The Humanoid Typhoon
New member
מכתב פרידה
שלום-זה ולרי. למרות שאני לא ש"ש או חבר הנהגה פורש אלא רק עוד חניך מהתנועה, בכל זאת רציתי לכתוב מכתב פרידה מהנוער. בתחילת כיתה י', כל שבוע בסוף תשיעית, בעוד אני מחכה להסעה שתביא אותי סוף סוף הבייתה, הייתי צופה באביר (חניך אחר בתנועה, שחלק גדול מכם בטח מכירי אותו) הולך לנוער מרצ. לא ממש הבנתי מה הולך שם, בנוער מרצ. אבל עוד יותר לא הבנתי איך אחרי יום כ"כ ארוך יש למישהו כוח ללכת ישר מהבית ספר למקום אחר שהוא לא הבית. בסופו של דבר אביר שכנע אותי לבוא לפעולה, רק לראות. הלכתי לפעולה- והתאהבתי בעניין כמעט מיד. אחרי הפעולה לא יצא לי לבוא לפעולות מטעמי לימודים, אבל לאחר חודשיים חזרתי, ולהרבה יותר זמן. חלקכם בטח זוכרים אותי בהקשר של "אם אתה ימני, אז מה אתה עושה בנוער מרצ?". כן, היה לי מעין תואר לא רשמי של "הימני היחיד במרצ". וזה מה שמביא אותי למסר, ולהקדמה של המסר (כי לכל אחד שפורש כאן תמיד יש אחד כזה- דקות התהילה). משום שדעותי היו ימניות, לא באתי לרבות מן ההפגנות, אספות, עצרות וכו', שהיו שמאליות. אם לומר את האמת, לא הייתי בטוח שאני רוצה להכנס לתנועת נוער שמאלית מחשש לשטיפת מוח. בכלל, מכל מיני סיבות לא לקחתי חלק פעיל, ולא עניין אותי לגמרי כל העניין האקטיביזם. לאנשים אחרים היה חשוב מאוד כל הקטע של להשפיע ולשנות בנוער. בשבילי הנוער תמיד היה מקום שאם אני הולך אליו, אני יכול להיות בטוח שאני אהנה. אני זוכר איך ביום שבו הייתה צריכה להיות פעולה כל שבוע חיכיתי כל היום עד שהיום יגמר. איך שמחתי כסוף סוף היה צלצול לסוף השיעור האחרון לאותו היום, וידעתי שהנה אני בדרך לעוד פעולה. עוד משהו שתמיד נהניתי בו היה הסמינרים. גם לסמינר הראשון שלי (מאבקים חברתיים) לא הייתי בטוח שאני רוצה להגיע. בסוף החלטתי שאני בא, וזו הייתה אחת הבחירות הכי נכונות בחיי. כששאלו אותי למה אני הולך לנוער מרצ תמיד ידעתי לומר את התשובה "בגלל הפעולות המעניינות ובגלל האנשים הטובים שיש שם". הנוער היה חשוב לי בגלל כמות האנשים החדשה שפגשתי. אלה היו אנשים מצחיקים, חכמים וטובים באופן כללי. אתם, נוער מרצ, למרות שהייתי "ימני בין שמאליים", תמיד קיבלתם אותי בזרועות פתוחות ולא היה אכפת לכם שדיעותי שונות בתכלית משלהם. לא דחיתם אותי מפניכם אלא קיבלתם אותי כבדיוק אחד משלכם ולא נתתם לפער הדיעות לפגום בקשר וביחסים. זה לא מובן מאליו. באותה מידה יכולתם לא לקבל אותי, ולא הייתי ממשיך לבוא לתנועה הנהדרת הזו ששינתה את חיי ואז מי יודע איך חיי היו נראים היום. כעת אני הולך לקורס קדם צבאי של תכנות. הקורס אמנם לפני תחילת השירות, אבל אני כבר על מדים, חוזר הבייתה רק בסופי שבוע כך שאפשר לומר שהתקופה היפה של נוער מרצ הסתיימה לה. אני מקווה שיצא לי עדיין להפגש אתכם, ולשמור על קשר כלשהו עם התנועה ולראות לאן היא ממשיכה הלאה. אני מודה לכם מאוד על היחס היפה, הצחוקים, הדיונים המעניינים ועל כל פיסת אושר שסיפקתם לי. המשיכו לקבל בחום אנשים ששונים בדיעותיהם מכם. שמרו על קשר וכייפו כמה שיותר בנוער ומחוצה לו
שלום-זה ולרי. למרות שאני לא ש"ש או חבר הנהגה פורש אלא רק עוד חניך מהתנועה, בכל זאת רציתי לכתוב מכתב פרידה מהנוער. בתחילת כיתה י', כל שבוע בסוף תשיעית, בעוד אני מחכה להסעה שתביא אותי סוף סוף הבייתה, הייתי צופה באביר (חניך אחר בתנועה, שחלק גדול מכם בטח מכירי אותו) הולך לנוער מרצ. לא ממש הבנתי מה הולך שם, בנוער מרצ. אבל עוד יותר לא הבנתי איך אחרי יום כ"כ ארוך יש למישהו כוח ללכת ישר מהבית ספר למקום אחר שהוא לא הבית. בסופו של דבר אביר שכנע אותי לבוא לפעולה, רק לראות. הלכתי לפעולה- והתאהבתי בעניין כמעט מיד. אחרי הפעולה לא יצא לי לבוא לפעולות מטעמי לימודים, אבל לאחר חודשיים חזרתי, ולהרבה יותר זמן. חלקכם בטח זוכרים אותי בהקשר של "אם אתה ימני, אז מה אתה עושה בנוער מרצ?". כן, היה לי מעין תואר לא רשמי של "הימני היחיד במרצ". וזה מה שמביא אותי למסר, ולהקדמה של המסר (כי לכל אחד שפורש כאן תמיד יש אחד כזה- דקות התהילה). משום שדעותי היו ימניות, לא באתי לרבות מן ההפגנות, אספות, עצרות וכו', שהיו שמאליות. אם לומר את האמת, לא הייתי בטוח שאני רוצה להכנס לתנועת נוער שמאלית מחשש לשטיפת מוח. בכלל, מכל מיני סיבות לא לקחתי חלק פעיל, ולא עניין אותי לגמרי כל העניין האקטיביזם. לאנשים אחרים היה חשוב מאוד כל הקטע של להשפיע ולשנות בנוער. בשבילי הנוער תמיד היה מקום שאם אני הולך אליו, אני יכול להיות בטוח שאני אהנה. אני זוכר איך ביום שבו הייתה צריכה להיות פעולה כל שבוע חיכיתי כל היום עד שהיום יגמר. איך שמחתי כסוף סוף היה צלצול לסוף השיעור האחרון לאותו היום, וידעתי שהנה אני בדרך לעוד פעולה. עוד משהו שתמיד נהניתי בו היה הסמינרים. גם לסמינר הראשון שלי (מאבקים חברתיים) לא הייתי בטוח שאני רוצה להגיע. בסוף החלטתי שאני בא, וזו הייתה אחת הבחירות הכי נכונות בחיי. כששאלו אותי למה אני הולך לנוער מרצ תמיד ידעתי לומר את התשובה "בגלל הפעולות המעניינות ובגלל האנשים הטובים שיש שם". הנוער היה חשוב לי בגלל כמות האנשים החדשה שפגשתי. אלה היו אנשים מצחיקים, חכמים וטובים באופן כללי. אתם, נוער מרצ, למרות שהייתי "ימני בין שמאליים", תמיד קיבלתם אותי בזרועות פתוחות ולא היה אכפת לכם שדיעותי שונות בתכלית משלהם. לא דחיתם אותי מפניכם אלא קיבלתם אותי כבדיוק אחד משלכם ולא נתתם לפער הדיעות לפגום בקשר וביחסים. זה לא מובן מאליו. באותה מידה יכולתם לא לקבל אותי, ולא הייתי ממשיך לבוא לתנועה הנהדרת הזו ששינתה את חיי ואז מי יודע איך חיי היו נראים היום. כעת אני הולך לקורס קדם צבאי של תכנות. הקורס אמנם לפני תחילת השירות, אבל אני כבר על מדים, חוזר הבייתה רק בסופי שבוע כך שאפשר לומר שהתקופה היפה של נוער מרצ הסתיימה לה. אני מקווה שיצא לי עדיין להפגש אתכם, ולשמור על קשר כלשהו עם התנועה ולראות לאן היא ממשיכה הלאה. אני מודה לכם מאוד על היחס היפה, הצחוקים, הדיונים המעניינים ועל כל פיסת אושר שסיפקתם לי. המשיכו לקבל בחום אנשים ששונים בדיעותיהם מכם. שמרו על קשר וכייפו כמה שיותר בנוער ומחוצה לו
