מכתב לשר האוצר
... למישהוא יש את במפר הפקס של משרד האוצר? המפקחת על הביטוח? הערות יתקבלו בברכה. הנדון: ביטוח חובה לכלי רכב דו-גלגליים כבוד השר, הנני אחד מאלפי בעלי רכב דו-גלגלי, אשר מוצאים עצמם נפגעים מפעולותיה האחרונות של המפקחת על הביטוח. כאזרח מדינת ישראל, מוצא אני את הרפורמה חוטאת לציבור ומחטיאה את מטרותיה, מן הטעמים המפורטים בהמשך. בבואנו לבחון את הרפורמה, עלינו לבחון אותה ביחס למטרותיה המוצהרות, כמו גם ביחס למטרות רצויות: - מאזן אקטוארי חיובי - הפחתת ההוצאה הציבורית בגין תאונות דרכים - שיקולים סוציאליים שונים לצורך העמידה במטרות אלו, פועלת המפקחת על הביטוח בדרכים על מנת ליצור תחרות בין המבטחים, תוך דרוג נהגים לפי מרכים הסיכון אותו הם מייצגים, וכן בייחס לכלי הרכב בשימושם. למרבה הצער, רשימת מרכיבים אלו מתעלמת באופן לא סביר מגורמים חשובים. תוצאות התעלמות זו לשוק כלי הרכב הדו-גלגלי נעשות ברורות באופן מיידי לכל המעיין בדוח קוסט-ידידיה: לדוגמא (ואין זו הדוגמא היחידה), כלי רכב דו-גלגלי חדש (פחות משנתיים) בנפח העולה על 500 סמ``ק ישא בעלות יחסית של מעל 15000(!) ש``ח בשנה (לוח 8, שם). דומני שאין צורך להבהיר שתעריפים אלו יפגעו פגיעת מוות בענף הרכב הדו-גלגלי בישראל. חישובי הסיכון לוקים באופן יסודי, בכך שאינם מביאים בחשבון את מרכיב האשמה. שיטת ה-``ביטוח ללא אשמה`` שהועתקה לישראל מארה``ב (שם הוכרה כבר בעיתיות השיטה וכתוצאה ניכרת נסיגה חלקית מן השימוש הגורף בה), מבטלת מרכיב זה כליל ממכלול השיקולים. ככלל, מאפשרת שיטה זו לנהגים מסוכנים לשאת בעלות הסיכון שהם עצמם גורמים ע``י הטלתו על כלל ציבור המבוטחים. גם אם ה-``רפורמה`` במתכונתה הנוכחית מתייחסת לנושא, הרי שהתיחסותה חסרה (מרכיב מספר המעורבות בתאונות ומספר עבירות התנועה אינו משקף בהכרך אשמה), ועבור השוק הדו-גלגלי, המייצג כלי בעל סיכון גבוה (ועל כך אין עורערין), השמטתו של גורם האשמה מטה את חישוב הסיכון באופן פוגע ומקפח (גורם האשמה עצמו, על פי עדות משרד האוצר עצמו, נסתר משום שאינו מהווה חלק מן הסטטיסטיקה הקיימת). והלא לא יעלה על הדעת לגבות דמי ביטוח חובה מהולכי רגל הנפגעים ע``י רכב מנועי, וזאת מעצם היותם פגיעים ובמרבית המקרים, כלל לא אשמים בתאונה. למען הסר ספק, ברצוני להבהיר כי אינני טוען שעל מי לשאת בתוצאות בחירתו האישית של מי שבוחר בכלי דו גלגלי. מדינת ישראל היא מדינה חופשית, ורשאי כל אחד לבחור בכלי רכב כרצונו, על כל הסיכונים והעלויות הכרוכים בכך. עם זאת, יש לנתח בקפידה את גורמי הסיכון של כלי רכב דו גלגלי, מתוך הכרה שאין גורמים אלו זהים לאלו של כלי רכב ממונעים אחרים. על מדינת ישראל לפעול לעידוד אותם אלמנטים המקטינים את הסיכון, לעודד רכיבה נכונה ע``י הכשרה מתאימה, לעודד רכישת ציוד מגן (כדוגמת קסדה, מעיל, כפפות) ע``י הפחתת מיסים לציוד כזה, ולעודד עיסוק בספורט מוטורי במתקנים מסודרים ובטוחים המיועדים למטרה זו. ברמה הלאומית מחטיאה הרפורמה את מטרתה בהיותה גורם המעודד מעבר לרכב ``קשה`` (לרוב רכב 4X4 אשר גם אם הנו בטוח יותר לנוסע, הרי שפגיעתו הקשה במהגי רכב קל יותר חושפת אותם לסיכונים), בהגדלת הגודש בכבישים, בהעלאת זיהום האוויר, ובשלילת הניידות מאותם שאין ידם משגת לעמוד בעלויות אחזקת כלי רכב מנועי ארבע גלגלי. ברצוני לקרוא לשר האוצר להורות למפקחת על הביטוח לפעול על מנת להכיר בצרכים והמאפיינים היחודיים של ציבור משתמשי הרכב הדו-גלגלי בישראל, כמו גם באינטרס הברור של המדינה בעידוד השימוש בכלים אלו. אודה לך על התיחסותך.
... למישהוא יש את במפר הפקס של משרד האוצר? המפקחת על הביטוח? הערות יתקבלו בברכה. הנדון: ביטוח חובה לכלי רכב דו-גלגליים כבוד השר, הנני אחד מאלפי בעלי רכב דו-גלגלי, אשר מוצאים עצמם נפגעים מפעולותיה האחרונות של המפקחת על הביטוח. כאזרח מדינת ישראל, מוצא אני את הרפורמה חוטאת לציבור ומחטיאה את מטרותיה, מן הטעמים המפורטים בהמשך. בבואנו לבחון את הרפורמה, עלינו לבחון אותה ביחס למטרותיה המוצהרות, כמו גם ביחס למטרות רצויות: - מאזן אקטוארי חיובי - הפחתת ההוצאה הציבורית בגין תאונות דרכים - שיקולים סוציאליים שונים לצורך העמידה במטרות אלו, פועלת המפקחת על הביטוח בדרכים על מנת ליצור תחרות בין המבטחים, תוך דרוג נהגים לפי מרכים הסיכון אותו הם מייצגים, וכן בייחס לכלי הרכב בשימושם. למרבה הצער, רשימת מרכיבים אלו מתעלמת באופן לא סביר מגורמים חשובים. תוצאות התעלמות זו לשוק כלי הרכב הדו-גלגלי נעשות ברורות באופן מיידי לכל המעיין בדוח קוסט-ידידיה: לדוגמא (ואין זו הדוגמא היחידה), כלי רכב דו-גלגלי חדש (פחות משנתיים) בנפח העולה על 500 סמ``ק ישא בעלות יחסית של מעל 15000(!) ש``ח בשנה (לוח 8, שם). דומני שאין צורך להבהיר שתעריפים אלו יפגעו פגיעת מוות בענף הרכב הדו-גלגלי בישראל. חישובי הסיכון לוקים באופן יסודי, בכך שאינם מביאים בחשבון את מרכיב האשמה. שיטת ה-``ביטוח ללא אשמה`` שהועתקה לישראל מארה``ב (שם הוכרה כבר בעיתיות השיטה וכתוצאה ניכרת נסיגה חלקית מן השימוש הגורף בה), מבטלת מרכיב זה כליל ממכלול השיקולים. ככלל, מאפשרת שיטה זו לנהגים מסוכנים לשאת בעלות הסיכון שהם עצמם גורמים ע``י הטלתו על כלל ציבור המבוטחים. גם אם ה-``רפורמה`` במתכונתה הנוכחית מתייחסת לנושא, הרי שהתיחסותה חסרה (מרכיב מספר המעורבות בתאונות ומספר עבירות התנועה אינו משקף בהכרך אשמה), ועבור השוק הדו-גלגלי, המייצג כלי בעל סיכון גבוה (ועל כך אין עורערין), השמטתו של גורם האשמה מטה את חישוב הסיכון באופן פוגע ומקפח (גורם האשמה עצמו, על פי עדות משרד האוצר עצמו, נסתר משום שאינו מהווה חלק מן הסטטיסטיקה הקיימת). והלא לא יעלה על הדעת לגבות דמי ביטוח חובה מהולכי רגל הנפגעים ע``י רכב מנועי, וזאת מעצם היותם פגיעים ובמרבית המקרים, כלל לא אשמים בתאונה. למען הסר ספק, ברצוני להבהיר כי אינני טוען שעל מי לשאת בתוצאות בחירתו האישית של מי שבוחר בכלי דו גלגלי. מדינת ישראל היא מדינה חופשית, ורשאי כל אחד לבחור בכלי רכב כרצונו, על כל הסיכונים והעלויות הכרוכים בכך. עם זאת, יש לנתח בקפידה את גורמי הסיכון של כלי רכב דו גלגלי, מתוך הכרה שאין גורמים אלו זהים לאלו של כלי רכב ממונעים אחרים. על מדינת ישראל לפעול לעידוד אותם אלמנטים המקטינים את הסיכון, לעודד רכיבה נכונה ע``י הכשרה מתאימה, לעודד רכישת ציוד מגן (כדוגמת קסדה, מעיל, כפפות) ע``י הפחתת מיסים לציוד כזה, ולעודד עיסוק בספורט מוטורי במתקנים מסודרים ובטוחים המיועדים למטרה זו. ברמה הלאומית מחטיאה הרפורמה את מטרתה בהיותה גורם המעודד מעבר לרכב ``קשה`` (לרוב רכב 4X4 אשר גם אם הנו בטוח יותר לנוסע, הרי שפגיעתו הקשה במהגי רכב קל יותר חושפת אותם לסיכונים), בהגדלת הגודש בכבישים, בהעלאת זיהום האוויר, ובשלילת הניידות מאותם שאין ידם משגת לעמוד בעלויות אחזקת כלי רכב מנועי ארבע גלגלי. ברצוני לקרוא לשר האוצר להורות למפקחת על הביטוח לפעול על מנת להכיר בצרכים והמאפיינים היחודיים של ציבור משתמשי הרכב הדו-גלגלי בישראל, כמו גם באינטרס הברור של המדינה בעידוד השימוש בכלים אלו. אודה לך על התיחסותך.
