מכתב הבהרה
> מכתב הבהרה > > טוב, הגיעו מים עד נפש. > חיכיתי, התאפקתי, ניסיתי לשתוק, אבל יש גבול. > הגזמתם לגמרי. באמת שהגזמתם. ככה אני לא יכול להמשיך. > בהתחלה, ממש בהתחלה, חשבתי שזה רק משבר. חשבתי שאולי זה יעבור לכם תוך שנה שנתיים, אבל הייתי אומר שקצת נסחפתם. > נכון, זה הצליח לי לא רע. נכון, השקעתי כמו שצריך בכל הפרטים עד הפרט האחרון. > האוקיינוסים יצאו לי עמוקים בדיוק כמו שרציתי, גם הציפורים (תודו ששיחקתי אותה עם הטווס) יצאו לא רע. שלא לדבר על השלג והשקיעה. את המדבר בראתי > כשהייתי עייף ונגמרו לי כבר הרעיונות, אבל גם בו עשיתם מירוץ מכוניות, כך שמהבחינה הזו לא צריכות להיות לכם טענות. > מה שכן, אתם לא יודעים כמה השקעתי במוח שלכם. אתם לא יודעים איזה בלאגן זה היה, עם כל הנוירונים והנוירוטרנסמיטורים וההורמונים והמרווח הסינפטי. ואני אל תראו אותי ככה. אני שתי ידיים שמאליות. מהבחינה הטכנית בדרך כלל אין לי את זה. בקיצור, כאב ראש אחד גדול. > והכל למה? כדי שתעשו עם זה משהו. כדי שמישהו יהנה מכל מה שקרעתי עליו את התחת > במשך שבעה ימים תמימים (האמת שזה לקח הרבה יותר. אני לא יודע מי סילף את זה. בטח איזה עיתונאי). לא סתם בראתי את הבריזה. מישהו אמור להנות ממנה. אתם יודעים כמה זמן לקח לתכנן את ניו זינלנד? המון זמן. > אז בהתחלה החלטתם להודות לי. שזה באמת לגיטימי, ואני הראשון לומר בבקשה. בכיף. עלי. עכשיו כבר תתחילו להנות מזה ועזבו אותי בשקט. אני את שלי עשיתי. > עכשיו תעשו את שלכם: תחוו, תנשמו, תאהבו. > אח"כ כבר די התחיל להימאס לי. התחלתם לארגן לי תודה מאורגנת. משותפת. כמה אנשים שאומרים לי תודה ביחד. לפעמים שלוש פעמים ביום. חוץ מהעובדה שזה נראה די מגוחך זה כבר די משעמם. הלו??? אתם לא קולטים? נתתי לכם כולה כמה שנים לחיות. עשו עם זה משהו! עזבו אותי בשקט! לא חבל על הזמן?? > אח"כ התחלתם לכתוב את התודה שלכם על ספרים. בהתחלה התפוצצתי מצחוק. הייתי בטוח שאתם מותחים אותי. אבל עברו כמה מאות שנים וזה לא נגמר. > ואני תפסתי את הראש: מה קיבינימט הם עושים?? אנשים מקדישים את כל החיים שלהם, אחרי שאני כל כך התאמצתי שיעשו עם זה משהו, להודות לי, לשבח אותי ולהלל אותי. > ההתחנפות הזו כבר מתחילה לעצבן. > אבל זה עוד כלום. פתאום ראיתי שהתחלתם לשנוא אחד את השני. כל קבוצה החליטה על דעת עצמה שאני שייך לה, שאני נתתי לה הוראות ושאמרתי שכל האחרים טועים. קודם כל מבחינה לוגית זה לא הגיוני. לא יכול להיות שכולם צודקים. ואם אתם רוצים לדעת את האמת אז שתדעו שאני בסה"כ רציתי לגוון קצת. שלא יהיה רק סוג אחד, זה הכל. גיוון. אמא שלי תמיד אמרה שצבעוני זה יפה לעיין. והרי אמרתי לעצמי שאם אני כבר מתאמץ אז שיהיה בסטייל. > אבל זה לא עצר שם. אתם התחלתם להרוג אחד את השני. ולא מספיק שעשיתם את זה, אלא שעשיתם את זה בשמי. כמה חארות אפשר להיות?? ועוד בשמי? אני אמרתי לעשות דבר כזה? אתם מתחילים להוציא לי שם רע. אני רוצה שתעזבו אותי כבר בשקט! אתם מוציאים את כל הכיף מהפרוייקט שלי! ידעתי שבמקומכם הייתי צריך ליצור בלון עם זנב וחדק שיעשה "טולטוללולולו". אולי טיפה פחות מתוחכם אבל בטח גורם פחות נזק. > הרי לא רק שהתחלתם להרוג אחד את השני בשמי, אלא גם להרוס את כל הדברים האחרים שבניתי. את הים, את היבשה ועכשיו יש לכם את הג'אנק שלכם גם בחלל. עשו לי טובה ואל תגעו לי במאדים. חבר'ה, תבינו: אני כולה בראתי אתכם. זה הכל! באמת! מפה אתם לבד! אז תפסיקו לעשות דברים ולקשקש שאני אמרתי, תפסיקו להרוס את כל מה שהתאמצתי למענו ותפסיקו להגיד על כל דבר שקורה לכם שזה אני עשיתי. זה לא אני עשיתי. זה אתם עשיתם. לי אין שום קשר לזה. נשבע לכם. אם תמשיכו ככה אני אעשה delete על הכל ואתחיל מהתחלה. > שלא תחשבו שלא עשיתי את זה כבר קודם. לא כזה בעיה לארגן מטאוריט. > > על החתום > אלוהים > > נ.ב. > אנצל את ההזדמנות הזו לבקש מכם להפסיק עם המשחק הזה גולף. זה אדיוטי. חלאס. > מספיק. הבנו >
> מכתב הבהרה > > טוב, הגיעו מים עד נפש. > חיכיתי, התאפקתי, ניסיתי לשתוק, אבל יש גבול. > הגזמתם לגמרי. באמת שהגזמתם. ככה אני לא יכול להמשיך. > בהתחלה, ממש בהתחלה, חשבתי שזה רק משבר. חשבתי שאולי זה יעבור לכם תוך שנה שנתיים, אבל הייתי אומר שקצת נסחפתם. > נכון, זה הצליח לי לא רע. נכון, השקעתי כמו שצריך בכל הפרטים עד הפרט האחרון. > האוקיינוסים יצאו לי עמוקים בדיוק כמו שרציתי, גם הציפורים (תודו ששיחקתי אותה עם הטווס) יצאו לא רע. שלא לדבר על השלג והשקיעה. את המדבר בראתי > כשהייתי עייף ונגמרו לי כבר הרעיונות, אבל גם בו עשיתם מירוץ מכוניות, כך שמהבחינה הזו לא צריכות להיות לכם טענות. > מה שכן, אתם לא יודעים כמה השקעתי במוח שלכם. אתם לא יודעים איזה בלאגן זה היה, עם כל הנוירונים והנוירוטרנסמיטורים וההורמונים והמרווח הסינפטי. ואני אל תראו אותי ככה. אני שתי ידיים שמאליות. מהבחינה הטכנית בדרך כלל אין לי את זה. בקיצור, כאב ראש אחד גדול. > והכל למה? כדי שתעשו עם זה משהו. כדי שמישהו יהנה מכל מה שקרעתי עליו את התחת > במשך שבעה ימים תמימים (האמת שזה לקח הרבה יותר. אני לא יודע מי סילף את זה. בטח איזה עיתונאי). לא סתם בראתי את הבריזה. מישהו אמור להנות ממנה. אתם יודעים כמה זמן לקח לתכנן את ניו זינלנד? המון זמן. > אז בהתחלה החלטתם להודות לי. שזה באמת לגיטימי, ואני הראשון לומר בבקשה. בכיף. עלי. עכשיו כבר תתחילו להנות מזה ועזבו אותי בשקט. אני את שלי עשיתי. > עכשיו תעשו את שלכם: תחוו, תנשמו, תאהבו. > אח"כ כבר די התחיל להימאס לי. התחלתם לארגן לי תודה מאורגנת. משותפת. כמה אנשים שאומרים לי תודה ביחד. לפעמים שלוש פעמים ביום. חוץ מהעובדה שזה נראה די מגוחך זה כבר די משעמם. הלו??? אתם לא קולטים? נתתי לכם כולה כמה שנים לחיות. עשו עם זה משהו! עזבו אותי בשקט! לא חבל על הזמן?? > אח"כ התחלתם לכתוב את התודה שלכם על ספרים. בהתחלה התפוצצתי מצחוק. הייתי בטוח שאתם מותחים אותי. אבל עברו כמה מאות שנים וזה לא נגמר. > ואני תפסתי את הראש: מה קיבינימט הם עושים?? אנשים מקדישים את כל החיים שלהם, אחרי שאני כל כך התאמצתי שיעשו עם זה משהו, להודות לי, לשבח אותי ולהלל אותי. > ההתחנפות הזו כבר מתחילה לעצבן. > אבל זה עוד כלום. פתאום ראיתי שהתחלתם לשנוא אחד את השני. כל קבוצה החליטה על דעת עצמה שאני שייך לה, שאני נתתי לה הוראות ושאמרתי שכל האחרים טועים. קודם כל מבחינה לוגית זה לא הגיוני. לא יכול להיות שכולם צודקים. ואם אתם רוצים לדעת את האמת אז שתדעו שאני בסה"כ רציתי לגוון קצת. שלא יהיה רק סוג אחד, זה הכל. גיוון. אמא שלי תמיד אמרה שצבעוני זה יפה לעיין. והרי אמרתי לעצמי שאם אני כבר מתאמץ אז שיהיה בסטייל. > אבל זה לא עצר שם. אתם התחלתם להרוג אחד את השני. ולא מספיק שעשיתם את זה, אלא שעשיתם את זה בשמי. כמה חארות אפשר להיות?? ועוד בשמי? אני אמרתי לעשות דבר כזה? אתם מתחילים להוציא לי שם רע. אני רוצה שתעזבו אותי כבר בשקט! אתם מוציאים את כל הכיף מהפרוייקט שלי! ידעתי שבמקומכם הייתי צריך ליצור בלון עם זנב וחדק שיעשה "טולטוללולולו". אולי טיפה פחות מתוחכם אבל בטח גורם פחות נזק. > הרי לא רק שהתחלתם להרוג אחד את השני בשמי, אלא גם להרוס את כל הדברים האחרים שבניתי. את הים, את היבשה ועכשיו יש לכם את הג'אנק שלכם גם בחלל. עשו לי טובה ואל תגעו לי במאדים. חבר'ה, תבינו: אני כולה בראתי אתכם. זה הכל! באמת! מפה אתם לבד! אז תפסיקו לעשות דברים ולקשקש שאני אמרתי, תפסיקו להרוס את כל מה שהתאמצתי למענו ותפסיקו להגיד על כל דבר שקורה לכם שזה אני עשיתי. זה לא אני עשיתי. זה אתם עשיתם. לי אין שום קשר לזה. נשבע לכם. אם תמשיכו ככה אני אעשה delete על הכל ואתחיל מהתחלה. > שלא תחשבו שלא עשיתי את זה כבר קודם. לא כזה בעיה לארגן מטאוריט. > > על החתום > אלוהים > > נ.ב. > אנצל את ההזדמנות הזו לבקש מכם להפסיק עם המשחק הזה גולף. זה אדיוטי. חלאס. > מספיק. הבנו >