כנרת יפה שלי
New member
מכתב שהגיע מפנוי
שמצא לעצמו דרך חיים מיוחדת. שלום לך, אני שולח דוא"ל זה למספר לא קטן של אנשים הקרובים ללבי. ביום שני, 5 בפברואר, מת המורה הגדול שלי, מהרישי מהש יוגי. לא משנה אם אומרים "מת" או "נפטר" או "עזב את גופו" - כולם אותו הדבר. בגופו הוא איננו איתי ואיתנו. למדתי במהלך השנים לכבד יותר ויותר את מהרישי מהש יוגי ולבטוח יותר ויותר בשיפוטו, אבל הרגש העיקרי שלי כלפיו איננו האמון שלי בו אלא אהבתי אליו.. ממצב של אדישות כלפיו הוא באישיותו העביר אותו למצב של אהבה כלפיו וגם של הערכה עמוקה כלפי כל מה שעשה למען העולם (ולמעני אישית). ביומיים הראשונים חשתי מדי פעם עצב כשחשבתי עליו. אבל שום דבר אינו יכול למחות את האושר הרב המפכה בי יותר ויותר. וכך היה לי מצב מוזר של תחושת מחנק בגרון עם אושר רב. מהרישי יחסר לי. יש לי הרבה הקלטות שלו, אבל הייתי רגיל לכך שמדי פעם הוא מדבר אלינו, אנשי Invincible America או לציבור הרחב או לתקשורת, ולא יהיה יותר. כן, מהרישי השאיר אחריו קבוצה של אנשים דגולים, אנשים חכמים, אנשים היודעים להנהיג, בקיצור - אנשים גדולים. אבל מהרישי היה הרבה יותר מאשר אדם גדול - הוא היה אדם שמימש את עצמו לחלוטין, הגיע - ככל שאני מבין - לפסגת מיצוי הפוטנציאל האנושי, רמה שאני ואחרים שואפים להגיע אליה. בניגוד לרבים בהיסטוריה ייחדה אותו העובדה שהוא ידע לא רק להצביע על היעד, אלא לתת כלים מעשיים, טכנולוגיות להשגת יעדים אלה. מהרישי קבע יעדים, שכל אחד מהם בפני עצמו יכול להצדיק גדולה של אדם, כגון: שלום עולמי, ביעור העוני, קץ לסבל האנושי (אני יודע שזה נשמע דמיוני ובלתי אפשרי, אבל מסתבר שאנו בדרך לכך), בריאות מושלמת, חינוך אידאלי ועוד. אבל - וזה עיקר גדולתו - נוסף לקביעת יעדים אלה, נתן טכנולוגיות למימושן ואף קבע מסגרות ארגוניות לביצוע הדבר. הוא השאיר אחריו מערכת היודעת היטב מה לעשות ואיך לעשות זאת. יחסר לי מגעו של אדם שביטא את הטוטליות של החיים. כבר אינני עצוב כמו לפני מספר ימים. קיבלתי זאת. אבל משהו בלב עדיין מודע לחסרונו. לפני כמה שנים נערך בישראל קורס שבו למדו ישראלים את טכניגות הסידהים, ובכללם התעופה היוגית. להפתעת המורים למדיטציה שטיפלו בצד הארגוני, הסתבר שהאדם מחו"ל שניהל את הקורס היה מהרישי עצמו - מאוד לא מקובל. החניכים לא התרגשו מכך, כי מהרישי לא היה לגביהם אדם יוצא מן הכלל. אבל ככל שהתפתחו, החלו להבין את ערכו, ושנים אחר כך ניסו בינם לבין עצמם לשחזר דברים שאמר להם. אני חושב שזה מה שיקרה לעולם הגדול. תוך זמן לא רב יתחיל הציבור בעולם לתפוס מי הוא, מי היה מהרישי, ואז יתייחסו אליו כפי שאני מתייחס אליו. מהרישי הכין אותנו באופן ברור ביותר לקראת מותו. בסוף נובמבר הוא כינס את כל המי ומי בתנועה העולמית והחזיק אותם לידו עד עכשיו - ממש לא הבנתי בשביל מה, עכשיו אני מבין. הוא דיבר בסוף דצמבר ובינואר על כך שסיים את תפקידו, מימש את היעדים שהציב לו המורה שלו, גורו דב (מהרישי ייחס תמיד הכול למורה שלו, את כל הידע שלו, את כל ההישגים שלו). הוא דיבר על פרישתו מהכול, על מעבר לשתיקה, על העברת הטיפול בכול לאחרים. חוץ מאשר לומר בפירוש "אני מתכוון למות" אמר הכול. ובכל זאת בא מותו בהפתעה לי ולרובנו. אני כותב לך כל זאת כדי לשתף אותך במה שקורה לי, במה שאני מרגיש וחושב. אני חושב שמהרישי השאיר לנו ירושה נפלאה - מערכת המובילה את העולם כולו לעידן חדש, עידן המושתת על "המילה האחרונה" של המדע המודרני בשילוב עם הידע הוודי העתיק. מבעד לאשנב המדע, אמר ב-1975, אנו רואים את עליית שחר עידן ההארה. כן, אני רואה זאת יותר ויותר אצל עצמי. אני מתרגש מהשיפורים שאני רואה על עצמי בגוף ובנפש. מאוד מרשים אותי. אני רואה על עצמי דברים שפעם הכרתי רק בתיאוריה, וכעת הם מופיעים ממש אצלי. מהרישי השתמש בביטוי :"מחקר בתודעה" - אף פעם לא הבנתי את זה מעבר להבנה הפשוטה של המילים. כעת אני חווה זאת. ממש מרתק לעשות מחקר זה, והקצב מהיר מאוד ועושה זאת ליותר מעניין, והעיקר - זה לא סתם מעניין אלא מדובר בשיפורים אצלי, בדברים שנעשים יותר טובים, יותר קלים, פחות בעיות. מרגש אותי. אני יודע שכבר כתבתי זאת, אבל אני כותב שוב כי זה מה שאני מרגיש. טוב, אתן דוגמה: מבחינה גופנית אני מבחין בשיפורים ברורים בגמישות, בכוח, ביכולת הנשימה, בעמידות בתרגילים ובתחושת הקלילות של עשיית פעולות ספורט שונות. אדם בגילי היה צריך להיות מאושר אם היה יכול רק לשמור על הקיים, ואילו אצלי יש "נסיגה" לגיל ביולוגי צעיר יותר, ואני צופה שכל המגמות הללו תלכנה ותגברנה. נורא מעניין איך אהיה בעוד שנה.. וכל זה על הצד הגופני - לא התייחסתי לצד הנפשי-רוחני, שבו ההתפתחות שלי מרתקת אותי (מחקר בתודעה). לפני כחודשיים כתבתי לעיתון הסטודנטים של האוניברסיטה כאן, MUM מאמר בתגובה על מאמר של העורך. התייחסתי במאמר בין היתר לחלק מן הדברים שכתבתי לעיל. אני מביא להלן את הטקסט שלי, ואם ברצונך לקרוא אותו, סאחתיין. הרבה שלום ורצון טוב מצדי שיהיה לך טוב על הלב שמעון זילבר נ"ב - מתי אגיע ארצה? אולי בקרוב.. לא ברור. תלוי בתשובה מצד השלטונות האמריקאיים, שאני מחכה לה (אבל לא בדאגה ולא בחרדה - דרכי בחיים בטוחה, ואני יודע שאגיע להארה, יקרה מה שיקרה.)
שמצא לעצמו דרך חיים מיוחדת. שלום לך, אני שולח דוא"ל זה למספר לא קטן של אנשים הקרובים ללבי. ביום שני, 5 בפברואר, מת המורה הגדול שלי, מהרישי מהש יוגי. לא משנה אם אומרים "מת" או "נפטר" או "עזב את גופו" - כולם אותו הדבר. בגופו הוא איננו איתי ואיתנו. למדתי במהלך השנים לכבד יותר ויותר את מהרישי מהש יוגי ולבטוח יותר ויותר בשיפוטו, אבל הרגש העיקרי שלי כלפיו איננו האמון שלי בו אלא אהבתי אליו.. ממצב של אדישות כלפיו הוא באישיותו העביר אותו למצב של אהבה כלפיו וגם של הערכה עמוקה כלפי כל מה שעשה למען העולם (ולמעני אישית). ביומיים הראשונים חשתי מדי פעם עצב כשחשבתי עליו. אבל שום דבר אינו יכול למחות את האושר הרב המפכה בי יותר ויותר. וכך היה לי מצב מוזר של תחושת מחנק בגרון עם אושר רב. מהרישי יחסר לי. יש לי הרבה הקלטות שלו, אבל הייתי רגיל לכך שמדי פעם הוא מדבר אלינו, אנשי Invincible America או לציבור הרחב או לתקשורת, ולא יהיה יותר. כן, מהרישי השאיר אחריו קבוצה של אנשים דגולים, אנשים חכמים, אנשים היודעים להנהיג, בקיצור - אנשים גדולים. אבל מהרישי היה הרבה יותר מאשר אדם גדול - הוא היה אדם שמימש את עצמו לחלוטין, הגיע - ככל שאני מבין - לפסגת מיצוי הפוטנציאל האנושי, רמה שאני ואחרים שואפים להגיע אליה. בניגוד לרבים בהיסטוריה ייחדה אותו העובדה שהוא ידע לא רק להצביע על היעד, אלא לתת כלים מעשיים, טכנולוגיות להשגת יעדים אלה. מהרישי קבע יעדים, שכל אחד מהם בפני עצמו יכול להצדיק גדולה של אדם, כגון: שלום עולמי, ביעור העוני, קץ לסבל האנושי (אני יודע שזה נשמע דמיוני ובלתי אפשרי, אבל מסתבר שאנו בדרך לכך), בריאות מושלמת, חינוך אידאלי ועוד. אבל - וזה עיקר גדולתו - נוסף לקביעת יעדים אלה, נתן טכנולוגיות למימושן ואף קבע מסגרות ארגוניות לביצוע הדבר. הוא השאיר אחריו מערכת היודעת היטב מה לעשות ואיך לעשות זאת. יחסר לי מגעו של אדם שביטא את הטוטליות של החיים. כבר אינני עצוב כמו לפני מספר ימים. קיבלתי זאת. אבל משהו בלב עדיין מודע לחסרונו. לפני כמה שנים נערך בישראל קורס שבו למדו ישראלים את טכניגות הסידהים, ובכללם התעופה היוגית. להפתעת המורים למדיטציה שטיפלו בצד הארגוני, הסתבר שהאדם מחו"ל שניהל את הקורס היה מהרישי עצמו - מאוד לא מקובל. החניכים לא התרגשו מכך, כי מהרישי לא היה לגביהם אדם יוצא מן הכלל. אבל ככל שהתפתחו, החלו להבין את ערכו, ושנים אחר כך ניסו בינם לבין עצמם לשחזר דברים שאמר להם. אני חושב שזה מה שיקרה לעולם הגדול. תוך זמן לא רב יתחיל הציבור בעולם לתפוס מי הוא, מי היה מהרישי, ואז יתייחסו אליו כפי שאני מתייחס אליו. מהרישי הכין אותנו באופן ברור ביותר לקראת מותו. בסוף נובמבר הוא כינס את כל המי ומי בתנועה העולמית והחזיק אותם לידו עד עכשיו - ממש לא הבנתי בשביל מה, עכשיו אני מבין. הוא דיבר בסוף דצמבר ובינואר על כך שסיים את תפקידו, מימש את היעדים שהציב לו המורה שלו, גורו דב (מהרישי ייחס תמיד הכול למורה שלו, את כל הידע שלו, את כל ההישגים שלו). הוא דיבר על פרישתו מהכול, על מעבר לשתיקה, על העברת הטיפול בכול לאחרים. חוץ מאשר לומר בפירוש "אני מתכוון למות" אמר הכול. ובכל זאת בא מותו בהפתעה לי ולרובנו. אני כותב לך כל זאת כדי לשתף אותך במה שקורה לי, במה שאני מרגיש וחושב. אני חושב שמהרישי השאיר לנו ירושה נפלאה - מערכת המובילה את העולם כולו לעידן חדש, עידן המושתת על "המילה האחרונה" של המדע המודרני בשילוב עם הידע הוודי העתיק. מבעד לאשנב המדע, אמר ב-1975, אנו רואים את עליית שחר עידן ההארה. כן, אני רואה זאת יותר ויותר אצל עצמי. אני מתרגש מהשיפורים שאני רואה על עצמי בגוף ובנפש. מאוד מרשים אותי. אני רואה על עצמי דברים שפעם הכרתי רק בתיאוריה, וכעת הם מופיעים ממש אצלי. מהרישי השתמש בביטוי :"מחקר בתודעה" - אף פעם לא הבנתי את זה מעבר להבנה הפשוטה של המילים. כעת אני חווה זאת. ממש מרתק לעשות מחקר זה, והקצב מהיר מאוד ועושה זאת ליותר מעניין, והעיקר - זה לא סתם מעניין אלא מדובר בשיפורים אצלי, בדברים שנעשים יותר טובים, יותר קלים, פחות בעיות. מרגש אותי. אני יודע שכבר כתבתי זאת, אבל אני כותב שוב כי זה מה שאני מרגיש. טוב, אתן דוגמה: מבחינה גופנית אני מבחין בשיפורים ברורים בגמישות, בכוח, ביכולת הנשימה, בעמידות בתרגילים ובתחושת הקלילות של עשיית פעולות ספורט שונות. אדם בגילי היה צריך להיות מאושר אם היה יכול רק לשמור על הקיים, ואילו אצלי יש "נסיגה" לגיל ביולוגי צעיר יותר, ואני צופה שכל המגמות הללו תלכנה ותגברנה. נורא מעניין איך אהיה בעוד שנה.. וכל זה על הצד הגופני - לא התייחסתי לצד הנפשי-רוחני, שבו ההתפתחות שלי מרתקת אותי (מחקר בתודעה). לפני כחודשיים כתבתי לעיתון הסטודנטים של האוניברסיטה כאן, MUM מאמר בתגובה על מאמר של העורך. התייחסתי במאמר בין היתר לחלק מן הדברים שכתבתי לעיל. אני מביא להלן את הטקסט שלי, ואם ברצונך לקרוא אותו, סאחתיין. הרבה שלום ורצון טוב מצדי שיהיה לך טוב על הלב שמעון זילבר נ"ב - מתי אגיע ארצה? אולי בקרוב.. לא ברור. תלוי בתשובה מצד השלטונות האמריקאיים, שאני מחכה לה (אבל לא בדאגה ולא בחרדה - דרכי בחיים בטוחה, ואני יודע שאגיע להארה, יקרה מה שיקרה.)