חתולה תל אביבית
New member
מכתב שלא ישלח
זה מוזר שאני כותבת לך ואני מרגישה קצת מטופשת, כי למעשה אנחנו לא כל כך מכירים. במהלך השנה החולפת נפגשנו מספר פעמים באירועים דרך חברים משותפים חוץ משלום מנומס (לצאת ידי חובה) לא שוחחנו מעולם וזה לא חסר לאף אחד מאיתנו. לפני חודש נפגשנו במסיבה שלא אותו חבר, היה מצב רוח מעולה, מוסיקה מדהימה, אנשים טובים והרבה שתייה! שתינו! כמי שלא שותה אפילו יין שתיתי קצת יותר מידי ובדרך פלא מצאתי את עצמי בזרועותיך, ספוגי אלכוהול העברנו לילה משותף בשינה (לצערי ואני מאמינה שגם לצערך) ואתה מתוך שכרות, צורך או רצון חיבקת, ליטפת ונישקת אותי לאורך כל הלילה. הלילה נגמר, חזרתי הביתה, מקלחת ולישון עוד קצת כשהתפקחתי לא ייחסתי לילה הזה משמעות, היינו שתויים היה נחמד ובזה זה נגמר, הייתה חוויה נחמדה וזהו – תודה! וכשנפשנו במפגש חברים נוסף (שנערך אצלי בבית) יומיים לאחר מכן התעלמת ממני... מפתיע? ממש לא! אולי רצית להבהיר שמה שהתחיל נגמר או שאתן לך את הקרדיט שהיית נבוך בדיוק כמוני ליד כל האנשים האלה שמרביתם ידעו מה קרה כשקיבלתי ממך מייל לפני כשבוע לא הופתעתי, ידעתי כי תרצה לסגור קצוות לא "גמורים" - צדקתי! התחיל פלרטוט אשר נעם לי (אפילו נעם מאוד) במשך כמה ימים הלכתי עם חיוך קטן בלב כזה שיש בהתחלות של כל מיני דברים סוג של התרגשות ומחמאה, נפגשנו לפני כמה ימים שוחחנו ארוכות ועמוקות, הייתה שיחה מדהימה נהניתי להקשיב לך נהניתי לדבר איתך הייתה אווירה טובה. אבל, משהו בתחושת הבטן שלי אמר לי שכדאי להמתין שכדאי לחשוב על הכל שוב ועדיין לא לממש שום דבר, החלטתי להקשיב לתחושות הבטן הללו הן מעולם לא אכזבו אותי – הקשבתי להן. הסברתי לך את הנושא ואת ההחלטה המוזרה הזאת שנפלה עלי בלהט העניינים ולמרות זאת נשארת לישון, כאילו קראת את צרכיי (או שמא אלה גם צרכייך) ופשוט חיבקת, ליטפת ונישקת, למרות ששנינו היינו פיקחים המבוכה לא שרתה בחדר ונרדמנו ביחד, קמנו בבוקר והתנהלנו לנו לאיטנו. ככה תם לו הסיפור! אין שלום, אין שיחות סיכום, קמים בבוקר ונפרדים ו...זהו. לך יקירי אני רוצה לספר ולגלות שאחרי שש שנים של בחירה בחיים נטולי בן זוג, התפרצת לחיי הפכת את עולמי ופתאום הרגשתי שאולי יש משהו אחר שם בחוץ משהו ששווה להיפרד מהחומות בשבילו, שיבין בלי הרבה מילים, שידע לקבל שידע לתת. האם?
זה מוזר שאני כותבת לך ואני מרגישה קצת מטופשת, כי למעשה אנחנו לא כל כך מכירים. במהלך השנה החולפת נפגשנו מספר פעמים באירועים דרך חברים משותפים חוץ משלום מנומס (לצאת ידי חובה) לא שוחחנו מעולם וזה לא חסר לאף אחד מאיתנו. לפני חודש נפגשנו במסיבה שלא אותו חבר, היה מצב רוח מעולה, מוסיקה מדהימה, אנשים טובים והרבה שתייה! שתינו! כמי שלא שותה אפילו יין שתיתי קצת יותר מידי ובדרך פלא מצאתי את עצמי בזרועותיך, ספוגי אלכוהול העברנו לילה משותף בשינה (לצערי ואני מאמינה שגם לצערך) ואתה מתוך שכרות, צורך או רצון חיבקת, ליטפת ונישקת אותי לאורך כל הלילה. הלילה נגמר, חזרתי הביתה, מקלחת ולישון עוד קצת כשהתפקחתי לא ייחסתי לילה הזה משמעות, היינו שתויים היה נחמד ובזה זה נגמר, הייתה חוויה נחמדה וזהו – תודה! וכשנפשנו במפגש חברים נוסף (שנערך אצלי בבית) יומיים לאחר מכן התעלמת ממני... מפתיע? ממש לא! אולי רצית להבהיר שמה שהתחיל נגמר או שאתן לך את הקרדיט שהיית נבוך בדיוק כמוני ליד כל האנשים האלה שמרביתם ידעו מה קרה כשקיבלתי ממך מייל לפני כשבוע לא הופתעתי, ידעתי כי תרצה לסגור קצוות לא "גמורים" - צדקתי! התחיל פלרטוט אשר נעם לי (אפילו נעם מאוד) במשך כמה ימים הלכתי עם חיוך קטן בלב כזה שיש בהתחלות של כל מיני דברים סוג של התרגשות ומחמאה, נפגשנו לפני כמה ימים שוחחנו ארוכות ועמוקות, הייתה שיחה מדהימה נהניתי להקשיב לך נהניתי לדבר איתך הייתה אווירה טובה. אבל, משהו בתחושת הבטן שלי אמר לי שכדאי להמתין שכדאי לחשוב על הכל שוב ועדיין לא לממש שום דבר, החלטתי להקשיב לתחושות הבטן הללו הן מעולם לא אכזבו אותי – הקשבתי להן. הסברתי לך את הנושא ואת ההחלטה המוזרה הזאת שנפלה עלי בלהט העניינים ולמרות זאת נשארת לישון, כאילו קראת את צרכיי (או שמא אלה גם צרכייך) ופשוט חיבקת, ליטפת ונישקת, למרות ששנינו היינו פיקחים המבוכה לא שרתה בחדר ונרדמנו ביחד, קמנו בבוקר והתנהלנו לנו לאיטנו. ככה תם לו הסיפור! אין שלום, אין שיחות סיכום, קמים בבוקר ונפרדים ו...זהו. לך יקירי אני רוצה לספר ולגלות שאחרי שש שנים של בחירה בחיים נטולי בן זוג, התפרצת לחיי הפכת את עולמי ופתאום הרגשתי שאולי יש משהו אחר שם בחוץ משהו ששווה להיפרד מהחומות בשבילו, שיבין בלי הרבה מילים, שידע לקבל שידע לתת. האם?