babywishing
New member
מכתב מרגש
אני מעתיקה לכאן מכתב שריגש אותי מאוד מהמדור "המכתב שלא נכתב" ב-לאישה מדבר על חברות שאחת מהן בטיפולים. לחברתי הנערצת, לפני כשנה, אחרי כעשר שנות חברות, נישאתי לאהובי בטקס מרגש על גדות הירדן. גם את היית שם עם בעלך, קורנת כולך. שמחה בשמחתנו. באותה שנה התחזק הקשר בינינו. הייתי איתך ברגעים קשים ואת עזרת לי בלימודי באוניברסיטה. ידעת שאינני רוצה בילדים לפני שאסיים את לימודי, אך ניסית להסביר לי שכבר אינני צעירה ורצוי להתחיל כמה שיותר מוקדם, כי "הריון לא בא בהזמנה". מי כמוך יודע זאת. כבר שמונה שנים שאת מייחלת לילד, ואף רופא לא מצליח להגשים לכם את החלום. בעדינות אופיינית לך, ניסית לשכנע אותי, אך אני בשלי. כל מה שעמד לנגד עיני היה הלימודים, הקריירה. לא הרגשתי שאני מוכנה לאמהות. ואז באמצע הסמסטר באוניברסיטה, נפלה עליי כרעם ביום בהיר הידיעה: המחזור התעכב ובדיקה ביתית פשוטה גילתה לי שחיי משתנים. התקשרתי אלייך בוכיה וחסרת ישע. פניתי אלייך עוד לפני ששיתפתי את בעלי בידיעה "הנוראה" (כך ראיתי אותה אז). ואת? את עזבת הכל ומיהרת עלי. חיזקת, הדרכת, ליווית אותי. ושוב בדרכך העדינה, הוצאת מראשי מחשבות קשות, מחשבות שאינני יכולה להבין היום, אך לפני עשרה חודשים נראו לי הפתרון היחיד. עד כדי כך השפעת עלי שגרמת לי להעריץ את עצמי על כל גרם שהעליתי במהלך חודשי ההריון המוקדמים. בזכותך (ובזכות בעלי המקסים) אהבתי את גופי גם כשהוא התעגל . מאז עברו עשרה חודשים. אני חובקת בן מדהים, שעשה אותי המאושרת בנשים. וגם הפעם, כמו בחתונתי, ראיתי את השמחה בעינייך כשהתבוננת ברכות בבני שזה עתה הגיח לאוויר העולם. ישבנו יחד בחדר היולדות ובכינו בלי הפסקה. את בכית בעבורי משמחה, ואני בכיתי בשבילך - שכל כך רצית ולא הגעת לרגע מאושר זה. רציתי להגיד לך תודה. תודה שאת מקנה לי את ההרגשה שאני יכולה לפנות אלייך בכל בעיה, בקשה, ואפילו סתם ככה, כשהוא מחייך ויש לי צורך לשתף מישהו. תודה שאת איתי ולא בורחת - למרות הקושי הגדול. דעי לך שההשתתפות המלאה הזאת באושרי לא נראית לי מובנת מאליה, ואני יודעת להעריך אותה. את חברה אמיתית - ואין הרבה כמוך. אני בטוחה כי ביום מן הימים תיענה תפילתנו, ובני וילדייך ימלאו את בתינו בשמחת נעורים. האוהבת ש.
אני מעתיקה לכאן מכתב שריגש אותי מאוד מהמדור "המכתב שלא נכתב" ב-לאישה מדבר על חברות שאחת מהן בטיפולים. לחברתי הנערצת, לפני כשנה, אחרי כעשר שנות חברות, נישאתי לאהובי בטקס מרגש על גדות הירדן. גם את היית שם עם בעלך, קורנת כולך. שמחה בשמחתנו. באותה שנה התחזק הקשר בינינו. הייתי איתך ברגעים קשים ואת עזרת לי בלימודי באוניברסיטה. ידעת שאינני רוצה בילדים לפני שאסיים את לימודי, אך ניסית להסביר לי שכבר אינני צעירה ורצוי להתחיל כמה שיותר מוקדם, כי "הריון לא בא בהזמנה". מי כמוך יודע זאת. כבר שמונה שנים שאת מייחלת לילד, ואף רופא לא מצליח להגשים לכם את החלום. בעדינות אופיינית לך, ניסית לשכנע אותי, אך אני בשלי. כל מה שעמד לנגד עיני היה הלימודים, הקריירה. לא הרגשתי שאני מוכנה לאמהות. ואז באמצע הסמסטר באוניברסיטה, נפלה עליי כרעם ביום בהיר הידיעה: המחזור התעכב ובדיקה ביתית פשוטה גילתה לי שחיי משתנים. התקשרתי אלייך בוכיה וחסרת ישע. פניתי אלייך עוד לפני ששיתפתי את בעלי בידיעה "הנוראה" (כך ראיתי אותה אז). ואת? את עזבת הכל ומיהרת עלי. חיזקת, הדרכת, ליווית אותי. ושוב בדרכך העדינה, הוצאת מראשי מחשבות קשות, מחשבות שאינני יכולה להבין היום, אך לפני עשרה חודשים נראו לי הפתרון היחיד. עד כדי כך השפעת עלי שגרמת לי להעריץ את עצמי על כל גרם שהעליתי במהלך חודשי ההריון המוקדמים. בזכותך (ובזכות בעלי המקסים) אהבתי את גופי גם כשהוא התעגל . מאז עברו עשרה חודשים. אני חובקת בן מדהים, שעשה אותי המאושרת בנשים. וגם הפעם, כמו בחתונתי, ראיתי את השמחה בעינייך כשהתבוננת ברכות בבני שזה עתה הגיח לאוויר העולם. ישבנו יחד בחדר היולדות ובכינו בלי הפסקה. את בכית בעבורי משמחה, ואני בכיתי בשבילך - שכל כך רצית ולא הגעת לרגע מאושר זה. רציתי להגיד לך תודה. תודה שאת מקנה לי את ההרגשה שאני יכולה לפנות אלייך בכל בעיה, בקשה, ואפילו סתם ככה, כשהוא מחייך ויש לי צורך לשתף מישהו. תודה שאת איתי ולא בורחת - למרות הקושי הגדול. דעי לך שההשתתפות המלאה הזאת באושרי לא נראית לי מובנת מאליה, ואני יודעת להעריך אותה. את חברה אמיתית - ואין הרבה כמוך. אני בטוחה כי ביום מן הימים תיענה תפילתנו, ובני וילדייך ימלאו את בתינו בשמחת נעורים. האוהבת ש.