מכתב לאבא
אבא, הפעם הראשונה שהבנתי מה אתה עשית הייתה אחרי שראיתי עם חברה את הסרט "כנפיים שבורות". בסרט ראיתי את אורלי זילברשץ קורסת תחת האחריות של להמשיך את חיי המשפחה למרות מות האב. אמא נפטרה כשהייתי בת שבע, אחרי זה הייתה לנו שנה שאני לא זוכרת ממנה כמעט כלום כי הדחקתי את רובה. אתה מעולם לא נשברת (לפחות לא לידנו), כשאנשים אחרים ניסו להכנס לתוך התא המשפחתי הקטן שלנו בניסיון לחנך אותנו במקומך אתה הדפת אותם החוצה, לא נתת לאף אחד לשנות את המציאות הרגילה שאתה ואמא תמיד ניסיתם לגדל ולחנך אותנו לפיה. עשית כל שביכולתך לשמור על הדברים שהכרנו, לדאוג שהבית תמיד יהיה כמו שהכרנו ושהחיים שלנו לא יעברו תלתלה גדולה יותר ממה שכבר עברנו. השתדלת לתת לנו כל מה שרצינו לפעמים על חשבון הרצונות והחלומות שלך. תמכת בכל שיגעון חולף או שיגעון שנשאר שהיה לנו (ויש לנו), גם אם לא תמיד הבנת אותו. קיבלת אותנו כמו שאנחנו לטוב ו/או לרע, גידלת אותנו בידיעה שלא משנה מה יקרה לנו בחיים ו/או מה נעשה עם ובחיינו הבית המשפחתי תמיד יהיה הבית שלנו ותמיד תמיד יהיה לנו מקום לחזור אליו, מקום להתרפק בו, לקבל חום ותמיכה. נלחמת כמו אריה באנשים שניסו לפגוע בנו. היית הקיר התומך והחזק שלי כשהתמודדתי עם סיפור ההתעללות המינית שעברתי, נתתה לי כל דבר שהייתי צריכה ועשית הכל בכדי לעזור לי להתמודד עם זה. אתה רץ בשבילנו ומנסה לפתור את הבעיות שלנו בכל פעם שאנחנו מבקשים עזרה כי הלכנו לאיבוד, כי הסתבכנו או סתם כי אנחנו צריכים קצת הכוונה. אתה תמיד שם בשבילנו ואני רוצה להגיד לך תודה. תודה שלא נשברת, ששמרת עלינו, שאתה עדיין שומר, שאתה תומך בי בבחירות שלי, שאתה מקבל את מי שאני כמו שאני. תודה שאתה חוזר ואומר שמה שהכי חשוב לך זה האושר שלנו ולא משנה לך באיזה צבע ו/או מין הוא/יא יהיו. תודה שאתה אבא שלי לא יכולתי לבקש אבא טוב יותר. בתך, יעלי
אבא, הפעם הראשונה שהבנתי מה אתה עשית הייתה אחרי שראיתי עם חברה את הסרט "כנפיים שבורות". בסרט ראיתי את אורלי זילברשץ קורסת תחת האחריות של להמשיך את חיי המשפחה למרות מות האב. אמא נפטרה כשהייתי בת שבע, אחרי זה הייתה לנו שנה שאני לא זוכרת ממנה כמעט כלום כי הדחקתי את רובה. אתה מעולם לא נשברת (לפחות לא לידנו), כשאנשים אחרים ניסו להכנס לתוך התא המשפחתי הקטן שלנו בניסיון לחנך אותנו במקומך אתה הדפת אותם החוצה, לא נתת לאף אחד לשנות את המציאות הרגילה שאתה ואמא תמיד ניסיתם לגדל ולחנך אותנו לפיה. עשית כל שביכולתך לשמור על הדברים שהכרנו, לדאוג שהבית תמיד יהיה כמו שהכרנו ושהחיים שלנו לא יעברו תלתלה גדולה יותר ממה שכבר עברנו. השתדלת לתת לנו כל מה שרצינו לפעמים על חשבון הרצונות והחלומות שלך. תמכת בכל שיגעון חולף או שיגעון שנשאר שהיה לנו (ויש לנו), גם אם לא תמיד הבנת אותו. קיבלת אותנו כמו שאנחנו לטוב ו/או לרע, גידלת אותנו בידיעה שלא משנה מה יקרה לנו בחיים ו/או מה נעשה עם ובחיינו הבית המשפחתי תמיד יהיה הבית שלנו ותמיד תמיד יהיה לנו מקום לחזור אליו, מקום להתרפק בו, לקבל חום ותמיכה. נלחמת כמו אריה באנשים שניסו לפגוע בנו. היית הקיר התומך והחזק שלי כשהתמודדתי עם סיפור ההתעללות המינית שעברתי, נתתה לי כל דבר שהייתי צריכה ועשית הכל בכדי לעזור לי להתמודד עם זה. אתה רץ בשבילנו ומנסה לפתור את הבעיות שלנו בכל פעם שאנחנו מבקשים עזרה כי הלכנו לאיבוד, כי הסתבכנו או סתם כי אנחנו צריכים קצת הכוונה. אתה תמיד שם בשבילנו ואני רוצה להגיד לך תודה. תודה שלא נשברת, ששמרת עלינו, שאתה עדיין שומר, שאתה תומך בי בבחירות שלי, שאתה מקבל את מי שאני כמו שאני. תודה שאתה חוזר ואומר שמה שהכי חשוב לך זה האושר שלנו ולא משנה לך באיזה צבע ו/או מין הוא/יא יהיו. תודה שאתה אבא שלי לא יכולתי לבקש אבא טוב יותר. בתך, יעלי
אבל... אין לי את האומץ להגיד לו את זה למרות שהוא שווה את זה.. מקוה שבעתיד בקרוב אני יאמר לו את כל הערכתי אליו...
