מכתב קטן
הסבר קצר- כל שנה בתאריך נפילתו של אמיר, אחי, אנחנו עושים ערב לזכרו. שם אני מקריאה קטע שכתבתי לו. לפניכם קטע משנת 1999- אמירי- שלום לך יקירי שם למעלה, איפה שלא תהיה... אמירי החלפתי קידומת. אמירי, אחותך הקטנה, כיפה אדומה שלך, עוד מעט עוברת אותך בגיל וזה הרי לא יכול להיות כי אתה גדול ממני ב-4 שנים. איך אני יכולה לעבור אותך? עוד 5 חודשים אהיה אזרחית ואתה תהיה עדיין בצבא, לובש מדים והולך לצבא והרי גם זה לא הגיוני כי אתה לא קצין אז איך זה שאתה עדיין בצבא?! אני לא יודעת אבל מאוד מעניין אותי אם באיזה שהוא שלב אקלוט את אובדנך, אם קולטים מתישהו שלא תחזור. לפעמים כשאני בצבא ישנם ימים שלמים שאני לא חושבת עליך ואז פתאום אני נזכרת במשהו שמזכיר לי אותך. ואז אני לא מבינה איך אני לא חושבת עליך. ומבינה שזה מצב מאין נורמלי, כמו שהיית בצבא אז לא חשבתי עליך כל הזמן. אמירי, זה כמה שנים שלא בכיתי ואמירי אני רוצה לבכות, לבכות לבד, לבכות את אובדנך, את מותך, את נפילתך, את געגועי אליך. אני מרגישה שכל השנים שעברו ועוברותרק מרחיקותאותך ממני, אני מרגישה שאני מאבדת אותך ושאין לי במה להאחז. כבר שמעתי את כל הסיפורים, את האהבות, אכזבות, פיקודיות, פקודיות, חברים, ידודות, הכל. הכל כבר שמעתי ואתה מתחיל להעלם לי. לא דמותך כי אם צלמך, אישיותך. אל תלך ממני !!!!!! אני נמצאת בתקופת ביניים שלקראת סוף הצבא וכבר מתחילה להרגיש את הסוף... אבל מתחילה להתגעגע שוב... וכאילו לא יכולה לסיים את המכתב. ובכל זאת, אוהבת עד אין קץ כיפה אדומה, אדוה.
הסבר קצר- כל שנה בתאריך נפילתו של אמיר, אחי, אנחנו עושים ערב לזכרו. שם אני מקריאה קטע שכתבתי לו. לפניכם קטע משנת 1999- אמירי- שלום לך יקירי שם למעלה, איפה שלא תהיה... אמירי החלפתי קידומת. אמירי, אחותך הקטנה, כיפה אדומה שלך, עוד מעט עוברת אותך בגיל וזה הרי לא יכול להיות כי אתה גדול ממני ב-4 שנים. איך אני יכולה לעבור אותך? עוד 5 חודשים אהיה אזרחית ואתה תהיה עדיין בצבא, לובש מדים והולך לצבא והרי גם זה לא הגיוני כי אתה לא קצין אז איך זה שאתה עדיין בצבא?! אני לא יודעת אבל מאוד מעניין אותי אם באיזה שהוא שלב אקלוט את אובדנך, אם קולטים מתישהו שלא תחזור. לפעמים כשאני בצבא ישנם ימים שלמים שאני לא חושבת עליך ואז פתאום אני נזכרת במשהו שמזכיר לי אותך. ואז אני לא מבינה איך אני לא חושבת עליך. ומבינה שזה מצב מאין נורמלי, כמו שהיית בצבא אז לא חשבתי עליך כל הזמן. אמירי, זה כמה שנים שלא בכיתי ואמירי אני רוצה לבכות, לבכות לבד, לבכות את אובדנך, את מותך, את נפילתך, את געגועי אליך. אני מרגישה שכל השנים שעברו ועוברותרק מרחיקותאותך ממני, אני מרגישה שאני מאבדת אותך ושאין לי במה להאחז. כבר שמעתי את כל הסיפורים, את האהבות, אכזבות, פיקודיות, פקודיות, חברים, ידודות, הכל. הכל כבר שמעתי ואתה מתחיל להעלם לי. לא דמותך כי אם צלמך, אישיותך. אל תלך ממני !!!!!! אני נמצאת בתקופת ביניים שלקראת סוף הצבא וכבר מתחילה להרגיש את הסוף... אבל מתחילה להתגעגע שוב... וכאילו לא יכולה לסיים את המכתב. ובכל זאת, אוהבת עד אין קץ כיפה אדומה, אדוה.