מכתב אל הרב

מכתב אל הרב

"עוד בילדותי, כל כרי הדשא שלפני בית הכנסת המרכזי בעירנו, בשעה שרוב הנערים, חבריי משבט "מעלות" ב"בני עקיבא" החלו לחטוא במחשבות אסורות (אותן לא היססו לחלוק איש עם ריעהו) למראה הנערות המבכירות שבשבט, גם אנוכי בבדידותי, חטאתי במחשבות. אבל לתדהמתי ולשברון ליבי היה זה מראה הנערים שעורר את ייצרי ולא מראה הנערות. לא עזרו כל מאמצי להדחיק את ההירהורים האסורים. הם צפו ועלון גם תוך שיעורי הגמרא במסכת "ברכות" ששמענו אצלך בבית המדרש, ועל אחת כמה וכמה, תוך כדי משחקי היאבקות עם הבנים, תוך שיחה עימם, ועל משכבי בלילות, כאשר חרדתי שמא מישהו יידע, יבחין, ילעג, יבייש. גם בישיבת "פרחי אהרון", מוקף במאות נערים, ועשרות ר"מים ומורים, ליבי נמוג מצער ומפחד. אבל שמרתי את סודי כמוס עד שמלאו לי עשרים ושלוש שנים. אז פגשתי בעירנו אחרים שכמותי, והבינותי שעוד גברים ישרים והגונים חוו סבל כמוני. נוחמנו איש עם רעיהו ואהבתינו חיזקה אותנו". קטע קצר ממכתב שפירסם ברשת "גיי 40 גברי".
 

dkey

New member
מכתב קשה

ושוב רואים איך חינוך מופרך ומזעזע משחית בני אדם. הרב שמצטייר כאדם רגיש ונפלא תקוע עם סט חוקים נוקשים ומחפירים חסרי כל הגיון ובסיס שבעצם גורמים לו להיות ההפך ממי שהוא. אהבה על תנאי. לפחות לא מוציאים אותך להורג אם כי כפי שרואים במכתב, גם שתיקה הורגת. הכותב מדגיש יפה את הכמיהה שלנו להיות קונפורמים לחינוך ילדותנו. משום מה תמיד נדמה לנו שהדשא אז היה הכי ירוק. הוא יושב בקנדה עם חיים חדשים, טובים ובריאים אך חש כאילו חרב עולמו. זה פשע. זאת התוצאה של התעללות.
 
הוא דווקא נשמע לי מרוצה מאד מחייו

הוא רואה את עצמו כ"גבר טוב", וכך גם הסביבה שלו: "כל מה שאני עושה בא מתוכי בשלווה ובהשלמה ובאהבה שמעניקים לי בן זוגי וחוג ידידי כאן בקנדה ובארץ". נכון שהוא היגלה את עצמו ממולדתו, אבל מצא את שלוות הנפש הפרטית שלו. תשמע, כשהעולם עקום אפשר ללמוד לחיות בעוקם, אפשר לנסות ליישר אותו ואפשר ללכת ולבנות עולם חדש וטוב יותר. איש איש והבחירה שלו.
 

dkey

New member
ברור שהוא גבר טוב

הייתי מאוד שמח אפילו להכיר אותו כידיד. אבל הכאב מציץ מכל שורה. שים לב איך הסיפור הזה רדף אחריו שנים. הצורך לספר לרב, הצורך לשמוע מה יש לרב להגיד וכו'. נכון שהוא בנה לו חיים ועולם טוב אבל הכאב וההתיסרות המיותרים תמיד שם.
 
החיים מלאי כאב...

וכנראה שאי אפשר להימנע ממנו. רק שאני משוכנע שהיכולת שלא להיכנע לסבל - ולמצוא פתרונות שיקרבו אותך את המנוחה והנחלה, תוך שמירה על כבודך כאדם - מחזקת. היכולת הזו עושה אותה לאדם שלם. נעים להביט לאחור על הילד המבוהל שהיית, להישיר מבט חודר וגאה אל תוך עיניו של זה שניסה למחוק אותך, ולדעת: אני חי! אני מאושר! לא הצלחתם לשבור אותי!
 
למעלה