מכתב שהופיע בבלוג של מישהי..
למה הם כאלה אטומים?! מה הם לא מבינים שאני גם בנאדם!? הם חושבים שהם יותר טובים ממני, אבל הם לא. הוואוו, כמה שהם לא. אני לא אומרת שאני יותר טובה מהם, ממש לא. בעצם... אולי כן, אולי אני יותר טובה מהם. כי אני מקבלת את הבנאדם לא משנה למי הוא נמשך, או מה הוא אוהב. מה הם עד כדי כך דפוקים!? אין להם שכל!? או שיש להם, והם פשוט לא יודעים להשתמש בו. אני יכולה לעזור להם אם הם רוצים. הם בכלל מכירים אותי שהם חושבים שיש להם זכות לשפוט אותי?!?! אין להם זכות להביע עליי ביקורת בכלל. אין להם זכות להוריד לי את הביטחון העצמי. שעבדתי עליו במשך כל כך הרבה זמן. אין להם זכות לצעוק לי "יא לסבית" כשאני הולכת בבית ספר. בעצם...למה אני בכלל שמה עליהם?!שיגידו מה שהם רוצים!!! ככה חשבתי, ככה הרגשתי לפני שהם אמרו לי את זה. אז למה זה הרס לי את המצב רוח!? הערה מטופשת שזרקו לאוויר. בלי לחשוב בכלל מה זה עושה לי. וואלה...אני מקבלת את עצמי כמו שאני, לסבית. אני משלימה עם זה. אז למה הם חייבים לגרום לי לשנוא את עצמי, שוב. לגרום לי לחזור לתקופה של עצב, ושל אכזבה מעצמי. אני בנאדם שמח, אני תמיד מאושרת, וצוחקת. וגם שצוחקים עליי, אני לוקחת הכל בצחוק. צוחקת על עצמי בחזרה. על הזין שלי! אבל למה כשאנשים מוציאים הערה כזאת מפגרת מהפה הדפוק שלהם, כל כך אכפת לי?! הרי אני יודעת שהם סתומים. אוף!! הם צריכים להבין שזה לא עיניין שלהם. ואין להם זכות להתערב לי בחיים. אויי מתי הם יקבלו מוח!? מוח כדי להבין שכולנו בני אדם!!!!!!!!!!!!! בעקבות מקרה שקרה בבית ספר. אח"כ המחנכת שלי שאלה אותי מה קרה כי הייתי עצבנית, ופשוט נתתי לה את זה. היא כתבה לי מכתב חזרה, שהולך ככה: " נוף יקירתי, קודם כל תודה על השיתוף והכנות האמיצה שלך. הבעת את עצמך בכתב ולכן אני מוצאת לנכון גם לענות לך בכתב, למרות שמתחשק לי פשוט לחבק אותך חזק. חזק. את כל כך צודקת, אין להם זכות להעביר עלייך ביקורת. ובטח לא בנושא כל כך אישי ורגיש. אבל כאלו הם בני האדם ( לא כולם...) הם מחפשים את הדברים הפרטיים, הקשים, הבעייתיים אצל כל אחד מאיתנו ועילהם צוחקים, מתבדחים עם אחרים וחושבים שהם יכולים להביע את דעתם ולהתבדח על העניינים שלנו. אסור לך לחזור אחורה ולשנוא את עצמך, על מה בעצם נוף? על מה את צריכה להתייסר, לשנוא את עצמך ולהרגיש מאוכזבת? את בן אדם בוגר שעושה את הבחירות שלו בחיים. הגעת עם עצמך להכרה מסויימת, שהיא גם לא קלה לזיהוי והשלמה, ואם עברת את השלב הזה, אל תתני להערות עוקצניות לרעות להפריע לך, ולהוציא אותך מאיזון. אני בטוחה, מבלי לדעת במי מדובר, שכל אחד מהם סוחב על גבו מטען לא קל- של בעיות אישיות, בעיות בבית, קשיים, תסכולים וסימני שאלה לגבי המון נושאים. ודווקא אלו שיש להם יותר בעיום עם עצמם- הם הלועגים הגדולים. אז יקירתי, תכניסי את הערות שהופנו לגבייך למעין קוספא דמיונית וסגרי אותן שם, אל תתני להן להציף אותך. אני יודעת שזו בקשה קשה כי את (ואני לא פחוץ) פעולות עם הרגש ולא יכולות להתעלם ממה שמופנה לעברנו. הרימי חזרה את הראש, אל תתכופפי בגללם ושמרי כל כוחותייך למצבים קשים יותר שעוד יצוצו בהמשך. ולסיום, אני אשמח לדעת מי צחק עלייך כדי להיות יותר עירנית בפעמים הבאות, כי בטח מי שצוחק עלייך צוחק על עוד תלמידים. תודה על השיתף, על הכנות ועל מי שאת. עפרה." והיא נתנה לי חיבוק! אני כל כך מעריכה אותה על זה.
למה הם כאלה אטומים?! מה הם לא מבינים שאני גם בנאדם!? הם חושבים שהם יותר טובים ממני, אבל הם לא. הוואוו, כמה שהם לא. אני לא אומרת שאני יותר טובה מהם, ממש לא. בעצם... אולי כן, אולי אני יותר טובה מהם. כי אני מקבלת את הבנאדם לא משנה למי הוא נמשך, או מה הוא אוהב. מה הם עד כדי כך דפוקים!? אין להם שכל!? או שיש להם, והם פשוט לא יודעים להשתמש בו. אני יכולה לעזור להם אם הם רוצים. הם בכלל מכירים אותי שהם חושבים שיש להם זכות לשפוט אותי?!?! אין להם זכות להביע עליי ביקורת בכלל. אין להם זכות להוריד לי את הביטחון העצמי. שעבדתי עליו במשך כל כך הרבה זמן. אין להם זכות לצעוק לי "יא לסבית" כשאני הולכת בבית ספר. בעצם...למה אני בכלל שמה עליהם?!שיגידו מה שהם רוצים!!! ככה חשבתי, ככה הרגשתי לפני שהם אמרו לי את זה. אז למה זה הרס לי את המצב רוח!? הערה מטופשת שזרקו לאוויר. בלי לחשוב בכלל מה זה עושה לי. וואלה...אני מקבלת את עצמי כמו שאני, לסבית. אני משלימה עם זה. אז למה הם חייבים לגרום לי לשנוא את עצמי, שוב. לגרום לי לחזור לתקופה של עצב, ושל אכזבה מעצמי. אני בנאדם שמח, אני תמיד מאושרת, וצוחקת. וגם שצוחקים עליי, אני לוקחת הכל בצחוק. צוחקת על עצמי בחזרה. על הזין שלי! אבל למה כשאנשים מוציאים הערה כזאת מפגרת מהפה הדפוק שלהם, כל כך אכפת לי?! הרי אני יודעת שהם סתומים. אוף!! הם צריכים להבין שזה לא עיניין שלהם. ואין להם זכות להתערב לי בחיים. אויי מתי הם יקבלו מוח!? מוח כדי להבין שכולנו בני אדם!!!!!!!!!!!!! בעקבות מקרה שקרה בבית ספר. אח"כ המחנכת שלי שאלה אותי מה קרה כי הייתי עצבנית, ופשוט נתתי לה את זה. היא כתבה לי מכתב חזרה, שהולך ככה: " נוף יקירתי, קודם כל תודה על השיתוף והכנות האמיצה שלך. הבעת את עצמך בכתב ולכן אני מוצאת לנכון גם לענות לך בכתב, למרות שמתחשק לי פשוט לחבק אותך חזק. חזק. את כל כך צודקת, אין להם זכות להעביר עלייך ביקורת. ובטח לא בנושא כל כך אישי ורגיש. אבל כאלו הם בני האדם ( לא כולם...) הם מחפשים את הדברים הפרטיים, הקשים, הבעייתיים אצל כל אחד מאיתנו ועילהם צוחקים, מתבדחים עם אחרים וחושבים שהם יכולים להביע את דעתם ולהתבדח על העניינים שלנו. אסור לך לחזור אחורה ולשנוא את עצמך, על מה בעצם נוף? על מה את צריכה להתייסר, לשנוא את עצמך ולהרגיש מאוכזבת? את בן אדם בוגר שעושה את הבחירות שלו בחיים. הגעת עם עצמך להכרה מסויימת, שהיא גם לא קלה לזיהוי והשלמה, ואם עברת את השלב הזה, אל תתני להערות עוקצניות לרעות להפריע לך, ולהוציא אותך מאיזון. אני בטוחה, מבלי לדעת במי מדובר, שכל אחד מהם סוחב על גבו מטען לא קל- של בעיות אישיות, בעיות בבית, קשיים, תסכולים וסימני שאלה לגבי המון נושאים. ודווקא אלו שיש להם יותר בעיום עם עצמם- הם הלועגים הגדולים. אז יקירתי, תכניסי את הערות שהופנו לגבייך למעין קוספא דמיונית וסגרי אותן שם, אל תתני להן להציף אותך. אני יודעת שזו בקשה קשה כי את (ואני לא פחוץ) פעולות עם הרגש ולא יכולות להתעלם ממה שמופנה לעברנו. הרימי חזרה את הראש, אל תתכופפי בגללם ושמרי כל כוחותייך למצבים קשים יותר שעוד יצוצו בהמשך. ולסיום, אני אשמח לדעת מי צחק עלייך כדי להיות יותר עירנית בפעמים הבאות, כי בטח מי שצוחק עלייך צוחק על עוד תלמידים. תודה על השיתף, על הכנות ועל מי שאת. עפרה." והיא נתנה לי חיבוק! אני כל כך מעריכה אותה על זה.