מכתב פרידה../images/Emo140.gif
שלום לכולם, זהו מכתב סיום או פרידה אבל הוא ייחתם במילה להתראות, כיוון שאינני מרגישה שאני עוזבת אתכם לגמרי . . זכיתי להיכנס לתפקיד מדהים ולקיים אותו במשך שנתיים תמימות שכללו עליות ומורדות: שני מחזורי ש"שים (10 ש"שים סה"כ . .), כ-10 סניפים, 4 הנהגות ויו"רים, 5 סמינרים ארציים, 2 סמינרי מד"צים, קמפיין בחירות אחד , 3 משרדים (ואחד אלוהינו . . . .) לסכם שנתיים רבות פעלים, זה לא דבר פשוט, ולמעשה אני מעוניינת לבחור שלא לסכם אלא להודות ולשתף אתכם בחוויות שאני עברתי. כשהגעתי לנוער הרגשתי כמו חוצן שנזרק לעולם אחר, הכל היה זר לי, החל מהשפה, דרך המנהגים, האנשים וההווי. לקחתי על עצמי לחקור את העולם המיוחד הזה, כשם שאנתרופולוג חוקר תרבות, לא לשפוט, להכיר ולנסות לתרגם ולהבין איך בדיוק הכל עובד . . אני משערת שהצלחתי (בסופו של דבר . .) ואפילו קצת הושפעתי בעצמי, התחלתי לדבר כמוכם, להתלבש כמוכם (טוב חולצות נוער זה לא חוכמה . .) ואפילו לחשוב כמוכם (תחי המהפכה . .) באמת שהושפעתי והוקסמתי, בעיקר מהחשיבה והאיכפתיות שאתם מפגינים, זה דבר שהוא לחלוטין אינו מובן מאליו בחברה שלנו, שנוטה להכניס אנשים בשקט בשקט לבועה משל עצמם. גיליתי שאולי עוד יש תקווה ושלא הכל אבוד והבנתי שוב מחדש למה בחרתי לעסוק בחינוך המשלב בני נוער, כי למרות כל הקלישאות, רק אתם באמת יכולים לגרום לשינוי. תזכרו את זה. הרגשות שלי לגבי הסיום הן מעורבות, שמחה ועצב. אני שמחה לסיים תהליך אשר אני מרגישה שעיצבתי, זכיתי להוביל שני מחזורי ש"שים אשר בנו והפעילו את התנועה הזו בימים לא פשוטים ועשו זאת בגבורה ובצורה מצוינת, זכיתי לעבוד איתם וגם איתכם ולהיות חלק משמעותי מהתנועה – על כל אלו אני שמחה. העצבות מובנת, יש קושי לסיים תהליך ולהתחיל משהו חדש, הפרידה מהישן והמוכר, העובדה שרק עכשיו באמת הבנתי איך עובד העולם המוזר הזה ושרק עכשיו למדתי להכיר לעומק הרבה מכם, והנה עכשיו צריך לעזוב הכל ולעבור לעולם חדש. כמו שציינתי בתחילת המכתב, אחתום אותו במילה "להתראות" ובכוונה אמיתית שאני לא נפרדת מכם לתמיד, אני אהיה כאן, מעוניינת לשמוע מכם, לייעץ לתמוך ולעזור – וכן, אפילו להצטרף לפעילויות שלכם אם תרצו . .(אם יהיה מחסור במלווה מבוגר . .) אני מפקידה את התנועה בידיה הנלהבות והמוכשרות של רותם רוזנברג וכאן אני בהחלט רואה סוג של סגירת מעגל – רותם, בדיוק כמוכם, היתה חניכה בנוער וגם ש"שית, והיום היא המתאימה ביותר לנהל את התנועה שהיא עצמה הגיעה מתוכה. אני מאחלת לה ולכם הצלחה וגם, במסגרת עונת החגים – שנה טובה לכולכם! להתראות זהר
שלום לכולם, זהו מכתב סיום או פרידה אבל הוא ייחתם במילה להתראות, כיוון שאינני מרגישה שאני עוזבת אתכם לגמרי . . זכיתי להיכנס לתפקיד מדהים ולקיים אותו במשך שנתיים תמימות שכללו עליות ומורדות: שני מחזורי ש"שים (10 ש"שים סה"כ . .), כ-10 סניפים, 4 הנהגות ויו"רים, 5 סמינרים ארציים, 2 סמינרי מד"צים, קמפיין בחירות אחד , 3 משרדים (ואחד אלוהינו . . . .) לסכם שנתיים רבות פעלים, זה לא דבר פשוט, ולמעשה אני מעוניינת לבחור שלא לסכם אלא להודות ולשתף אתכם בחוויות שאני עברתי. כשהגעתי לנוער הרגשתי כמו חוצן שנזרק לעולם אחר, הכל היה זר לי, החל מהשפה, דרך המנהגים, האנשים וההווי. לקחתי על עצמי לחקור את העולם המיוחד הזה, כשם שאנתרופולוג חוקר תרבות, לא לשפוט, להכיר ולנסות לתרגם ולהבין איך בדיוק הכל עובד . . אני משערת שהצלחתי (בסופו של דבר . .) ואפילו קצת הושפעתי בעצמי, התחלתי לדבר כמוכם, להתלבש כמוכם (טוב חולצות נוער זה לא חוכמה . .) ואפילו לחשוב כמוכם (תחי המהפכה . .) באמת שהושפעתי והוקסמתי, בעיקר מהחשיבה והאיכפתיות שאתם מפגינים, זה דבר שהוא לחלוטין אינו מובן מאליו בחברה שלנו, שנוטה להכניס אנשים בשקט בשקט לבועה משל עצמם. גיליתי שאולי עוד יש תקווה ושלא הכל אבוד והבנתי שוב מחדש למה בחרתי לעסוק בחינוך המשלב בני נוער, כי למרות כל הקלישאות, רק אתם באמת יכולים לגרום לשינוי. תזכרו את זה. הרגשות שלי לגבי הסיום הן מעורבות, שמחה ועצב. אני שמחה לסיים תהליך אשר אני מרגישה שעיצבתי, זכיתי להוביל שני מחזורי ש"שים אשר בנו והפעילו את התנועה הזו בימים לא פשוטים ועשו זאת בגבורה ובצורה מצוינת, זכיתי לעבוד איתם וגם איתכם ולהיות חלק משמעותי מהתנועה – על כל אלו אני שמחה. העצבות מובנת, יש קושי לסיים תהליך ולהתחיל משהו חדש, הפרידה מהישן והמוכר, העובדה שרק עכשיו באמת הבנתי איך עובד העולם המוזר הזה ושרק עכשיו למדתי להכיר לעומק הרבה מכם, והנה עכשיו צריך לעזוב הכל ולעבור לעולם חדש. כמו שציינתי בתחילת המכתב, אחתום אותו במילה "להתראות" ובכוונה אמיתית שאני לא נפרדת מכם לתמיד, אני אהיה כאן, מעוניינת לשמוע מכם, לייעץ לתמוך ולעזור – וכן, אפילו להצטרף לפעילויות שלכם אם תרצו . .(אם יהיה מחסור במלווה מבוגר . .) אני מפקידה את התנועה בידיה הנלהבות והמוכשרות של רותם רוזנברג וכאן אני בהחלט רואה סוג של סגירת מעגל – רותם, בדיוק כמוכם, היתה חניכה בנוער וגם ש"שית, והיום היא המתאימה ביותר לנהל את התנועה שהיא עצמה הגיעה מתוכה. אני מאחלת לה ולכם הצלחה וגם, במסגרת עונת החגים – שנה טובה לכולכם! להתראות זהר
