מכתב פרידה...
חברי וחברותיי (יום) היקרים לפורום: נפל דבר בישראל, או יותר נכון בי... ביום שלישי הייתי בדרך לבן-זוג. באוטובוס ראיתי אנשים בני 60-70, ופתאום זה קרה. חשבתי לעצמי - מה???????? כשאני אהיה בגיל שלהם אני אהיה לבד בעולם? גלמוד ובודד? בלי משפחה משלי? בלי ילדים משלי? בלי המשכיות? ובסופו של דבר אמות ואפילו לא יהיה מי שיאמר אחרי 'קדיש'? וכאן היתה ההתלבטות הגדולה - האם להמשיך ולהיות עם הבן-זוג שאנחנו כל אוהבים זה את זה, דבר שטוב ונעים לטווח הקרוב, אך בטווח הרחוק הוא ייצור חיים גלמודים, בודדים ועצובים? או שמא, לנטוש הכל, להתנתק מהבן-זוג בכאב רב, להתנתק מכל אתרי האינטרנט, הכרויות, פורומים, צ'טים וכל דבר שקשור להומואים. להתחיל חיים חדשים, לחזור לצאת עם בנות, לפגוש את זו שאליה אקשר ריגשית (כמו שהיו כאלה בעבר), להתחתן איתה, להביא ילדים ולחיות עם משפחה אוהבת ותומכת. וזאת עם ידיעה שאולי אהיה מסופק פחות מבחינה מינית? חשבתי, הרהרתי, התלבטתי, התייעצתי, שקלתי ובסוף החלטתי. עדיפים לי חיי המשפחה על חיי הבדידות הנצחית. אני יודע, רובכם עכשיו מרימים גבה, שלא לומר כועסים ואומרים איזה אדיוט הוא... אני יודע שחלקכם אף אומרים - אבל זה בדיוק ההפך ממה שהוא האמין עד עכשיו. וחלק נוסף שלכם יתקוף אותי פה באתר באופן פומבי ויטיח בי האשמות רבות... האמת היא, שאף פעם לא נתתי צ'אנס אמיתי לקשר עם בחורה, כי תמיד אמרתי לעצמי - אני לא בשל, וכהנה וכהנה תרוצים. עשיתי חשבון נפש, התבגרתי, אני מוכן - להתחתן. אני יודע שקיים סיכוי שאגיד לעצמי עוד מספר שנים או אולי אפילו 20 שנה, אגיד לעצמי: FUUUUUUUUUUUCK, מה עשית? אימללת את עצמך... מנגד יכול להיות שאומר לעצמי - עשית בשכל והיום אתה מאושר. במצב ההפוך, עם אשאר עם גברים, אומר לעצמי עוד 20 שנה - FUUUUUUUUUCK, מה עשית? איך בזבזת את כל שנות הצעירות על הנאות זמניות ופספסת את ההזדמנות להביא צאצאים משלך? איך אתה בודד עכשיו ללא כלום? וזו ההתלבטות הקשה - בין לא כל כך טוב ולמאוד לא טוב. אני יודע... אתם אומרים לעצמכם - אבל אתה בטוח תתגרש... אני אגב לא בטוח בזה. אבל נניח שכן, אז אני פשוט אצטרף לסטטיסטיקה של כל זוג שלישי. אבל הילדים, הילדים שלי יהיו תמיד שלי, מהם אני לא מתנתק ולא אתנתק לעולם. הם שלי, הם המשכיותי - הם אני. חברי פורום יקרים, נעמתם לי מאוד. חיזקתם אותי וחיזקתי אתכם. וזה הזמן לומר תודה לכולכם. אני עוזב את הפורום בכדי לפתוח דף חדש, חיים חדשים, אורח חיים חדש ולהתחיל את חיי מהתחלה. אני מאחל לכולכם הצלחה בכל דרך שתבחרו. אתם לא צריכים להיכנע כמוני. אני נכנעתי - נכנעתי לציווי של העם היהודי לחיות חיי משפחה עם אשה וילדים, לקיים את פרו-ורבו והכי חשוב - לדאוג לדמוגרפיה היהודית. שאו - ברכה. נ.ב. - אני מניח שאכנס לראות איך הגבתם ואם הגבתם. ואגב, בן-זוגי ואני נפרדנו כידידים ואוהבים. הוא הבין אותי, והוא כפי הנראה (ללא לחץ ממני) יעשה כמוני. אנחנו נישאר ידידים לאחר תקופת צינון שרגשותינו יחלשו.
חברי וחברותיי (יום) היקרים לפורום: נפל דבר בישראל, או יותר נכון בי... ביום שלישי הייתי בדרך לבן-זוג. באוטובוס ראיתי אנשים בני 60-70, ופתאום זה קרה. חשבתי לעצמי - מה???????? כשאני אהיה בגיל שלהם אני אהיה לבד בעולם? גלמוד ובודד? בלי משפחה משלי? בלי ילדים משלי? בלי המשכיות? ובסופו של דבר אמות ואפילו לא יהיה מי שיאמר אחרי 'קדיש'? וכאן היתה ההתלבטות הגדולה - האם להמשיך ולהיות עם הבן-זוג שאנחנו כל אוהבים זה את זה, דבר שטוב ונעים לטווח הקרוב, אך בטווח הרחוק הוא ייצור חיים גלמודים, בודדים ועצובים? או שמא, לנטוש הכל, להתנתק מהבן-זוג בכאב רב, להתנתק מכל אתרי האינטרנט, הכרויות, פורומים, צ'טים וכל דבר שקשור להומואים. להתחיל חיים חדשים, לחזור לצאת עם בנות, לפגוש את זו שאליה אקשר ריגשית (כמו שהיו כאלה בעבר), להתחתן איתה, להביא ילדים ולחיות עם משפחה אוהבת ותומכת. וזאת עם ידיעה שאולי אהיה מסופק פחות מבחינה מינית? חשבתי, הרהרתי, התלבטתי, התייעצתי, שקלתי ובסוף החלטתי. עדיפים לי חיי המשפחה על חיי הבדידות הנצחית. אני יודע, רובכם עכשיו מרימים גבה, שלא לומר כועסים ואומרים איזה אדיוט הוא... אני יודע שחלקכם אף אומרים - אבל זה בדיוק ההפך ממה שהוא האמין עד עכשיו. וחלק נוסף שלכם יתקוף אותי פה באתר באופן פומבי ויטיח בי האשמות רבות... האמת היא, שאף פעם לא נתתי צ'אנס אמיתי לקשר עם בחורה, כי תמיד אמרתי לעצמי - אני לא בשל, וכהנה וכהנה תרוצים. עשיתי חשבון נפש, התבגרתי, אני מוכן - להתחתן. אני יודע שקיים סיכוי שאגיד לעצמי עוד מספר שנים או אולי אפילו 20 שנה, אגיד לעצמי: FUUUUUUUUUUUCK, מה עשית? אימללת את עצמך... מנגד יכול להיות שאומר לעצמי - עשית בשכל והיום אתה מאושר. במצב ההפוך, עם אשאר עם גברים, אומר לעצמי עוד 20 שנה - FUUUUUUUUUCK, מה עשית? איך בזבזת את כל שנות הצעירות על הנאות זמניות ופספסת את ההזדמנות להביא צאצאים משלך? איך אתה בודד עכשיו ללא כלום? וזו ההתלבטות הקשה - בין לא כל כך טוב ולמאוד לא טוב. אני יודע... אתם אומרים לעצמכם - אבל אתה בטוח תתגרש... אני אגב לא בטוח בזה. אבל נניח שכן, אז אני פשוט אצטרף לסטטיסטיקה של כל זוג שלישי. אבל הילדים, הילדים שלי יהיו תמיד שלי, מהם אני לא מתנתק ולא אתנתק לעולם. הם שלי, הם המשכיותי - הם אני. חברי פורום יקרים, נעמתם לי מאוד. חיזקתם אותי וחיזקתי אתכם. וזה הזמן לומר תודה לכולכם. אני עוזב את הפורום בכדי לפתוח דף חדש, חיים חדשים, אורח חיים חדש ולהתחיל את חיי מהתחלה. אני מאחל לכולכם הצלחה בכל דרך שתבחרו. אתם לא צריכים להיכנע כמוני. אני נכנעתי - נכנעתי לציווי של העם היהודי לחיות חיי משפחה עם אשה וילדים, לקיים את פרו-ורבו והכי חשוב - לדאוג לדמוגרפיה היהודית. שאו - ברכה. נ.ב. - אני מניח שאכנס לראות איך הגבתם ואם הגבתם. ואגב, בן-זוגי ואני נפרדנו כידידים ואוהבים. הוא הבין אותי, והוא כפי הנראה (ללא לחץ ממני) יעשה כמוני. אנחנו נישאר ידידים לאחר תקופת צינון שרגשותינו יחלשו.
