the band member
New member
מכתב פרידה
30/06/05 מכתב פרידה מנוער יחד (מרצ-יחד) חניכים יקרים, החל מיום ראשון הקרוב אני עוזב רשמית את הקומונה והתנועה, ועובר לגור עם גרעין של תנועת "הנוער העובד והלומד" בחוות הכשרה בבאר שבע, ובעוד פחות מחודש אתגייס לגדוד 50 של הנח"ל. לא מעט סיבות וגורמים השפיעו על החלטתי לעזוב, ולא את כולן אמנה כאן, אבל העיקריות הן תאריך הגיוס שלי, שהוקדם מנובמבר ל-9 באוגוסט, והצטרפותי לגרעין נח"ל של "הנוער העובד והלומד". את החודש וקצת שנשאר בחרתי לבלות בגרעין, להתארגן קצת לפני הצבא, ולבלות גם בחברת קרובים לי (משפחה, חברים וכו').ההחלטה לסיים את השנה מוקדם התקבלה בשיתוף עם הצוות הבוגר (הש"שים) וזהר, רכזת הנוער. אלו בגדול הסיבות העיקריות לפרישתי המוקדמת מהקומונה ומהתנועה. המציאות במדינת ישראל הרבה יותר קשה ומחוספסת מאשר הדף החלק עליו אני כותב את השורות הללו. נתן יונתן מתאר בבית הראשון מתוך שירו היפהפה "שיר ארץ" (שהלחין סשה ארגוב) את המצב בו נמצאת ישראל בעייני: ארץ שיושביה היא אוכלת וזבת חלב ודבש ותכלת לפעמים גם היא עצמה גוזלת את כבשת הרש ישראל רחוקה מאוד משלמות. מיום הקמת המדינה יש כל-כך הרבה שנאה, כאב, מלחמות, עוני, אי-צדק וחוסר שוויון, גזענות, אלימות, אדישות, שחיתות, תאוות בצע ועוד אין ספור דברים שליליים המקשים על קיומה ועל קיום אלה שמצבה של המדינה משפיע באופן ישיר גם עליהם. ועדיין, למרות כל הכאב והסבל, יש משהו במקום הקסום הזה שאינני יכול להתכחש לו, שקורא לי לא לוותר על מה שיכול להיות פה, ואינני מדבר על אי וויתור על ארץ ישראל השלמה, אלא אי וויתור על מציאות אחרת, טובה יותר שנבחר ליצור. לא ארץ שיושביה היא אוכלת, אלא ארץ שיושביה היא מכילה. אני יודע שיכולה להיות פה מציאות אחרת, אותה מציאות אשר אנשי העליות הראשונות החלו לסלול בשבילנו. אותם אנשים ידעו עם איזה מקום מדהים יש לנו עסק. אמנם לדור שלנו אין ביצות לייבש וקדחת ומלריה למגר, אך יש מספיק תחלואים שהחברה שלנו יצרה שראוי ואף חובה להיאבק בהם ולמגר אותם, למעננו ולמען הדורות הבאים. גם חניכי התנועה שאינם מאמינים בדרכה של הציונות אינם יכולים להתעלם מכך שהמקום הקסום הזה זועק שיאבקו עליו, ולא מאבק של שפיכות דמים, אלא מאבק למציאות אחרת של שלום, אחווה וצדק חברתי. בעיניי, חלק מהדרך להשפיע על המציאות היא ע"י לקיחת חלק בה. מי שבוחר לא לקחת חלק במציאות זו לא יוכל לשנות אותה. בחרתי להתגייס לצה"ל כדי לשנות את דמותה הרוחנית והמוסרית של המדינה, ולא אוכל לעשות זאת מאחורי סורג ובריח. ב-9 באוגוסט אתגייס לגדוד 50 של הנח"ל, כדי להשפיע על מידת המוסריות של צבא ההגנה לישראל וכדי לתרום מזמני ומצרכיי האישיים למען שלום וביטחון כלל אזרחי מדינת ישראל והשטחים. אדאג לבצע פקודות חוקיות במידה כמה שיותר הומאנית ומוסרית. לכל אלו העומדים מאחורי שלטים כמו "אחרי לסרבנות", או היושבים בבתי כלא צבאיים, קחו בחשבון שבזמן שבחרתם לא לקחת חלק במציאות בשטחים, ממש ברגע זה עומד במחסום, ובמקומכם, אדם שמידת מוסריותו קטנה בהרבה משלכם, וידו קלה על ההדק. הוא משפיע על המציאות, ובניגוד לדרך בה אני מאמין, אך אתם לא משפיעים עליה כלל, ואם כבר לרעה, מפני שאזרחי המדינה זקוקים להגנה מצד אנשים מוסריים כמותכם, אך אתם בחרתם לא להיות שם. אני מאמין בדרכה של הציונות הסוציאליסטית, ולכן בחרתי להתגייס לגדוד 50 של הנח"ל עם גרעין של תנועת "הנוער העובד והלומד". גרעין התנועה יצא בסיום הלימודים לשנת שירות בחוות הכשרה (גרעיני הנוע"ל פזורים ברחבי הארץ, והגרעין הספציפי אליו הצטרפתי ממוקם בבאר שבע), וחיי על בסיס חיים שיתופיים, ובנוסף חברי הגרעין מבצעים משימות תנועתיות, מעט בדומה לקומונה של נוער מרצ-יחד. בסוף שנת השירות יוצא הגרעין במשותף לשירות צבאי במסגרת הנח"ל (בעוד פחות מחודש וחצי). בסיום הפרק הצבאי ופרק המשימה ממשיך הגרעין בחיים שיתופיים ובמשימות המגוונות של התנועה (אלא אם החליטו על פירוק הגרעין). השנה הייתה מאוד אינטנסיבית. לצוות הבוגר (הש"שים וזהר) יש הרבה אחריות על המון תחומים: הפעילות הרציפה בסניפים, פעילויות שטח, בניית פעולות, סמינרים ותכנים ערכיים, עיצוב פלאיירים, פעילות קהילתית, קומונה שלמה לדאוג לה- בישולים, ניקוי, שיחות ועוד ועוד. אם ישאלו אותי מה היה מבין כל אלו הדבר המשמעותי ביותר, אומר שמלבד הקומונה, התהליך שעברתי ביחד עם סניף בנימינה היה המשמעותי שבהם. למי שלא יודע, סניף בנימינה לא היה קיים בתחילת השנה. הסניף הוקם מ-0 חניכים ל-10 קבועים בפעולות כיום. תשאלו את כל קרוביי מה היה לי לומר על סניף בנימינה- "החמצן השבועי שלי". רוב השבוע היה לחוץ ועמוס בישיבות, שיחות, פעילות וכו'. כל יום חמישי, היום בו אני נוסע להדריך בסניף, עליתי על קו 872, הגעתי לבנימינה, והרגשתי אושר. אושר על האנשים הנפלאים שזכיתי להכיר, על התהליך המדהים שהקבוצה עברה ועוד תעבור, ובעיקר על כך שאני מותיר אחרי אוצר לתנועה-סניף ובו בני נוער אכפתיים, אוהבים, נאבקים על המציאות הקיימת ומשנים אותה (בהחלט לא בניגוד לשאר הסניפים). יש עתיד לתנועה. אני משוכנע ובטוח בכך שאינני מפקיר את התנועה בעזיבתי. אמנם פחות כוח אדם לתנועה קטנה שזקוקה לכוח כזה, אך מצד שני קשה לי לחשוב על צוות בוגר שיותר ראוי לתפקיד מצוות הש"שים הנוכחי של תנועת נוער מרצ-יחד. אני מדבר כמובן על נועה, אלון, סתיו, עינב וג'ונתי. במשך השנה זכיתי לעבוד לצד צוות כל-כך אכפתי, אחראי, ערכי, דואג ואוהב. הצוות שיכנס בעוד כחודש לא פחות טוב, ואני משוכנע שיתרום רבות לתנועת נוער מרצ-יחד: אסנת וארז (סניף רחובות כבוד), ענבל ואפרת (סניף חיפה) ואביעד (סניף ירושלים). אני מאחל לכם המון בהצלחה רגע לפני שאתם נכנסים לשנה החשובה הזו. חברי הקומונה אותה אני עוזב- ג'ונתי, אלון, עינב, נועה וסתיו הם מהאנשים המקסימים והמדהימים שיצא לי להכיר. כלל לא היה קל להיות משך תקופה ארוכה עם אותם אנשים במצבי רוח משתנים ובתקופות שונות, אך היה שווה כל רגע של עשייה, שיחה וכל חוויה בחברתם. קיבלתי מכל אחד מחבריי לקומונה המון, ואני מעריך את כל אלה ומודה עליהם מעומק לבי. אני פונה אליכם, חניכי תנועת נוער מרצ-יחד, להעריך כל רגע שנותר עם המדריכים שלכם, מפני שאנשים מדהימים כמוהם לא מהלכים בהמוניהם ברחוב. ראוי להזכיר במכתב את זהר, רכזת הנוער, אשר עשתה השנה עבודה קשה ומדהימה בעיניי. אני במקומה הייתי קורס בעומס כזה של פעילות. הייתי רוצה להודות לה המון על הבנתה ותמיכתה בעזיבתי, ועל כל השיחות וההקשבה והנתינה. חניכי התנועה: אין לי הרבה מה לומר, מלבד דבר אחד- המשיכו בדרכיכם! אתם הנוער של העתיד. המשיכו בפעילותיכם בתחום העשייה החברתית ובתחום החינוך. לא אוכל לסכם את השנה הזו במכתב אחד, ולכן אסכם בתודות לכל אלו שהפכו את השנה הזו לשנה כל-כך משמעותית בשבילי: בראש ובראשונה לחבריי לקומונה, נועה, אלון, ג'ונתי, סתיו ועינב, על מי ומה שהם, על כך שזכיתי לעבוד עם אנשים מקסימים ומדהימים כמוהם, ועל כל הרגעים- הקלים והקשים. לזהר מרגלית- רכזת הנוער, לעידן גולדברגר, רכז פעילות שטח, לליאור טל, הרכז לשעבר, לרוני פרומן, הרכז לשעבר לשעבר (בזכותו הגעתי לנוער מרצ), לבעז בן-דוד (שהעביר לדורות של ש"שים העשרות מרתקות) לצוות הש"שים הקודם: הילה, אורן, רועי, רוני, נמרוד ועמרי, לשי שחם, עוזר הרכז לשעבר, לכל חניכי תנועת נוער מרצ-יחד, בעיקר את אלו שהדרכתי- סניף רחובות ובנימינה, ולכל האנשים שלצדם עבדתי ושכחתי לציין. מעריך ומודה מעומק לבי, והמילים מתגמדות לעומת החוויה, יונתן.
30/06/05 מכתב פרידה מנוער יחד (מרצ-יחד) חניכים יקרים, החל מיום ראשון הקרוב אני עוזב רשמית את הקומונה והתנועה, ועובר לגור עם גרעין של תנועת "הנוער העובד והלומד" בחוות הכשרה בבאר שבע, ובעוד פחות מחודש אתגייס לגדוד 50 של הנח"ל. לא מעט סיבות וגורמים השפיעו על החלטתי לעזוב, ולא את כולן אמנה כאן, אבל העיקריות הן תאריך הגיוס שלי, שהוקדם מנובמבר ל-9 באוגוסט, והצטרפותי לגרעין נח"ל של "הנוער העובד והלומד". את החודש וקצת שנשאר בחרתי לבלות בגרעין, להתארגן קצת לפני הצבא, ולבלות גם בחברת קרובים לי (משפחה, חברים וכו').ההחלטה לסיים את השנה מוקדם התקבלה בשיתוף עם הצוות הבוגר (הש"שים) וזהר, רכזת הנוער. אלו בגדול הסיבות העיקריות לפרישתי המוקדמת מהקומונה ומהתנועה. המציאות במדינת ישראל הרבה יותר קשה ומחוספסת מאשר הדף החלק עליו אני כותב את השורות הללו. נתן יונתן מתאר בבית הראשון מתוך שירו היפהפה "שיר ארץ" (שהלחין סשה ארגוב) את המצב בו נמצאת ישראל בעייני: ארץ שיושביה היא אוכלת וזבת חלב ודבש ותכלת לפעמים גם היא עצמה גוזלת את כבשת הרש ישראל רחוקה מאוד משלמות. מיום הקמת המדינה יש כל-כך הרבה שנאה, כאב, מלחמות, עוני, אי-צדק וחוסר שוויון, גזענות, אלימות, אדישות, שחיתות, תאוות בצע ועוד אין ספור דברים שליליים המקשים על קיומה ועל קיום אלה שמצבה של המדינה משפיע באופן ישיר גם עליהם. ועדיין, למרות כל הכאב והסבל, יש משהו במקום הקסום הזה שאינני יכול להתכחש לו, שקורא לי לא לוותר על מה שיכול להיות פה, ואינני מדבר על אי וויתור על ארץ ישראל השלמה, אלא אי וויתור על מציאות אחרת, טובה יותר שנבחר ליצור. לא ארץ שיושביה היא אוכלת, אלא ארץ שיושביה היא מכילה. אני יודע שיכולה להיות פה מציאות אחרת, אותה מציאות אשר אנשי העליות הראשונות החלו לסלול בשבילנו. אותם אנשים ידעו עם איזה מקום מדהים יש לנו עסק. אמנם לדור שלנו אין ביצות לייבש וקדחת ומלריה למגר, אך יש מספיק תחלואים שהחברה שלנו יצרה שראוי ואף חובה להיאבק בהם ולמגר אותם, למעננו ולמען הדורות הבאים. גם חניכי התנועה שאינם מאמינים בדרכה של הציונות אינם יכולים להתעלם מכך שהמקום הקסום הזה זועק שיאבקו עליו, ולא מאבק של שפיכות דמים, אלא מאבק למציאות אחרת של שלום, אחווה וצדק חברתי. בעיניי, חלק מהדרך להשפיע על המציאות היא ע"י לקיחת חלק בה. מי שבוחר לא לקחת חלק במציאות זו לא יוכל לשנות אותה. בחרתי להתגייס לצה"ל כדי לשנות את דמותה הרוחנית והמוסרית של המדינה, ולא אוכל לעשות זאת מאחורי סורג ובריח. ב-9 באוגוסט אתגייס לגדוד 50 של הנח"ל, כדי להשפיע על מידת המוסריות של צבא ההגנה לישראל וכדי לתרום מזמני ומצרכיי האישיים למען שלום וביטחון כלל אזרחי מדינת ישראל והשטחים. אדאג לבצע פקודות חוקיות במידה כמה שיותר הומאנית ומוסרית. לכל אלו העומדים מאחורי שלטים כמו "אחרי לסרבנות", או היושבים בבתי כלא צבאיים, קחו בחשבון שבזמן שבחרתם לא לקחת חלק במציאות בשטחים, ממש ברגע זה עומד במחסום, ובמקומכם, אדם שמידת מוסריותו קטנה בהרבה משלכם, וידו קלה על ההדק. הוא משפיע על המציאות, ובניגוד לדרך בה אני מאמין, אך אתם לא משפיעים עליה כלל, ואם כבר לרעה, מפני שאזרחי המדינה זקוקים להגנה מצד אנשים מוסריים כמותכם, אך אתם בחרתם לא להיות שם. אני מאמין בדרכה של הציונות הסוציאליסטית, ולכן בחרתי להתגייס לגדוד 50 של הנח"ל עם גרעין של תנועת "הנוער העובד והלומד". גרעין התנועה יצא בסיום הלימודים לשנת שירות בחוות הכשרה (גרעיני הנוע"ל פזורים ברחבי הארץ, והגרעין הספציפי אליו הצטרפתי ממוקם בבאר שבע), וחיי על בסיס חיים שיתופיים, ובנוסף חברי הגרעין מבצעים משימות תנועתיות, מעט בדומה לקומונה של נוער מרצ-יחד. בסוף שנת השירות יוצא הגרעין במשותף לשירות צבאי במסגרת הנח"ל (בעוד פחות מחודש וחצי). בסיום הפרק הצבאי ופרק המשימה ממשיך הגרעין בחיים שיתופיים ובמשימות המגוונות של התנועה (אלא אם החליטו על פירוק הגרעין). השנה הייתה מאוד אינטנסיבית. לצוות הבוגר (הש"שים וזהר) יש הרבה אחריות על המון תחומים: הפעילות הרציפה בסניפים, פעילויות שטח, בניית פעולות, סמינרים ותכנים ערכיים, עיצוב פלאיירים, פעילות קהילתית, קומונה שלמה לדאוג לה- בישולים, ניקוי, שיחות ועוד ועוד. אם ישאלו אותי מה היה מבין כל אלו הדבר המשמעותי ביותר, אומר שמלבד הקומונה, התהליך שעברתי ביחד עם סניף בנימינה היה המשמעותי שבהם. למי שלא יודע, סניף בנימינה לא היה קיים בתחילת השנה. הסניף הוקם מ-0 חניכים ל-10 קבועים בפעולות כיום. תשאלו את כל קרוביי מה היה לי לומר על סניף בנימינה- "החמצן השבועי שלי". רוב השבוע היה לחוץ ועמוס בישיבות, שיחות, פעילות וכו'. כל יום חמישי, היום בו אני נוסע להדריך בסניף, עליתי על קו 872, הגעתי לבנימינה, והרגשתי אושר. אושר על האנשים הנפלאים שזכיתי להכיר, על התהליך המדהים שהקבוצה עברה ועוד תעבור, ובעיקר על כך שאני מותיר אחרי אוצר לתנועה-סניף ובו בני נוער אכפתיים, אוהבים, נאבקים על המציאות הקיימת ומשנים אותה (בהחלט לא בניגוד לשאר הסניפים). יש עתיד לתנועה. אני משוכנע ובטוח בכך שאינני מפקיר את התנועה בעזיבתי. אמנם פחות כוח אדם לתנועה קטנה שזקוקה לכוח כזה, אך מצד שני קשה לי לחשוב על צוות בוגר שיותר ראוי לתפקיד מצוות הש"שים הנוכחי של תנועת נוער מרצ-יחד. אני מדבר כמובן על נועה, אלון, סתיו, עינב וג'ונתי. במשך השנה זכיתי לעבוד לצד צוות כל-כך אכפתי, אחראי, ערכי, דואג ואוהב. הצוות שיכנס בעוד כחודש לא פחות טוב, ואני משוכנע שיתרום רבות לתנועת נוער מרצ-יחד: אסנת וארז (סניף רחובות כבוד), ענבל ואפרת (סניף חיפה) ואביעד (סניף ירושלים). אני מאחל לכם המון בהצלחה רגע לפני שאתם נכנסים לשנה החשובה הזו. חברי הקומונה אותה אני עוזב- ג'ונתי, אלון, עינב, נועה וסתיו הם מהאנשים המקסימים והמדהימים שיצא לי להכיר. כלל לא היה קל להיות משך תקופה ארוכה עם אותם אנשים במצבי רוח משתנים ובתקופות שונות, אך היה שווה כל רגע של עשייה, שיחה וכל חוויה בחברתם. קיבלתי מכל אחד מחבריי לקומונה המון, ואני מעריך את כל אלה ומודה עליהם מעומק לבי. אני פונה אליכם, חניכי תנועת נוער מרצ-יחד, להעריך כל רגע שנותר עם המדריכים שלכם, מפני שאנשים מדהימים כמוהם לא מהלכים בהמוניהם ברחוב. ראוי להזכיר במכתב את זהר, רכזת הנוער, אשר עשתה השנה עבודה קשה ומדהימה בעיניי. אני במקומה הייתי קורס בעומס כזה של פעילות. הייתי רוצה להודות לה המון על הבנתה ותמיכתה בעזיבתי, ועל כל השיחות וההקשבה והנתינה. חניכי התנועה: אין לי הרבה מה לומר, מלבד דבר אחד- המשיכו בדרכיכם! אתם הנוער של העתיד. המשיכו בפעילותיכם בתחום העשייה החברתית ובתחום החינוך. לא אוכל לסכם את השנה הזו במכתב אחד, ולכן אסכם בתודות לכל אלו שהפכו את השנה הזו לשנה כל-כך משמעותית בשבילי: בראש ובראשונה לחבריי לקומונה, נועה, אלון, ג'ונתי, סתיו ועינב, על מי ומה שהם, על כך שזכיתי לעבוד עם אנשים מקסימים ומדהימים כמוהם, ועל כל הרגעים- הקלים והקשים. לזהר מרגלית- רכזת הנוער, לעידן גולדברגר, רכז פעילות שטח, לליאור טל, הרכז לשעבר, לרוני פרומן, הרכז לשעבר לשעבר (בזכותו הגעתי לנוער מרצ), לבעז בן-דוד (שהעביר לדורות של ש"שים העשרות מרתקות) לצוות הש"שים הקודם: הילה, אורן, רועי, רוני, נמרוד ועמרי, לשי שחם, עוזר הרכז לשעבר, לכל חניכי תנועת נוער מרצ-יחד, בעיקר את אלו שהדרכתי- סניף רחובות ובנימינה, ולכל האנשים שלצדם עבדתי ושכחתי לציין. מעריך ומודה מעומק לבי, והמילים מתגמדות לעומת החוויה, יונתן.
