מכתב אליך
אני לא יודעת בשם מי לכתוב בשמי בשם הכאב שלי או בשם האמא שבי שכואבת את הכאב של בתי הפעוטה. הפגיעה האישית שלי בתור אישה אישה שנבגדה ונעזבה. לקח לי המון זמן לקום על הרגליים, לרצות לחיות שוב ולא לא להיות כ"כ עצובה כי ממש יכולתי למות מצער ומעצב. ואח"כ באה הפגיעה הנוראה מכל הבגידה בבתנו הקטנה האהובה שאותה שכחת אותה עזבת לא שאלת מה שלומה כשהיתה חולה לא איחלת לה חג שמח ושנה טובה ואפילו לא יום הולדת שמח ואני אני מתמודדת עם רגעים קשים כ"כ אתה יודע מה זה לעמוד בתור בסופר וכהבת שלנו מושיטה את ידיה לגבר זר שמזכיר אותך וקוראת לו "אבא". והיא גדלה מיום ליום ובכל יום באות השאלות, איפה אבא? הוא כועס עליי? ואני עם כל הכאב שלי שנטוע עמוק עמוק בתוכי מסבירה שיש לה אבא והוא אוהב אותה ואז שוב נכנסת לחייה כי כך בית המשפט קבע, וכישבתי מחוץ לחדר ושמעתי אותה קוראת לך "אבא" זלגו דמעות מעיניי ולמה???כי סוף סוף היא קראה אבא וזה היה לך והייתי כ"כ מאושרת בשבילה. ואז שוב לאחר ארבע פגישות הודעת שאתה מנתק כל קשר איתה עם הפרח שלי. ולמה?? למה????????? מה אני אומרת לה?? איך אני מתמודדת עם זה?? תדע לך דבר אחד אתה עשית את הבחירה שלך בין החברה שלך לבין דם מדמך ובשר מבשרך, וים אחד הכל יחזור אליך ובגדול. אני לא מחפשת נקמה כי זה לא מתפקידי. לא אסלח לך לעולם איך אתה יכול להסתכל על עצמך במראה?? מה אתה חושה שהבאת לעולם בובה על בטריות?? שאין לה רגשות ושאלות וצרכים? אז תדע שיש לה ויש לה המון תודה לאת הילדה שלנו מוקפת באהבה היא ילדה בראיה בנפשה ואוהבת. ההפסד כולו שלך ושוב אני לא מחפשת נקמה כי אלוהים לא שוכח הוא רק לפעמים מתעכב.