פסיכודילית
New member
מכתב למאהב
אהוב שלי,
מאחר ואני לא יכולה לספר לאיש מה היה בינינו, ומצד שני איך אפשר לשמור את זה בסוד, החלטתי שאספר לחבר השני שלי שחולק איתי את הסוד, הזה שהוא אתה.
אתה גם החבר.
וגם הסוד.
אז אתה שומע?
אתמול נפגשתי עם המאהב שלי. הוא אסף אותי בנקודת המפגש, מהמם ויפה תואר כפי שהוא. קצת פספס בגילוח, אבל שטויות...
והוא תמיד קשוב לצרכים שלי, כי הייתי צריכה לעשות איזו עצירה בשביל עניין של הילדים, והוא חיכה לי בסבלנות.
בדרך לצימר הוא הציע שנעצור לקפה, והלוואי והייתי יכולה לשבת איתו במקום פומבי, ולהחזיק ידיים, או סתם להתגפף, אבל אי אפשר
אז הגענו לצימר, והוא נורא הצחיק אותי כי הוא תיאר בדיוק מה שאני מרגישה כשאני צועדת מפתח הרכב לדלת הצימר. הוא קרא לזה: walk of shame. כל כך נכון...
נכנסנו לצימר. כבר היינו שם, אבל זה הרגיש כאילו לא היינו שם עידן ועידנים. כל כך חסרה לי הפרטיות והאינטימיות שלנו. המיוחדת הזו.
התחבקנו, והוא המציא איזה תירוץ חמוד שעליי להתפשט ולמדוד את הפיג'מה שקנה לי (כזה חמודי, שהוא יודע בדיוק אילו מתנות אני רוצה... [surprise] ). אז התפשטתי ומדדתי את הפיג'מה, שהייתה חמודה אבל לא בדיוק מה שרציתי. אז הורדתי אותה...הוא השיג בדיוק מה שרצה...
ונשכבתי על המיטה. צפיתי בסרט הכי אידיוטי בעולם כשאני שכובה על הבטן והוא מלטף אותי עם הקרם הכי ריחני בעולם...והידיים שלו פרטו עליי כמו על כלי נגינה...
אז לרגע הפסקתי לצפות בסרט, ויצרנו סרט משלנו. שבו הוא נכנס לתוכי ומציף אותי בכל אותם תחושות מופלאות שעוטפות אותי מהפנים החוצה. הוא קסום, המאהב הזה שלי. הוא והאיבר הזקור שלו. הוא נע כמו ריקוד. שנינו זזים יחד מסונכרנים להפליא...
וכשהוא גמר. הוא לא עשה זאת בשקט. הפה שלו היה צמוד לאוזן שלי, והקולות האלו נשמעים כמו מנגינה קסומה.
כשיצא ממני, הניח את ראשו בין ירכיי הערומות, הרטובות, והמשכנו לצפות בסרט.
סרט אדיוטי כבר אמרתי...
וכשכבר עבר המתח, והסוף הגיע, הוא הכניס את לשונו הנהדרת לתוכי, ליקק ונישק ועיסה אותי עד שכבר לא יכולתי יותר. הרגליים רעדו לי, כל הגוף התכווץ, אצבעות הרגליים התמתחו בטירוף, וזה היה מושלם. לא סתם הצרפתים קוראים לזה Le petit morte. המוות הקטן.
אז שכבנו זה לצד זה ונמנמנו קצת...והוא כל כך מדהים כי הוא הקפיד לא לזוז לשנייה, כדי לא להפריע למנוחה שלי. להנות מהביחד שלנו. ואני בכלל חשבתי שהוא נרדם...אבל הוא פשוט שכב שם, התבונן בי וספג... אותי. אותנו.
וכמובן ששם זה לא נגמר. הייתה עוד אורגזמה אחת שלו, ועוד אחת שלי, וג'קוזי אחד, ותפוח, ובייגלה טריים. והוא ואני.
אני יודעת שאלו לא החיים האמיתיים. החיים האמיתיים נמצאים שם מחוץ לכותלי הצימר הזה שלנו, אבל לכמה שעות, לתקופה קצרה (מדי) האושר היה צרוף, והבחוץ לא נכנס פנימה. והיינו רק הוא ואני. מושלמים יחד.
הוא המתנה שלי. ואני שלו.
אהוב שלי,
מאחר ואני לא יכולה לספר לאיש מה היה בינינו, ומצד שני איך אפשר לשמור את זה בסוד, החלטתי שאספר לחבר השני שלי שחולק איתי את הסוד, הזה שהוא אתה.
אתה גם החבר.
וגם הסוד.
אז אתה שומע?
אתמול נפגשתי עם המאהב שלי. הוא אסף אותי בנקודת המפגש, מהמם ויפה תואר כפי שהוא. קצת פספס בגילוח, אבל שטויות...
והוא תמיד קשוב לצרכים שלי, כי הייתי צריכה לעשות איזו עצירה בשביל עניין של הילדים, והוא חיכה לי בסבלנות.
בדרך לצימר הוא הציע שנעצור לקפה, והלוואי והייתי יכולה לשבת איתו במקום פומבי, ולהחזיק ידיים, או סתם להתגפף, אבל אי אפשר
אז הגענו לצימר, והוא נורא הצחיק אותי כי הוא תיאר בדיוק מה שאני מרגישה כשאני צועדת מפתח הרכב לדלת הצימר. הוא קרא לזה: walk of shame. כל כך נכון...
נכנסנו לצימר. כבר היינו שם, אבל זה הרגיש כאילו לא היינו שם עידן ועידנים. כל כך חסרה לי הפרטיות והאינטימיות שלנו. המיוחדת הזו.
התחבקנו, והוא המציא איזה תירוץ חמוד שעליי להתפשט ולמדוד את הפיג'מה שקנה לי (כזה חמודי, שהוא יודע בדיוק אילו מתנות אני רוצה... [surprise] ). אז התפשטתי ומדדתי את הפיג'מה, שהייתה חמודה אבל לא בדיוק מה שרציתי. אז הורדתי אותה...הוא השיג בדיוק מה שרצה...
ונשכבתי על המיטה. צפיתי בסרט הכי אידיוטי בעולם כשאני שכובה על הבטן והוא מלטף אותי עם הקרם הכי ריחני בעולם...והידיים שלו פרטו עליי כמו על כלי נגינה...
אז לרגע הפסקתי לצפות בסרט, ויצרנו סרט משלנו. שבו הוא נכנס לתוכי ומציף אותי בכל אותם תחושות מופלאות שעוטפות אותי מהפנים החוצה. הוא קסום, המאהב הזה שלי. הוא והאיבר הזקור שלו. הוא נע כמו ריקוד. שנינו זזים יחד מסונכרנים להפליא...
וכשהוא גמר. הוא לא עשה זאת בשקט. הפה שלו היה צמוד לאוזן שלי, והקולות האלו נשמעים כמו מנגינה קסומה.
כשיצא ממני, הניח את ראשו בין ירכיי הערומות, הרטובות, והמשכנו לצפות בסרט.
סרט אדיוטי כבר אמרתי...
וכשכבר עבר המתח, והסוף הגיע, הוא הכניס את לשונו הנהדרת לתוכי, ליקק ונישק ועיסה אותי עד שכבר לא יכולתי יותר. הרגליים רעדו לי, כל הגוף התכווץ, אצבעות הרגליים התמתחו בטירוף, וזה היה מושלם. לא סתם הצרפתים קוראים לזה Le petit morte. המוות הקטן.
אז שכבנו זה לצד זה ונמנמנו קצת...והוא כל כך מדהים כי הוא הקפיד לא לזוז לשנייה, כדי לא להפריע למנוחה שלי. להנות מהביחד שלנו. ואני בכלל חשבתי שהוא נרדם...אבל הוא פשוט שכב שם, התבונן בי וספג... אותי. אותנו.
וכמובן ששם זה לא נגמר. הייתה עוד אורגזמה אחת שלו, ועוד אחת שלי, וג'קוזי אחד, ותפוח, ובייגלה טריים. והוא ואני.
אני יודעת שאלו לא החיים האמיתיים. החיים האמיתיים נמצאים שם מחוץ לכותלי הצימר הזה שלנו, אבל לכמה שעות, לתקופה קצרה (מדי) האושר היה צרוף, והבחוץ לא נכנס פנימה. והיינו רק הוא ואני. מושלמים יחד.
הוא המתנה שלי. ואני שלו.
