מכתב מאמא

[שיר לי שני]

מכתב מאמא

לא, לא השיר המפורסם,
אלא המכתב המפורסם מהאמא הפולניה לבנה:

לבני היקר, וגם לדבר הזה שאיתה הוא התחתן, שנה טובה ואל תדאג לי. אני בסדר גמור, בהתחשב בעובדה שאני לא יכולה לנשום או לאכול. מה שחשוב זה שיהיה לך חג שמח איפה שאתה נמצא עכשיו, רחוק מאוד מאימא שלך. אני מצרפת את עשרת השקלים האחרונים שלי למכתב, אני מקווה שתבזבז אותם על הנכדים שלי, אלוהים יודע שהאימא שלהם אף פעם לא קונה להם משהו נחמד. הם נראים כל כך רזים בתמונות, הילדים המסכנים. תודה רבה לך על הפרחים ששלחת לי ליום ההולדת, שמתי אותם בפריזר, כדי שהם יישארו טריים כשתצטרך לשים אותם על הקבר שלי. ובכן בני, הגיע הזמן שאני אזחל למיטה לישון, איבדתי את המקל הליכה שלי בשבוע שעבר, כשרדפתי אחרי ג'וקים, אבל אל תדאג לי. גם התרגלתי לקור, מאז שאמרו לי ללכת בלי כובע, והמיטה הקפואה בבית אבות כל כך קרה, שאני לא מרגישה את הכאבים בעצמות. אל תחשוב אפילו לשלוח לי כסף, אני יודעת שאתה צריך אותו בשביל החופשות המשפחתיות היקרות האלו, אליהן אתה נוסע כל שנה. תמסור את כל אהבתי לנכדים המתוקים שלי וד"ש לאיך שלא יקראו לה, הזו עם השורשים השחורים, שבגללה אתה לא גר איתי יותר. שנה טובה, אימא

 

[איילת המתולתלת]

גדול. מקוה שלא חמותך כתבה את זה.

 

[שיר לי שני]

לא כתבה

אבל בהחלט היתה חותמת על ההתייחסויות לכלה

יותר מפעם שמעתי אותה קוראת לכלתה האחרת: האשה שלו (של גיסי)...

 

[איילת המתולתלת]

SO?

האישה של פלוני זה נתון עובדתי. זו עם השורשים השחורים שהתחתנת איתה זה קצת פחות נייטרלי.

 

[שיר לי שני]

you probably had to be there

כדי להבין כמה דומה זה היה

 

[אסתי קלי]

וזה לא בסדר כי?

אולי כי היתה צריכה לקרוא לה
אישלו?

 

[mykal]

באמת שאני מרחמת על האמא,

עצוב לשמוע שאמא מרגישה שהחמיצה את הבן,
שבמקום להיות מאושרת שהוא מצא את מבוקשו, וטוב לו.
היא רואה את ההפסד שלה.
ומאשימה בו את הכלה.

(אני מבינה את ההומור שבקיצוניות הכתובה--
כי אני מניחה שעוד מעט יבואו להסביר לי)

חמות שרואה בכלתה אויבת לה ולוקחת לה,.
באמת מפסידה בטוח הארוך, ואולי ישנה במיטה קפואה.

אבי ז"ל היה אלמן 30 שנה, בשנתיים האחרונות היה די הרבה חולה,
כלותי התגייסו,, לעזור לי , היו לעיתים באים עם המשפחה לסופ"ש,
היו מבשלות ומביאות ונמצאות עם אבא.
בחודשים האחרונים, אבא היה מאושפז והתורנות שלנו כללו לילות,
הבנים שלי עשו זאת במקומי --(לי הלילה היה קשה)
בשבעה, בכל פעם שהן הגיעו אמרתי לכלותי--תודה ששחררתן את הבעלים שלכן לעזור לי (ולסבא)
אני אסירת תודה לכן.

אני חושבת שזה הגיע להן, וזה בהחלט חשוב לדעת להעריך ולהוקיר.
זה בונה מערכת בריאה ושלמה.שבהחלא לבנים שלי טוב בתוכה.--וזה מה שחשוב לי כאמא.

 

[שיר לי שני]

את, כמובן, צודקת

 

[כינוי טוב]

גם אותי זה העציב

 

[restart2]

ומה אמר הנביא?

היי

מסכימה עם mykal= תפיסת השייכות והקושי לשחרר
גם אם היתולי - הוא מאפיין במערכות היחסים עם הקונפליקטים.

על זה אמר ג'ובראן חליל גובראן-

"ילדכם אינם ילדכם
כי פרי געגועי החיים אל עצמם.
באים המה דרככם, אך אינם שייכים לכם."
...
"גופם ישכן בבתיכם,אך לא נשמתם.
כי נשמתם מסתופפת בבית המחר,
שם לא תוכלו לבוא אף בחלומותיכם.."

יום קסום

אירית

 

[הדסהש1]

עצוב למדי שכך האמא מאגישה

והבן הנחמד שלה לא יודע על מר גורלה.
לצערינו יש הרבה מקרים שכאלה.שלמחתי
התברכתי בבנות נהדרות וחתנים שדואגים לנו .
מתי שרק נצטרך הם יהיו לעזרתינו.

 

[שיר לי שני]

גם הוא צדק