lonelyrider
New member
מכתב לאבא
שלום. אני כותב לכם בידיעה שלעולם לא נהיה מרוצים עם המצב הקיים. אני כותב לך ויודע שלעולם לא תקרא. כן, לעולם. אני יושב כאן ומנסה לדמיין את היום שבו נוכל לשבת, לצחוק, לאהוב. בגלל שאנחנו משפחה, בגלל שיש קשר דם, בגלל האהבה ולא בגלל השקפה או מבט. אני כותב את זה בכאב, כי שוב, אני יודע שלעולם זה לא יקרה ולא בגללי! החלטתי לשבת ולכתוב את מה שאני מרגיש. אחרי שרבנו ורבנו התכתשנו ונחלקנו, אחרי שהכתי הוכתי וכעסנו. אני כותב לך בגלל חלום קטן שיש לי, חלום שאני אוהב להשתעשע בו, חלום שהכל יהיה נורמלי. אני אנסה לספר כמה דברים שיושבים לי על הלב. יש את העניין שאתה לא מדבר איתי. לא אומר לי מה שמציק לך, רק אם זה נוגע להתנהגות שלי כלפי האחים. יש את העניין שאתה מנסה במודע ובצורה מאד לא אלגנטית ליצור נתק ביני בין אחי. יש את העניין שאתה מתבייש בי כאילו הייתי גנב או פושע מועד. יש את העניין שאתה רוצה לשנות אותי, לגרום לי לחשוב אחרת. יש כל כך הרבה דברים שכואבים לי, כל כך הרבה דברים שהייתי משתוקק לשנות. ניסיתי לדבר איתך עליהם, ללא הועיל. כבר שנים זה ככה.. אולי בכדי לחסוך לך כאב לב בעתיד אני לא אתמיד במדיניות הזו של עצימת עיניים, של להמשיך הלאה ולדמיין שיום אחד זה ישתנה, כי זה לא. אני אעמת אותך מול העובדות הקיימות. גם אם זה יכאב. מבחינתי עדיף עכשיו מאשר מאוחר. אז בוא נהיה כנים אבא. בוא לא נטייח את העובדות ונכיר בהן. אני לא כמוך/ם. אני לא חרדי. אני חילוני. הדבר המגעיל הזה שמסתובב ברחובות, זה אני. אני לא שומר תורה ומצוות. אני לא מחזיק בהשקפות שלכם. ואני לא רוצה להיות כמוכם. אני רוצה להיות פשוט אני ואתה יודע שאני אדם טוב. אני מדמיין אותך קורא את זה ומתעצב, כועס. אבל זו האמת אבא, זו האמת. לעצום עיניים זו לא חכמה. כמה זמן אני יוכל להמשיך במשחק הזה? במשחק שאני משחק כבר 22 שנה, כמה? אני רוחש אליכם הרבה כבוד ומלא אהבה, בכנות. אבל זה לא מונע ממני לומר לך את האמת הזו. אני חילוני בגלל שאני בוחר להיות כזה. אל תאשים אף אחד, לא חברים דמיוניים, לא בני דודים, לא אתה. אם זו אשמה אז תאשים אותי. אני בן אדם בוגר ואחראי ואני בוחר להתנהג ככה בידיעה מוחלטת ובנשיאה בתוצאות. אני כזה. ואני אחזור על זה עוד מאה פעם. שוב, אני רוחש לכם כבוד ואני לא אעשה דברים שיעציבו אתכם, זו הסיבה שעזבתי את הבית זו הסיבה שאני שומר מרחק. המכתב הזה הוא לא מכתב אשמה, אני לא רוצה לבוא ולהטיח בך כמה אתה לא בסדר לדעתי או כמה ששום דבר לא טוב. יש בי אינסוף הכרת תודה כלפיכם על כל מה שהשקעתם בי, על העמל והיגע. אני מנסה לסלוח על כל הטעויות ומתחרט על הטעויות שאני עשיתי. על חלקן לפחות. אני יודע שאתם מתאמצים ורוצים. יודע שאני חשוב. ומנקודת מבטי אתם פשוט לא יודעים איך. וכל כך חבל שאתה לא מוכן להקשיב לי. איכשהו הדברים שאני אומר נפסלים על הסף רק בגלל שאני כזה, בגלל ההשקפה שלי. זה מזעזע מנקודת מבטי, כי צריך להפריד בין אהבה לדת והשקפה. יעקב אבינו אהב אהבה עזה את בנו עשיו על אף שהוא לא הלך בדרכו. קשה לי לכתוב את זה, אבל אני מרגיש שיש לי הורים רק חלקית. אם אני רוצה לספר למישהו על מה שעברתי, על מה שאני עובר, על טיול על עבודה או על משהו אחר. אם אני רוצה לספר אני צריך ללכת למישהו אחר. אני כבר יודע שפירגון אני לא יקבל ממכם. רק ביקורת והמהום של "בהצלחה" מתחת לשפם. וזה כואב לי כל כך! למה? למה אי אפשר לקיים יחסי הורים ילדים גם בלי קשר להיותי חילוני? למה? סיפרתי לך כבר מספר פעמים על החבר שלי שיש לו אח חילוני ויש עדיין קשר מקסים בינו לבין אבא שלו. אני חושב על זה ואני מקנא, אני רוצה גם! גם אני רוצה אהבה שלא תלויה בדבר! אבא, אבא שלי! אני בטוח שלא קל לך לקרוא את זה וגם לי קל לכתוב את זה, אבל זה צועק לי. זה כואב לי כל כך עד שלפעמים אני מדמיין שאני חוזר לדרככם רק בשבילכם. בשביל האהבה, רק בשביל להיות נורמלי בעינייכם. אני רוצה להוסיף דבר אחד אבא. אין חכם כבעל הניסיון. לך יש ניסיון, וגם לי יש. לא תמיד לתפוס חזק במושכות זו הדרך. לפעמים אם תעזוב אתה יכול להגיע למקומות יפים יותר. אתה מתאמץ ורוצה לשפר ולהשתנות. זה כל כך בעל ערך. אבל תסכית גם לי, גם לי יש מה להגיד בנידון, אני הבן הבכור שלך. אבא, יש לך ולנו את האפשרות לטעות. יש לנו את האפשרות הזו בכדי שנטעה. זה ידוע שלמידה זה מתהליך של טעייה. הניסיון שלך למנוע טעויות מילדייך רק יוביל אותם ליותר טעויות. תתמודד עם העובדה הזו ועם המציאות הזו. תפקח את העיניים ותראה שזה מה שקרה עד כה עם ילדיך הבוגרים. ובבקשה ממך, תפנים את העובדה הזו בכדי למנוע צער מיותר מהקטנים, בבקשה ממך. תבין אבא, אין לי שום כוונה או רצון לקחת את האחים אחרי. אין! כל מה שאני רוצה זו אהבה, של אחים של הורים של משפחה. אני רוצה להיות חבר של יחזקאל בלי שתפקח עלי עיניים. אני רוצה לשבת ולדבר עם נועה בלי שתזכירו לה שהיא צריכה לשטוף כלים. אני רוצה לשבת ליד תמי בגלל שהיא רוצה לשבת לידי. אני רוצה לשחק עם יוסי ולהקשיב לרחל. אני לא רוצה שהילדים יפחדו ממך. אני לא רוצה. שיחזקאל ירעד ממך על שהוא מדבר איתי. אני לא רוצה לשמוע אותו אומר "אל תספר לאבא" זה מזעזע וזה כישלון חינוכי ממדרגה ראשונה. ילדים לא אמורים לפחד מהוריהם. וילדך מפחדים! אפילו אני חושש, חושש עד כדי כך שאני כותב את זה. אם הפחד היה מונע מהם לעשות את מה שאתה טוען שהוא לא טוב, ניחא. אבל זה לא. הם עדיין מדברים איתי, הם עדיין עושים מה שליבם חפץ, מה שפשוט יוצר נתק. וכאן אני שוב חוזר להתחלה, לדמיון הקטן שלי, לחלום שהכל יהיה נורמלי. הלוואי! בנך בכורך אוהבך יעקב (המתקרא קובי)
שלום. אני כותב לכם בידיעה שלעולם לא נהיה מרוצים עם המצב הקיים. אני כותב לך ויודע שלעולם לא תקרא. כן, לעולם. אני יושב כאן ומנסה לדמיין את היום שבו נוכל לשבת, לצחוק, לאהוב. בגלל שאנחנו משפחה, בגלל שיש קשר דם, בגלל האהבה ולא בגלל השקפה או מבט. אני כותב את זה בכאב, כי שוב, אני יודע שלעולם זה לא יקרה ולא בגללי! החלטתי לשבת ולכתוב את מה שאני מרגיש. אחרי שרבנו ורבנו התכתשנו ונחלקנו, אחרי שהכתי הוכתי וכעסנו. אני כותב לך בגלל חלום קטן שיש לי, חלום שאני אוהב להשתעשע בו, חלום שהכל יהיה נורמלי. אני אנסה לספר כמה דברים שיושבים לי על הלב. יש את העניין שאתה לא מדבר איתי. לא אומר לי מה שמציק לך, רק אם זה נוגע להתנהגות שלי כלפי האחים. יש את העניין שאתה מנסה במודע ובצורה מאד לא אלגנטית ליצור נתק ביני בין אחי. יש את העניין שאתה מתבייש בי כאילו הייתי גנב או פושע מועד. יש את העניין שאתה רוצה לשנות אותי, לגרום לי לחשוב אחרת. יש כל כך הרבה דברים שכואבים לי, כל כך הרבה דברים שהייתי משתוקק לשנות. ניסיתי לדבר איתך עליהם, ללא הועיל. כבר שנים זה ככה.. אולי בכדי לחסוך לך כאב לב בעתיד אני לא אתמיד במדיניות הזו של עצימת עיניים, של להמשיך הלאה ולדמיין שיום אחד זה ישתנה, כי זה לא. אני אעמת אותך מול העובדות הקיימות. גם אם זה יכאב. מבחינתי עדיף עכשיו מאשר מאוחר. אז בוא נהיה כנים אבא. בוא לא נטייח את העובדות ונכיר בהן. אני לא כמוך/ם. אני לא חרדי. אני חילוני. הדבר המגעיל הזה שמסתובב ברחובות, זה אני. אני לא שומר תורה ומצוות. אני לא מחזיק בהשקפות שלכם. ואני לא רוצה להיות כמוכם. אני רוצה להיות פשוט אני ואתה יודע שאני אדם טוב. אני מדמיין אותך קורא את זה ומתעצב, כועס. אבל זו האמת אבא, זו האמת. לעצום עיניים זו לא חכמה. כמה זמן אני יוכל להמשיך במשחק הזה? במשחק שאני משחק כבר 22 שנה, כמה? אני רוחש אליכם הרבה כבוד ומלא אהבה, בכנות. אבל זה לא מונע ממני לומר לך את האמת הזו. אני חילוני בגלל שאני בוחר להיות כזה. אל תאשים אף אחד, לא חברים דמיוניים, לא בני דודים, לא אתה. אם זו אשמה אז תאשים אותי. אני בן אדם בוגר ואחראי ואני בוחר להתנהג ככה בידיעה מוחלטת ובנשיאה בתוצאות. אני כזה. ואני אחזור על זה עוד מאה פעם. שוב, אני רוחש לכם כבוד ואני לא אעשה דברים שיעציבו אתכם, זו הסיבה שעזבתי את הבית זו הסיבה שאני שומר מרחק. המכתב הזה הוא לא מכתב אשמה, אני לא רוצה לבוא ולהטיח בך כמה אתה לא בסדר לדעתי או כמה ששום דבר לא טוב. יש בי אינסוף הכרת תודה כלפיכם על כל מה שהשקעתם בי, על העמל והיגע. אני מנסה לסלוח על כל הטעויות ומתחרט על הטעויות שאני עשיתי. על חלקן לפחות. אני יודע שאתם מתאמצים ורוצים. יודע שאני חשוב. ומנקודת מבטי אתם פשוט לא יודעים איך. וכל כך חבל שאתה לא מוכן להקשיב לי. איכשהו הדברים שאני אומר נפסלים על הסף רק בגלל שאני כזה, בגלל ההשקפה שלי. זה מזעזע מנקודת מבטי, כי צריך להפריד בין אהבה לדת והשקפה. יעקב אבינו אהב אהבה עזה את בנו עשיו על אף שהוא לא הלך בדרכו. קשה לי לכתוב את זה, אבל אני מרגיש שיש לי הורים רק חלקית. אם אני רוצה לספר למישהו על מה שעברתי, על מה שאני עובר, על טיול על עבודה או על משהו אחר. אם אני רוצה לספר אני צריך ללכת למישהו אחר. אני כבר יודע שפירגון אני לא יקבל ממכם. רק ביקורת והמהום של "בהצלחה" מתחת לשפם. וזה כואב לי כל כך! למה? למה אי אפשר לקיים יחסי הורים ילדים גם בלי קשר להיותי חילוני? למה? סיפרתי לך כבר מספר פעמים על החבר שלי שיש לו אח חילוני ויש עדיין קשר מקסים בינו לבין אבא שלו. אני חושב על זה ואני מקנא, אני רוצה גם! גם אני רוצה אהבה שלא תלויה בדבר! אבא, אבא שלי! אני בטוח שלא קל לך לקרוא את זה וגם לי קל לכתוב את זה, אבל זה צועק לי. זה כואב לי כל כך עד שלפעמים אני מדמיין שאני חוזר לדרככם רק בשבילכם. בשביל האהבה, רק בשביל להיות נורמלי בעינייכם. אני רוצה להוסיף דבר אחד אבא. אין חכם כבעל הניסיון. לך יש ניסיון, וגם לי יש. לא תמיד לתפוס חזק במושכות זו הדרך. לפעמים אם תעזוב אתה יכול להגיע למקומות יפים יותר. אתה מתאמץ ורוצה לשפר ולהשתנות. זה כל כך בעל ערך. אבל תסכית גם לי, גם לי יש מה להגיד בנידון, אני הבן הבכור שלך. אבא, יש לך ולנו את האפשרות לטעות. יש לנו את האפשרות הזו בכדי שנטעה. זה ידוע שלמידה זה מתהליך של טעייה. הניסיון שלך למנוע טעויות מילדייך רק יוביל אותם ליותר טעויות. תתמודד עם העובדה הזו ועם המציאות הזו. תפקח את העיניים ותראה שזה מה שקרה עד כה עם ילדיך הבוגרים. ובבקשה ממך, תפנים את העובדה הזו בכדי למנוע צער מיותר מהקטנים, בבקשה ממך. תבין אבא, אין לי שום כוונה או רצון לקחת את האחים אחרי. אין! כל מה שאני רוצה זו אהבה, של אחים של הורים של משפחה. אני רוצה להיות חבר של יחזקאל בלי שתפקח עלי עיניים. אני רוצה לשבת ולדבר עם נועה בלי שתזכירו לה שהיא צריכה לשטוף כלים. אני רוצה לשבת ליד תמי בגלל שהיא רוצה לשבת לידי. אני רוצה לשחק עם יוסי ולהקשיב לרחל. אני לא רוצה שהילדים יפחדו ממך. אני לא רוצה. שיחזקאל ירעד ממך על שהוא מדבר איתי. אני לא רוצה לשמוע אותו אומר "אל תספר לאבא" זה מזעזע וזה כישלון חינוכי ממדרגה ראשונה. ילדים לא אמורים לפחד מהוריהם. וילדך מפחדים! אפילו אני חושש, חושש עד כדי כך שאני כותב את זה. אם הפחד היה מונע מהם לעשות את מה שאתה טוען שהוא לא טוב, ניחא. אבל זה לא. הם עדיין מדברים איתי, הם עדיין עושים מה שליבם חפץ, מה שפשוט יוצר נתק. וכאן אני שוב חוזר להתחלה, לדמיון הקטן שלי, לחלום שהכל יהיה נורמלי. הלוואי! בנך בכורך אוהבך יעקב (המתקרא קובי)
