~ מכתב לאלוקים ~

[*אנונימית*]

~ מכתב לאלוקים ~

היי, אתה זוכר אותי?????? אני ,זוהי שאתה כלכך שונא... שהפכת אותה לשמנה...??.... נזכרת?!?!?!?!?!?!?!?! כי אני תמיד חושבת עלייך, איך ואיזו זכות הייתה לך ככה לקחת ממני אותה את האנורקסיה שלי?!?!?!?!?!?! פשוט חטפת לי אותה שתיהיה רק שלך! אני לא מסכימה! אני רוצה אותה בחזרה!!! ואני אקח אותה! חשבתי שאתה אוהב אותי.. אז למה אתה גורם לי סבל? למה אני בוכה? למה על כל חיוך אני משלמת באלף דמעות? למה לקחת לי אותה דווקא שהייתי מאושרת... את האנורקסיה שלי.. ל-מ-ה?.. רק תחזיר לי אותה. אני.

 

[הדבורה מאיה]

אנונימית יקרה

אני לא מכירה את סיפורך האישי....ולכן אולי מה שאכתוב יהיה קצת מוטעה. אבל אני אקח את הסיכון כי אני קוראת בין השורות המון המון כאב שצריך מענה. אני - אין לי עסק אם אלוקים. הוא לא משתף אותי בתוכניותיו.....ולא מספר לי למה ואיך. אבל אני חושבת שאת צריכה להגיד לו תודה על כך שהוא הוציא אותך מהאנורקסיה. לפי מה שכתבת...יש לי הרגשה שהפכת לבולימית. ותקני אותי אם אני טועה בבקשה. אלוהים לא הפך אותך לבולימית. כל קשת בעיות האכילה קשורות טוב טוב אחת בשניה. מאחורי כולן עומדת בעיה בסיסית - והיא זו שהכניסה אותנו לתופת הזו. ואם לא פותרים אותה - היא גם לא תוציא אותנו משם. אפשר לנוע ולזוע על כל הסוגים....לעבור מאחת לשניה וחוזר חלילה. אבל כדי לצאת מהתהום העמוקה הזו - צריך המון כוח ורצון. אנחנו פה כדי לתת תמיכה לכל מי שזקוקה לכך. לכל מי שקשה לה עכשיו....שצריכה מישהו כדי לשתף ולהוציא את מה שבפנים. ואפשר לקבל פה המון תמיכה מהמון מלאכיות ומלאכים יקרים, שסובלים מבעית אכילה כלשהי - על כל הסוגים. וישנם גם כאלו הבאים מבחוץ כדי לעודד ולעזור עם מילה טובה. תמצאי כאן המון תמיכה וקבלה. אף אחד לא יבקר אותך על מה שאת מרגישה. את מרגישה שהאנורקסיה נגזלה ממך - אני מקווה כל כך שתמצאי את הדרך לא לחזור אליה אלא למצוא מרפא לבעיה העומדת מאחוריה ומאחורי המצב בו את נמצאת כעת. אני יודעת מניסיוני האישי שהמחלה הזו לא עשתה לי טוב. היא העבירה אותי בכמה מדורי גיהנום, ואני לא היחידה שמרגישה כך. אני בטוחה שגם את לא הרגשת נפלא כשהיית רזה. זה לא פותר שום בעיה - זה רק מחריף אותה. ואם מקבלים טיפול רק לפן הפיזי ולא לפן הנפשי - גם לא יוצאים מכל הסיפור. צריך פה עזרה מקצועית והכוונה שתלמד אותך על עצמך ועל הסיבות שהביאו אותך למצב הזה והקודם לו. וגם תלמד אותך איך להתמודד עם הדברים שלא דרך הבעתם בצורה של בעית אכילה. אז באמת תוכלי לחזור לחייך ולהיות מאושרת. תזכרי שהמשקל והאוכל הם לא הדברים החשובים בחיים. והם גם לא אלו שיעזרו לך להרגיש מאושרת. אלא רק את עצמך - אם תחליטי שאת רוצה לצאת מכל הבעיה ולהמשיך הלאה בחייך. אנחנו תמיד פה בשבילך אני שמחה שכתבת והוצאת קצת ממה שבפנים. לאט לאט תגלי שזה גם עוזר. גם זה שתשפכי את מה שרע לך ותספרי מה כואב ומציק וגם זה שתקבלי תגובות - ואני מבטיחה לך שזו לא תהיה ביקורת. מזמינה אותך בכל עת וזמן תמיד תמיד פה בשבילך ולא רק אני - כולנו פה. שלך מאיה

 

[*אנונימית*]

הכל ביחד...

בולמיה...ובעזרתו של השטן אני יחזור לאנורקסיה שלי.. עכשיו אין לי אף אחד.. גם לא אתכם, חברתי הטובה תשוב אליי. אני.

 

[הדבורה מאיה]

מאחלת לך

ש``חברתך הטובה`` האנורקסיה תמצא את הדלת החוצה לבד או בעזרתך כמו גם הבולימיה. ובמקומן יכנסו להם החיים היפים שיש לעולמנו להציע...ויש. גם אם לפעמים נדמה שלא. ובינתיים...אנחנו פה בשבילך כמו גם בשביל כל מי שצריך את העידוד והתמיכה עד שימצא את דרכו החוצה מהמחלה. שלך מאיה

 

[תרנגולת]

אוי אנונימית..

כל כך מזדהה.. גם לי כואב המעבר מההרעבות להקאות. כל כך רוצה לחזור למקום ההוא גם.. אבל אני גם יודעת שאף אחד מהמקומות האלה לא נוצצים. לאנורקסיה יש את הרגעים הנוצצים.. אבל הם נגמרים מהר, ואז נשארים עם המשקל- והוא שוב לא מספק, ושוב רוצים לרדת עוד ועוד.. חשבת על זה? שאת סובלת עכשיו רק בגלל שיש לך כמה קילו עוד על עצמך? רק בגלל כמה מספרים קטנים..? מגיע לך להיות מאושרת, אבל לא מאושרת זמנית בגלל מספר.. אלא מאושרת בגלל החיים, בגלל שטוב לך עם עצמך כמו שאת, שטוב לך עם עצמך כל הזמן וזה לא מותנה במספרים (שהם חסרי כל משמעות, ורק אנחנו נותנות להן להשפיע כל כך!!). אנונימית יקרה.. רוצה כל כך לחבק אותך, כי אני מבינה את הכאב שלך כל כך.. אני מרגישה אותו כל יום. אבל אני יודעת (בראש.. לפחות בראש) שזה לא יביא את האושר. אני כל כך מקווה שתרגישי יותר טוב. ותחשבי על מה שאמרתי. יש לך אותי כאן. שלך, תרנגולת.

 

[תרנגולת]

אוי אנונימית..

כל כך מזדהה.. גם לי כואב המעבר מההרעבות להקאות. כל כך רוצה לחזור למקום ההוא גם.. אבל אני גם יודעת שאף אחד מהמקומות האלה לא נוצצים. לאנורקסיה יש את הרגעים הנוצצים.. אבל הם נגמרים מהר, ואז נשארים עם המשקל- והוא שוב לא מספק, ושוב רוצים לרדת עוד ועוד.. חשבת על זה? שאת סובלת עכשיו רק בגלל שיש לך כמה קילו עוד על עצמך? רק בגלל כמה מספרים קטנים..? מגיע לך להיות מאושרת, אבל לא מאושרת זמנית בגלל מספר.. אלא מאושרת בגלל החיים, בגלל שטוב לך עם עצמך כמו שאת, שטוב לך עם עצמך כל הזמן וזה לא מותנה במספרים (שהם חסרי כל משמעות, ורק אנחנו נותנות להן להשפיע כל כך!!). אנונימית יקרה.. רוצה כל כך לחבק אותך, כי אני מבינה את הכאב שלך כל כך.. אני מרגישה אותו כל יום. אבל אני יודעת (בראש.. לפחות בראש) שזה לא יביא את האושר. אני כל כך מקווה שתרגישי יותר טוב. ותחשבי על מה שאמרתי. יש לך אותי כאן. שלך, תרנגולת.

 

[blue love]

ה ``הוא``....לא אשם אנונימית..

האשמה היחידה זאת את חומד... את חייבת להפסיק לחפש אשמים במצבך..וצריכה למצא את הטיפול הנכון בבעיה! את חייבת לקום ולאמר די!!...אני רוצה שינוי...אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי...אני רוצה לאהוב את עצמי ושכולם יאהבו אותי... לבד את לא תצליחי להתמודד...אבל אם רצון גדול ועזרה של מומחים...אולי תתחילי דף חדש בחייך..דף לבן שכולו תיקווה.. בהצלחה חמודה blue

 

[רוני_(-:]

היא לא חברה....

אני יודעת שאני האחרונה שצריכה לשפוט אותך, כי גם אני צריכה טיפול. אבל כמו שאומרים- השלב הראשון הוא להודות בבעייה. אולי את עדיין לא רואה את זה, אבל האנורקסיה היא לא חברתך- היא האויב הכי גדול שלך. אוהבת, רוני

 

[תרנגולת]

נכון..

היא אומנם היחידה שמדברת איתך, והיא אומרת לך למי להתקרב ולמי לא, היא אומרת לך מתי את שווה (רק כשאת לא אוכלת) ומתי את לא. .והיא רוצה להעלים אותך. היא לא נותנת לך להאמין שאת יכולה ומגיע לך להיות מאושרת בלעדיה.. לא.. היא לא חברה.. היא מחלה. היא מונעת ממך לאהוב את עצמך, היא מונעת ממך להיות מאושרת, היא מונעת ממך את החיים- על כל מה שיש בהם.. על הטוב והרע. היא לא חברה.

 

[תרנגולת]

אני לא רואה את זה כך..

באמת אין טעם לחפש אשמים במצב, במחלה הזאת.. גם אין טעם להאשמות עצמיות.. אין אשמה בזה.. יש אחריות.. האחריות היא של הבן אדם על עצמו. אבל זה לא קשור לאשמה- זו מחלה.. לא בוחרים בה. גם אם רוצים להיות בתוכה.. מה מביא לרצון הזה אם לא חולי..? (חוץ מהדרך שמציגים בה את האנורקסיה. אבל אני מתכוונת לבנות שרוצות ומגיעות להפרעה מסויימת- היה בהן את זה.. היה להן חוסר ביטחון, פחדים וכו`- שהובילו לזה).