מכתב לידיד חרדי
אני, כחברת "שינוי" אלחם למען חופש הדעה, כולל חופש דעתך, והחופש להביע וליישם את אורך חייך הדתי. אמנם אני חילונית בכל רמ"ח עצמותיי (ולא אספר לך מה אני אוכלת...), אך אני אעמוד על-כך שתוכל להמשיך לקיים את כל מצוות הדת כראות עינך! יותר מכך, ברצוני כי החגים היהודיים ימשיכו להיות מוכרים כחגים הרשמיים של מדינת ישראל וכי למדינה יהיה צביון תרבותי יהודי-ישראלי, שיתבטא בסממנים אשר גם חילונים גמורים כמוני יקבלום בברכה. לכן ארצה כי יום השבתון שלנו יהיה אכן יום שבת ולא יום שישי, כי נדבר עברית כשפתנו ולא ערבית (או כל שפה אחרת), נלמד את מורשת עמנו המפוארת וכיוצ"ב. יחד עם זאת, אחי החרד, כולנו צריכים לתרום שווה בשווה לחברה. זאת אומרת - אם יש חוק שירות צבאי - כולם, אבל על כולם לשרת בצבא (או לפחות לעשות שירות לאומי המקביל באורכו לשירות הצבאי). כנ"ל לגבי מענקים כספיים. יש אחוז של אנשים המבקשים מלגות לימודים. ביניהם יהיו כאלה שיבקשו ללמוד רפואה, אחרים מחשבים וגם כאלה שירצו להתעמק ביהדות בתלמוד. הכל לגיטימי ומקובל עלי. את התקציב יש לחלק לכולם, בנתינת דגש על צורכי החברה באותה שנת לימודים. לכן יהיו שנים בהן תינתנה יותר מלגות לרפואה מאשר לתלמוד, אבל בהחלט יוכל גם להיווצר מצב הפוך (תתפלא, זה נדיר אך לפעמים גם זה קורה…). כל אגודה שתבקש מענק ממשלתי כלשהו (בין אם זו אגודת השחמטאים, אגודת רוכבי האופניים או אגודה להעמקת לימודי מורשת ישראל) – תקבל מענק כזה, אם יהיה כסף בקופה הציבורית ואם נושא האגודה יעורר עניין ציבורי. ואחרון אחרון, לא כל-כך חביב… אתה כועס כי אנחנו נלחמים נגד מענקים לחרדים וכו´. אתה טוען כי החרדים מקבלים מעט מאוד כסף מהממשלה והם חיים בצמצום. אתה בהחלט צודק! החרדים הלומדים בישיבות מקבלים את המינימום שבמינימום! אבל… וכאן מגיע אבל גדול… העניין ידידי היקר אינו בכספים ואף לא בסכומם. העניין ידידי הוא בגישה. והשאלה הגדולה היא: האם פלחי אוכלוסייה בישראל צריכים לקבל כספים בגלל שהם שונים מרוב החברה? (כגון – חרדים…) פה, אני חוששת – תשובתי תהיה שלילית! אתם, חרדים יקרים, צריכים להבין כי עם כל הכבוד לחילונים, אין באפשרותם לממן אתכם (או פלחי אוכלוסייה אחרים), וגם, עם כל הכבוד זה כלל אינו מוסרי מצדכם לבקש זאת! "ובלבד שלא נזדקק למתנות זרים" אמרו חז"לנו (וסליחה על השיבוש בציטוט). אף אחד מאתנו אינו חי על אי בודד… עלינו לחיות זה בצד זה, בהרמוניה ובהבנה ובכבוד הדדי. אני אכבד את חייך ולא ארדוף אותך, כפי שעשו הגויים בגולה, אך גם עליך לכבד את חיי ולתת לי לחיות במנוחה, ולא לרדוף אותי או את כספי (שעבורו אני עובדת קשה מאוד!). חלומי הוא לראות את כל החרדים, אבל את כל החרדים, קמים בבוקר, כמו כל איש רגיל בכל העולם, והולכים לעבוד… בערב, במקום לצפות בטלוויזיה או להאזין לקונצרט, הם בהחלט יוכלו לנצל את שעות הפני כדי ללמוד בחברותה ולהעמיק בנסתרות התלמוד וכו´. זו זכותם ואכבד אותה ביותר! טוב, אולי אמרתי דברים נדושים, אך הם דברים מאוד בסיסיים. אני מקווה כי תקבלם ברוח טובה וכי אולי נלמד להכיר יותר איש את רעהו וללמוד לחיות ביחד בהרמוניה ולא בהשמצות. ודע לך כי בתנועת "שינוי" יש לנו גם בוחרים דתיים, המסכימים עם האמרה של "חייה ותן לחיות". אז כל טוב לך ושמור על עצמך.
אני, כחברת "שינוי" אלחם למען חופש הדעה, כולל חופש דעתך, והחופש להביע וליישם את אורך חייך הדתי. אמנם אני חילונית בכל רמ"ח עצמותיי (ולא אספר לך מה אני אוכלת...), אך אני אעמוד על-כך שתוכל להמשיך לקיים את כל מצוות הדת כראות עינך! יותר מכך, ברצוני כי החגים היהודיים ימשיכו להיות מוכרים כחגים הרשמיים של מדינת ישראל וכי למדינה יהיה צביון תרבותי יהודי-ישראלי, שיתבטא בסממנים אשר גם חילונים גמורים כמוני יקבלום בברכה. לכן ארצה כי יום השבתון שלנו יהיה אכן יום שבת ולא יום שישי, כי נדבר עברית כשפתנו ולא ערבית (או כל שפה אחרת), נלמד את מורשת עמנו המפוארת וכיוצ"ב. יחד עם זאת, אחי החרד, כולנו צריכים לתרום שווה בשווה לחברה. זאת אומרת - אם יש חוק שירות צבאי - כולם, אבל על כולם לשרת בצבא (או לפחות לעשות שירות לאומי המקביל באורכו לשירות הצבאי). כנ"ל לגבי מענקים כספיים. יש אחוז של אנשים המבקשים מלגות לימודים. ביניהם יהיו כאלה שיבקשו ללמוד רפואה, אחרים מחשבים וגם כאלה שירצו להתעמק ביהדות בתלמוד. הכל לגיטימי ומקובל עלי. את התקציב יש לחלק לכולם, בנתינת דגש על צורכי החברה באותה שנת לימודים. לכן יהיו שנים בהן תינתנה יותר מלגות לרפואה מאשר לתלמוד, אבל בהחלט יוכל גם להיווצר מצב הפוך (תתפלא, זה נדיר אך לפעמים גם זה קורה…). כל אגודה שתבקש מענק ממשלתי כלשהו (בין אם זו אגודת השחמטאים, אגודת רוכבי האופניים או אגודה להעמקת לימודי מורשת ישראל) – תקבל מענק כזה, אם יהיה כסף בקופה הציבורית ואם נושא האגודה יעורר עניין ציבורי. ואחרון אחרון, לא כל-כך חביב… אתה כועס כי אנחנו נלחמים נגד מענקים לחרדים וכו´. אתה טוען כי החרדים מקבלים מעט מאוד כסף מהממשלה והם חיים בצמצום. אתה בהחלט צודק! החרדים הלומדים בישיבות מקבלים את המינימום שבמינימום! אבל… וכאן מגיע אבל גדול… העניין ידידי היקר אינו בכספים ואף לא בסכומם. העניין ידידי הוא בגישה. והשאלה הגדולה היא: האם פלחי אוכלוסייה בישראל צריכים לקבל כספים בגלל שהם שונים מרוב החברה? (כגון – חרדים…) פה, אני חוששת – תשובתי תהיה שלילית! אתם, חרדים יקרים, צריכים להבין כי עם כל הכבוד לחילונים, אין באפשרותם לממן אתכם (או פלחי אוכלוסייה אחרים), וגם, עם כל הכבוד זה כלל אינו מוסרי מצדכם לבקש זאת! "ובלבד שלא נזדקק למתנות זרים" אמרו חז"לנו (וסליחה על השיבוש בציטוט). אף אחד מאתנו אינו חי על אי בודד… עלינו לחיות זה בצד זה, בהרמוניה ובהבנה ובכבוד הדדי. אני אכבד את חייך ולא ארדוף אותך, כפי שעשו הגויים בגולה, אך גם עליך לכבד את חיי ולתת לי לחיות במנוחה, ולא לרדוף אותי או את כספי (שעבורו אני עובדת קשה מאוד!). חלומי הוא לראות את כל החרדים, אבל את כל החרדים, קמים בבוקר, כמו כל איש רגיל בכל העולם, והולכים לעבוד… בערב, במקום לצפות בטלוויזיה או להאזין לקונצרט, הם בהחלט יוכלו לנצל את שעות הפני כדי ללמוד בחברותה ולהעמיק בנסתרות התלמוד וכו´. זו זכותם ואכבד אותה ביותר! טוב, אולי אמרתי דברים נדושים, אך הם דברים מאוד בסיסיים. אני מקווה כי תקבלם ברוח טובה וכי אולי נלמד להכיר יותר איש את רעהו וללמוד לחיות ביחד בהרמוניה ולא בהשמצות. ודע לך כי בתנועת "שינוי" יש לנו גם בוחרים דתיים, המסכימים עם האמרה של "חייה ותן לחיות". אז כל טוב לך ושמור על עצמך.