מכתב על אמא
החלטתי. החלטתי לכתוב אודותייך ספרון. כל כך מגיע לך, קרן אור שלי, שילדייך יכירוך. שבחלוף השנים יידעו 'כך הייתה אימנו'. כך אהבתנו, ללא גבולות, עד אינקץ. אהבת אם לילדיה. אספר להם כיצד אהבתיני. כיצד אהבתיך מיד, מן הרגע הראשון בו ראיתיך, בלילה המכּוּכב ההוא, החשוך עדיין. איך הארת את חשכת עולמי. איך כה אהבתיך בחייך, כה אוהבך במותך. אספר על חיוכך המאיר, על גומות חיוכך הקטנות. על אמהוּתך העד-כּלוֹתית, חיבוקייך. סיפורייך. נשיקות לילה טוב. אספר להם על געגועיהם אלייך. כיצד שואלים עלייך, מבקשים לראותך. מחפשים אותך במיטה הריקה מאורך. איך בינות לריק ולגעגוע, בננו שואל "ומי ידאג עכשיו לאמא?" איך נטעת בו רגישות מופלאה שכזו. אספר איך נלחמת כלביאה, במפלצת שאחזה בגופך הקט. כיצד קמת מדי ערב באחרון כוחותייך, בכאב שאוֹלי ובלתי-מובן, להכין להם את הכריך ליום המחר. אספר על התקווה שנטעת בנו, על האמונה שננצח את המחלה, ושניטעה בנו גם בימייך האחרונים. ואספר להם איך נוצחת בלילה המר ההוא. לא מפני שרצית לעוזבם, לא כי וויתרת עליהם. שלא עזבת אותם ולו לרגע! אלא שנלקחת מהם. וממני. למרות מלחמתך. למרות אהבתך. אספר לכם הכל, וסיפורי ייקרא פשוט "אמא". שבת מנוחה לכל יקיריי בפורום. יוני
