~~~~מכתב מאמא לבת~~~~~~~~
בעקבות התגובות שזה עורר הבאתי גם לכאן במקור כתבתי את זה לפורום הפרעות אכילה ..... לך בתי היקרה... הנה שוב חזרת מבית הספר והסתגרת לך בחדרך עם עצמך.. ושוב אני מנסה לשווא..דופקת על דלתך.. בד"כ את לא עונה ,כבר כמעט התרגלתי.. אך לפעמים את עוד מוותרת ואיכשהו נותנת לי להיכנס..ואני שואלת מה שלומך ? שואלת איך היה בבית הספר ? שואלת איך את מרגישה ? מבקשת אני את ילדתי שעד לא מזמן הייתי מרכז עולמה והיא הייתה כל כך שלי... והיום אייה את ? אינך רואה אותי כבר... אינך שועה לדאגתי..וכל בקשתך היא שאעזוב אותך לנפשך .."תפסיקי להציק.." את אומרת לי ,את לבי שוברת שוב ושוב.. "את לא מבינה..תפסיקי כבר ,תני לי שקט ..."..ושוב את מסתגרת אל תוך האוזניות של הדיסק-מן שלך ,מבקשת שאלך ממך.. .... את יודעת כבר שכחתי איך זה לישון לילה שלם.. לפעמים אני פשוט בוהה בחשכה ..תוהה מה עשיתי לא בסדר.. היכן טעיתי בגידולך..איפה התבלבלתי בדרך.. שככה את מרגישה שאת צריכה לפגוע בעצמך..לשחק עם גופך ובריאותך ועוד לצפות שלא יהיה איכפת לי... והרי אני אימך ... צמחת בתוכי וממני.. איך אפשר שלא יהיה איכפת איך ??? ... ולפעמים אני אובדת עצות לא יודעת מה לומר למול הכאב שלך ואני צריכה להיות הרעה בסיפור ..להכריח אותך לגשת לטיפול .. להכריח אותך שלא לפגוע בעצמך..למנוע ממך לצאת מהבית מחשש שתיפגעי בעצמך.. למנוע ממך את דמי הכיס כדי שלא תקני בהם את דרכך להחמיר את מצבך... ... ולפעמים אני כואבת כל כך ולרגע קט כשאת בפניי מביטה, את מפרשת את הכאב הזה שלי כויתור ..."התייאשת ממני"..את אומרת לי בלי מילים.. וזה כל כך לא נכון ופשוט אין לי דרך לומר לך עד כמה את טועה , עד כמה איכפת לי..אין דבר שלא הייתי מוכנה לעשות בשביל להוציא אותך מהמחלה הזאת בשביל לגרום לך לראות את האהבה שיש בי כלפיך..אהבה שאינה תלויה בדבר... איך את מבקשת ממני לשבת מהצד בעודך פוגעת בעצמך..בעודך מסכנת את חייך...האם תשמחי בי אם אשתף פעולה ? האם אהיה אימא טובה יותר אם אשתוק ? אם אכחיש ? אם אעמיד פנים כמוך שהכל בסדר ואת בכלל לא חולה..את רק עושה דיאטה וזה נורמלי ..זה טבעי לגילך ? שזה חלק ממרד נעורים לא מזיק ? לא מוכנה..לא מוכנה לעמוד מהצד בעודך פוגעת בעצמך..בעודך פוסעת בדרך שמובילה אותך למבוי סתום... מעדיפה שתחשבי שלא איכפת לי..שאני מפריעה לך לרזות "רק עוד כמה קילו .." מעדיפה שתחשבי שאני הכי אגואיסטית בעולם כי אני לא מנסה להבין אותך ולתת לך להיות עצמאית ולבחור את דרכך... מעדיפה שתשנאי אותי.. מאשר שתיפגעי בעצמך.. כי כל מה שיש לי זה את....ואם אותך לא יהיה לי... ואם עבורך לא אלחם לא יוותר לי בחיי דבר ששווה להילחם למענו.. אוהבת , אימא.
