מכתב לאמא
לאימי היקרה מכל לפני יותר מעשרים ושבע שנים. גילית שאת בהריון לא צפוי מגבר לו לא היית נשואה, קיבלת החלטה אמיצה מאוד לאותם הימים והפכת לאימא, למרות כל התגובות שהיו מסביב, למרות האנשים שהתנכרו לך בגלל מעשה זה. שמרת על כוחך. בינך לבין עצמך הגעת להחלטה שאת הולכת לתת את כל כולך לילדה שהבאת לעולם, ולא יהיה חסר לה דבר, במיוחד לא אהבה ותשומת לב. ובאמת, לאורך כל חיי, נתת לי כל מה שיכולת, גם אם זה אומר לוותר על עצמך, השקעת את כל כולך בי, התרכזת בי, בחיי ובאושרי גם אם זה היה על חשבון אושרך שלך. אף על פי ההתנכרות מסביב שהחלה עוד כשנולדתי וממשיכה עד ליום זה. אני ברת מזל כי זכיתי לאהבת אם אמיתית. אך היום כשאני גדולה, ויכולה לדאוג לעצמי, אני מבינה שכל מה שנתת לי הופך היום למעין חוב שלי אליך. בגלל שויתרת על חייך בשביל חיי, אין לך חברים, אין לך בן זוג, ואין לך משפחה מלבדי בגלל התנכרותם עוד מלידתי. כך שחוץ ממני אין לך כלום בחיים זה נשמע אולי רע, אבל זאת המציאות. אך בניגוד אליך לי כן יש דברים אחרים בחיים, יש אנשים וחברים, ובני זוג. אני רוצה לצאת לחיים עצמאיים, להסתדר לבד, לפרוש כנפיים, אך איני יכולה, כי את תישארי לבד, אפילו לנסוע לחו"ל לטיול ממושך, אני לא יכולה בגללך. אני מרגישה שאת, כמה נורא להגיד, נטל עלי, וקשה לי מאוד עם זה. ויותר גרוע מזה, קשה לי עם העובדה שקשה לי. היום כשאני פוגשת אמהות חד הוריות צעירות בגילי, אני ממליצה להם לא לשכוח את עצמם, להעניק לילדם, אך להשקיע גם באושר שלהם, אחרת הילד שלהם יגדל, אסיר תודה אך אסיר.... אני אולי נשמעת כפויית טובה, אני לא שוכחת את כל מה שעשית בשבילי, אני גם לעולם לא אשכח, אך אני לא יכולה להמשיך בתחושה הזאת שהגיע זמן הפירעון..... אוהבת באמת ביתך.
לאימי היקרה מכל לפני יותר מעשרים ושבע שנים. גילית שאת בהריון לא צפוי מגבר לו לא היית נשואה, קיבלת החלטה אמיצה מאוד לאותם הימים והפכת לאימא, למרות כל התגובות שהיו מסביב, למרות האנשים שהתנכרו לך בגלל מעשה זה. שמרת על כוחך. בינך לבין עצמך הגעת להחלטה שאת הולכת לתת את כל כולך לילדה שהבאת לעולם, ולא יהיה חסר לה דבר, במיוחד לא אהבה ותשומת לב. ובאמת, לאורך כל חיי, נתת לי כל מה שיכולת, גם אם זה אומר לוותר על עצמך, השקעת את כל כולך בי, התרכזת בי, בחיי ובאושרי גם אם זה היה על חשבון אושרך שלך. אף על פי ההתנכרות מסביב שהחלה עוד כשנולדתי וממשיכה עד ליום זה. אני ברת מזל כי זכיתי לאהבת אם אמיתית. אך היום כשאני גדולה, ויכולה לדאוג לעצמי, אני מבינה שכל מה שנתת לי הופך היום למעין חוב שלי אליך. בגלל שויתרת על חייך בשביל חיי, אין לך חברים, אין לך בן זוג, ואין לך משפחה מלבדי בגלל התנכרותם עוד מלידתי. כך שחוץ ממני אין לך כלום בחיים זה נשמע אולי רע, אבל זאת המציאות. אך בניגוד אליך לי כן יש דברים אחרים בחיים, יש אנשים וחברים, ובני זוג. אני רוצה לצאת לחיים עצמאיים, להסתדר לבד, לפרוש כנפיים, אך איני יכולה, כי את תישארי לבד, אפילו לנסוע לחו"ל לטיול ממושך, אני לא יכולה בגללך. אני מרגישה שאת, כמה נורא להגיד, נטל עלי, וקשה לי מאוד עם זה. ויותר גרוע מזה, קשה לי עם העובדה שקשה לי. היום כשאני פוגשת אמהות חד הוריות צעירות בגילי, אני ממליצה להם לא לשכוח את עצמם, להעניק לילדם, אך להשקיע גם באושר שלהם, אחרת הילד שלהם יגדל, אסיר תודה אך אסיר.... אני אולי נשמעת כפויית טובה, אני לא שוכחת את כל מה שעשית בשבילי, אני גם לעולם לא אשכח, אך אני לא יכולה להמשיך בתחושה הזאת שהגיע זמן הפירעון..... אוהבת באמת ביתך.
