגיש. היה לי נח, נסעתי רחוק בשבילך, אבל התרגשתי מהנהיגה, שעה עברה ואני מחכה לך בצומת, את מגיעה, מכוונת אותי ברכבך, אני עוקבת, הנה אנחנו אצלך בסלון על הספה. ואת נבוכה, רואים שאת מרוצה ממה שאת רואה. יושבת על הספה שלך, אני זחוחה לגמרי, שבת חמה, אוזו קפוא, צהריים ואת מולי. מה בתוכנית? אנחנו מכינות ארוחה ביחד. כבר אז הייתי צריכה לדעת להיזהר, לשמור על הלב שיפסיק להתרחב. ידיים שוטפות ירקות, סיר, תנור מתחמם. סלט בתוך יוגורט, את סקפטית, אח"כ תשבחי, זה יהיה לך טעים. אני כבר שנים רעבה לטעם הזה. טעם של בית, של רכות, של חום תנור וחום ידיים, את מניחה עלי סינר וידייך קלות ברפרוף מעבירות בי חום. דמעות בצל שורפות בעיניים, מחברת שלך, כתב ידך, על המתכון.
ואז יושבות שוב, אחרי האוכל, מראה לי את הסדרה שהתחלת לצפות. מה פתאום שמיכה בקיץ, אולי כבר היה קר, או שהגיע הערב, אבל את מכסה בשמיכה. ובמגע. ואנחנו עוברות למיטה. ואני נסחפת, לא עוצרת עכשיו. אני בקסם שלך, את סוחפת, מתי הפכת מילדה ביישנית לאשה הלוהטת, הפצועה, החמה שמושכת אותי אליה. מביאה צעצועים למיטה. מספרת על נשים במלתחה, שהיית שהיה, מה היה דעתי נגנבת, מפוזרת, שומעת וחלק גדול לא קולטת, מה פספסתי, איזה פרט מידע יכול היה אולי לשמור עלי, להגן, להזהיר, כבר אז, לתת סימן לעתיד לבוא?
אני מתבוננת בך, גוף רך, עיניים בצבע.. אחר. חום אחר, עם ירוק, כמו אבן הנמר, אבל עיניים טובות, נעימות, אני מרפה, שדיים, נבלעת בך, מתרפקת בגופך, מרגישה, לב פועם בעורק הצוואר, ככה זה לעשות אהבה, אני מרגישה, הנה הלב שלי מוגש לך שם, פעם ראשונה, בלי מיקוח. את אומרת שנח איתי, וזה קורה שוב, ושוב, ורק לפנות בוקר אנחנו מתקלחות, ביחד, ישנות קצת ואני קמה מוקדם לא לאחר לעבודה. לישון ביחד, לקום לעבודה, אני חושבת בדרך... לקום מזרועותייך אני רותה כהרגל, עד כדי כך נעים זה היה. הלב שלי מוגש, פעם שניה, בהסכם ביני לביני.
גשם של מטאורים במדבר, אני מציעה. מרגישה כמו שפעם מזמן היינו מתארגנים כמה ח'ברה, ויוצאים. אז נסענו. לקחת את העניינים, כיוונת, ניווטת, הוכחת בקיאות בטוואי הדרך, שוב, בקסם ישיר ושקט, נטול פוזה, נשביתי לך. לא ראית כמה קסום היה הלילה. מעטה של כוכבים ונפילה חוצה את השמיים שורפת את הרקיע בזהב ונצנוצים, כמו בתוך עינייך.
ואני נשרפת, מטאור נופל, כל כך רחוק ולא מודע לשובל שהוא משאיר. אנחנו לפני טיסה, את משרטטת לי שיעור בנפילה חופשית ממגדל. אנחנו בפיזה, גלליאו זורק תפוח. אני חושבת, גם לניוטון היה תפוח, אני די בטוחה בזה. המחשבה שלי נודדת, פורטת בגיטרה שלקחנו, הנה אנחנו כמו שתי נערות בעיניי. מתנשקות מול כולם, הלב שלי מתרחב פעם שלישית, הוא שלך, כדור תפוח פועם, בין ידייך, לא מודע לכוחו של חסרונן.
X יקרה,
נגעת בי, נגעת בי בלב בגוף ובנשמה. נגענו כמו שאף פעם לא והיינו כאן ושם, נסענו, טיילנו חזרנו התאהבתי בך עד מעל לראש. זאת היתה תאונה עבורי, את התאונה שלי. אתה התאונה שלי אמרה פרידה קאלו לאהובה ריברה, כשציירה את המלקחיים תופשות את וריד ליבה הקטוע, כך את, התאונה שלי.
כשרק הכרנו, לא יכולתי לחשוד שככה ארגיש. היה לי נח, נסעתי רחוק בשבילך, אבל התרגשתי מהנהיגה, שעה עברה ואני מחכה לך בצומת, את מגיעה, מכוונת אותי ברכבך, אני עוקבת, הנה אנחנו אצלך בסלון על הספה. ואת נבוכה, רואים שאת מרוצה ממה שאת רואה. יושבת על הספה שלך, אני זחוחה לגמרי, שבת חמה, אוזו קפוא, צהריים ואת מולי. מה בתוכנית? אנחנו מכינות ארוחה ביחד. כבר אז הייתי צריכה לדעת להיזהר, לשמור על הלב שיפסיק להתרחב. ידיים שוטפות ירקות, סיר, תנור מתחמם. סלט בתוך יוגורט, את סקפטית, אח"כ תשבחי, זה יהיה לך טעים. אני כבר שנים רעבה לטעם הזה. טעם של בית, של רכות, של חום תנור וחום ידיים, את מניחה עלי סינר וידייך קלות ברפרוף מעבירות בי חום. דמעות בצל שורפות בעיניים, מחברת שלך, כתב ידך, על המתכון.
ואז יושבות שוב, אחרי האוכל, מראה לי את הסדרה שהתחלת לצפות. מה פתאום שמיכה בקיץ, אולי כבר היה קר, או שהגיע הערב, אבל את מכסה בשמיכה. ובמגע. ואנחנו עוברות למיטה. ואני נסחפת, לא עוצרת עכשיו. אני בקסם שלך, את סוחפת, מתי הפכת מילדה ביישנית לאשה הלוהטת, הפצועה, החמה שמושכת אותי אליה. מביאה צעצועים למיטה. מספרת על נשים במלתחה, שהיית שהיה, מה היה דעתי נגנבת, מפוזרת, שומעת וחלק גדול לא קולטת, מה פספסתי, איזה פרט מידע יכול היה אולי לשמור עלי, להגן, להזהיר, כבר אז, לתת סימן לעתיד לבוא?
אני מתבוננת בך, גוף רך, עיניים בצבע.. אחר. חום אחר, עם ירוק, כמו אבן הנמר, אבל עיניים טובות, נעימות, אני מרפה, שדיים, נבלעת בך, מתרפקת בגופך, מרגישה, לב פועם בעורק הצוואר, ככה זה לעשות אהבה, אני מרגישה, הנה הלב שלי מוגש לך שם, פעם ראשונה, בלי מיקוח. את אומרת שנח איתי, וזה קורה שוב, ושוב, ורק לפנות בוקר אנחנו מתקלחות, ביחד, ישנות קצת ואני קמה מוקדם לא לאחר לעבודה. לישון ביחד, לקום לעבודה, אני חושבת בדרך... לקום מזרועותייך אני רותה כהרגל, עד כדי כך נעים זה היה. הלב שלי מוגש, פעם שניה, בהסכם ביני לביני.
גשם של מטאורים במדבר, אני מציעה. מרגישה כמו שפעם מזמן היינו מתארגנים כמה ח'ברה, ויוצאים. אז נסענו. לקחת את העניינים, כיוונת, ניווטת, הוכחת בקיאות בטוואי הדרך, שוב, בקסם ישיר ושקט, נטול פוזה, נשביתי לך. לא ראית כמה קסום היה הלילה. מעטה של כוכבים ונפילה חוצה את השמיים שורפת את הרקיע בזהב ונצנוצים, כמו בתוך עינייך.
ואני נשרפת, מטאור נופל, כל כך רחוק ולא מודע לשובל שהוא משאיר. אנחנו לפני טיסה, את משרטטת לי שיעור בנפילה חופשית ממגדל. אנחנו בפיזה, גלליאו זורק תפוח. אני חושבת, גם לניוטון היה תפוח, אני די בטוחה בזה. המחשבה שלי נודדת, פורטת בגיטרה שלקחנו, הנה אנחנו כמו שתי נערות בעיניי. מתנשקות מול כולם, הלב שלי מתרחב פעם שלישית, הוא שלך, כדור תפוח פועם, בין ידייך, לא מודע לכוחו של חסרונן.
).
