מכתב אחרי פרידה
נפרדנו אחרי 4 שנות זוגיות ו2 שנים שגרהו ביחד אני בן 27 היא 23
כתבתי לה מכתב שבו שפכתי את הרגשות, אחרי חודש נתק.
מוחק וכותב, מוחק וכותב. נמאס כבר.
כותב לך עם מקסימום רגש ומינימום פואטיות כי כבר הכל אבד. ועכשיו אף אחד לא יכול לשמוע אותי... וזה טוב?
אני חזק בכל מפחיד בכל "חיה רעה" "מפלצת" וכזה מגיע אלייך?
מחפש את המילים וכולן נכונות.
מסתכמות ב "אני אוהב אותך".
לא משנה מה קורה ומה את עושה אני אוהב אותך!
שלא יחפרו לי ויזיינו לי בשכל! "היא לא שווה אותך!" "אתה לא מגיע לה"
אני הייתי איתך 4 שנים ולא סתם בחרתי בך לא סתם התאהבתי.
חסרונות לא חסר לך! המונים רבים וטובים! ואת כולם אהבתי וחיבקתי אלי.
קיבלתי אותך כמו שאת, כי את כל כך מושלמת מבחינתי. רציתי שתדעי שאת לא לבד,
יש פה מישהו שתוכלי להתמודד איתו מול הכל. כך היה, היינו צוות לא פחות מזה.
תקשורת מעולה הבנה נסתרת אהבה עצומה. הייתי שלי ככה זה נראה ואת ידעת, אני כולי שלך.
הייתי עיוור איתך להכל, לא הייתה הדדיות, יותר דחפתי יותר השקעתי יותר נתתי רק כדי לראות אותך מחייכת זה עושה לי הכי טוב.
בכל חיוך בכל מבט שלך הייתי מתאהב יותר ויותר, את יודעת החיוך והעיינים זה הכי חשוב לי.
אני נכנס לערפל לא מבין מה קרה ולמה יודע שאת במקום כל כך אחר כרגע, מתערב שכבר שחכת. את יודעת להדחיק ממש טוב.
הכל היה מושלם... עד שהוא הגיע והילדה בת 16 שקיננה בך מאז ומתמיד נכנסה לפועלה. אני לא יודע למה להאמין.
"אני בת 22 יש לי עוד לראות בחיים, עוד לחוות עוד לנסות". בהצלחה.
רק שזה היה שקר, רצית משהו אחר ולא את החופש שכל כך דיברת עליו. שיקרת לי, בגדת בי! בגדת בעצמך באני מאמין שלך בעקרונות שלך!
זרקת אותי רחוק לפינה הכי חשוכה ואפלה שיש לפינה הכי קודרת ומסוכנת זרקת את הלב שלי כאילו מעולם לא היה שלך.
ידעת כמה קשה לי להפתח ידעת כמה קשה לי לסמוך על אנשים והנה הוצאתי אותו מדמם כואב את הלב שלי והבאתי אותו לך, סמכתי עלייך!
עכשיו אני לא יודע היכן הוא. אני חושב שהוא עדין אצלך בגלל זה כל כך כואב לי?
בגלל זה אני לא נרדם בלילות?
בגלל זה הדמעות לא מפסיקות?
בגלל זה אני עדין אוהב?
כי הוא שלך?
אבל את לא רוצה אותו! אז למה זה כואב?!
את זאת שקמת והלכת , ויתרת עלי ויתרת עלינו ולמה?! בגלל גחמה?
את לימדת אותי זוגיות ואהבה מהי, את נתת לי את הכלים את ורק את!
ועכשיו שאת כבר צריכה להסתכל טיפה קדימה את מחליטה ללכת 10 צעדים אחורה בשביל פרפר או 2?
אני יודע שהתאהבת בו, ככה את. אימפולסיבית ילדותית.
אני לא יודע כמה עמוק ונכונה אותה אהבה אליו, מקווה שלא אמת היא.
אני כותב לך בלי להוריד את הראש, פשוט כותב מה שמרגיש וזהו!
לא שונא אותך כבר, לא נוטר טינה, קצת מרחם עלייך ומאהוב בך בכל ליבי.
זה מכתב אהבה / שנאה / תהיות שכנראה לא תתני עליו יותר מדי את הדעת כי לא באמת איכפת לך ממני.
כותב לילדה שהכרתי פעם, לאותה אהבה ענקית לאותה נסיכה שהייתה מתקפלת לתוכי.
לאותה מלכה שהייתה גונחת במיטתי.
לאותה אישה שלקחה את ליבי, ובאותה נשימה ריסקה אותו למליוני חלקיקים.
אני אוהב וזאת עובדה לא יכול להתכחש.
רוצה אותך? ברור שכן!
אוהב ויאהב, אבל יודע שיום אחד תזכרי שמישהו פעם אהב אותך ככה, בצורה שלא תראי במקום אחר.
נתתי לך כנראה מה שאת רוצה ולא מה שאת צריכה. הלכתי כעיוור... ולמה לא בעצם!?
למה אני צריך לאהוב עם מנגנונים למה אני צריך לשים לי מחסומים אני רוצה לאהוב כמו שאני רוצה! כמו שאני יודע! כמו שאני אוהב! כי זה אני!
למה לא קיבלת אותי כמו שאני! למה אני זה שתמיד התגמש וקיבל אותך כמו שאת!
ופתאום את באה ואומרת לא איתגרתי אותך!? אני לא איתגרתי אותך!? את שהתקשרת אלי כי חלמת חלום רע!
את שבאת לבכות לי ! את אומרת לי שאני לא מאתגר אותך!?
שהרגשת הכי נכון איתי!? שהרגשת הכי אמיתית איתי!?.
הכל היה כסת"ח!!! איך אפשר אחרי כל מה שאמרת לי פשוט באותו רגע לקום וללכת, הוא אולי טוב אבל את יודעת שלא כמוני.
מה שתקבלי כבר קיבלת ממני!!! לא יעזרו לי התשובות ממך... אני יודע את זה. אבל עדין אפילו לא מילה...
שתקבלי את הכאפה ואת תקבלי... את לא תביני מה זה בכלל לא תביני מה את מרגישה בכלל, לא תדעי ממה זה.
אותה ילדה! ואני מה? משחק אותה בוגר, אבל ילד קטן גם.
אבל לא אני לא אני לא יפול לזה אני רוצה את מה שמגיע לי! משהו טהור משהו מדהים משהו נכון.
אני עושה עכשיו הסרת שיער, כן זה בשבילי, אבל מי דחפה אותי? את!! אני לא יכול להפסיק לחשוב שעזבת אותי בגלל השיערות חחחחח כמה דפוק זה נשמע!!!! אבל כן, אבל זה גם בשבילי אני חתיך ואהיה חתיך יותר.עצוב לי שהכל מובן שאני ואת זה נגמר לתמיד
מתפלש ורק רוצה לברוח רחוק ממך כמה שיותר רחוק, מרגיש חוסר הבנה טוטאלית מכולם כלפי המצב שלי למרות שזה לא ככה. מצד אחד שוקע בך ואוהב את זה מצד שני יודע שאני חייב לעלות למעלה, אבל איך אפשר?!
נתקע על כלום ורב עם עצמי... נכנס לספקולציות ומאכיל את עצמי סרטים אבל הרי לא היה רע! לא היה רע בכלל! לא התבשל כלום ואת יודעת את זה!
זה נפל עלייך מישהו בא ופשוט לקח אותך איתו, ואת בלי לחשוב בלי להסתכל לאחור פשוט הלכת.
אני יותר מיידי טוב וזה מחרפן אותי אני כובש כל יעד שאני מציב לעצמי ומפחד שבסוף לא ישארו יעדים, רק את ואז?
אז עוד פעם לרדוף ועוד פעם להלחם כמו מטורף כמו חיה כאינסטיניק?
איך זה שאף פעם לא הבנתי אותי?! תמיד ידעת שאני יהיה שם תמיד ידעת שכל מילה שלי היא בסלע ולא משנה מה!
לא חשבת איך זה לרגע?! לא חשבת שאני לא רוצה לאכזב אותך לא רק בגלל שאת האהבה שלי, בגלל שעברתי את החרא הזה.
ועכשיו שאני מתקן את זה שאני לא מתנהג כמו שהתנהגו אלי, זה לא בסדר?! זה ברור מיידי?! זה טוב מיידי?!
זה שאני לא רוצה לפגוע בך כמו שפגעו בי? כמו שאת פגעת בי בגלל זה טייחת את המקרה בזה שזה לא "מאתגר אותך?".
אני כואב כל כך ולא יודע כבר איך ולמה. זה כאילו אני מחזיק לך את היד ואת מחזיקה לי את הלב.
אז שוב כותב כמה מילים ועוזב...
מדמיין תמיד 2 סיטואציות:
1. שאני ואת חוזרים לא עכשיו ממש לא בזמן הקרוב.
2. שהיא תבוא מישהי כל כך מדהימה שתשכיח אותך, שאני יאהב אותה כל כך חזק. כי הרי היא השכיחה לי אותך.
די אני רוצה שוב להיות רגוע שוב שהלב ידפוק על 60 ולא על 160. שאני לא יפחד לצאת מהבית ולהיתקל בך , עדין לא ראיתי אותך חודש עבר ואין לי מושג איך את נראת כרגע.
רואה את כל הטוב וגם את הרע והנה וואלה באמת שהיה יותר טוב מרע הרבה יותר טוב מרע. שיעור כזה או אחר אני עובר כרגע מקווה שהתוצאה תיהיה מושלמת.
אני בנאדם מת מהלך, קם לעבודה חוזר הביתה מתאמן וחוזר חלילה ככה זה מרגיש כלום בנתיים רק כאב חד בחזה והבטן מתהפכת.
והתרופה? זו את... די ילדה תחזרי הביתה כבר. אני לא מפסיק לקרוא לך לא מפסיק לחפש אותך דרך תדרים נסתרים קורא לך בשקט בלילה בקול שרק את אולי יכולה לשמוע.
איפה את? די זה אנחנו. אנחנו חזקים כל כך ביחד כל כך טובים ביחד די כבר תתעוררי.
אני זוכר כל חיבוק שלך כל ליטוף כל דמעה. את באמת כבר שחכת?
את כל הכיף שלנו את הרגעים שהם רק שלנו, את הריבים ורגעי האושר...
רגעי המאס והבנאליות, רגעי האהבה והתשוקה, וסתם רגעים האלה הכי פשוטים של הנס בבוקר ואותה תוכנית טלויזיה לפני השינה?
את חסרה לי, שוב אני אומר. אני רואה משהו בנו משהו בך שאת לא מודעת אליו. אני בטוח בזה. התהליך שלך זה משהו שאת חייבת לעבור לבד אסור לי להתערב בו ואני יודע את זה. מקווה שבסופו אני יהיה התוצאה. נאמר פעם: "תן לה ללכת אם היא תחזור היא שלך לנצח אם היא לא תחזור היא מעולם לא הייתה שלך"
ומה יהיה, האם תחזרי? ואם כן מתי? ואם לא מה יהיה עלי?
נפרדנו אחרי 4 שנות זוגיות ו2 שנים שגרהו ביחד אני בן 27 היא 23
כתבתי לה מכתב שבו שפכתי את הרגשות, אחרי חודש נתק.
מוחק וכותב, מוחק וכותב. נמאס כבר.
כותב לך עם מקסימום רגש ומינימום פואטיות כי כבר הכל אבד. ועכשיו אף אחד לא יכול לשמוע אותי... וזה טוב?
אני חזק בכל מפחיד בכל "חיה רעה" "מפלצת" וכזה מגיע אלייך?
מחפש את המילים וכולן נכונות.
מסתכמות ב "אני אוהב אותך".
לא משנה מה קורה ומה את עושה אני אוהב אותך!
שלא יחפרו לי ויזיינו לי בשכל! "היא לא שווה אותך!" "אתה לא מגיע לה"
אני הייתי איתך 4 שנים ולא סתם בחרתי בך לא סתם התאהבתי.
חסרונות לא חסר לך! המונים רבים וטובים! ואת כולם אהבתי וחיבקתי אלי.
קיבלתי אותך כמו שאת, כי את כל כך מושלמת מבחינתי. רציתי שתדעי שאת לא לבד,
יש פה מישהו שתוכלי להתמודד איתו מול הכל. כך היה, היינו צוות לא פחות מזה.
תקשורת מעולה הבנה נסתרת אהבה עצומה. הייתי שלי ככה זה נראה ואת ידעת, אני כולי שלך.
הייתי עיוור איתך להכל, לא הייתה הדדיות, יותר דחפתי יותר השקעתי יותר נתתי רק כדי לראות אותך מחייכת זה עושה לי הכי טוב.
בכל חיוך בכל מבט שלך הייתי מתאהב יותר ויותר, את יודעת החיוך והעיינים זה הכי חשוב לי.
אני נכנס לערפל לא מבין מה קרה ולמה יודע שאת במקום כל כך אחר כרגע, מתערב שכבר שחכת. את יודעת להדחיק ממש טוב.
הכל היה מושלם... עד שהוא הגיע והילדה בת 16 שקיננה בך מאז ומתמיד נכנסה לפועלה. אני לא יודע למה להאמין.
"אני בת 22 יש לי עוד לראות בחיים, עוד לחוות עוד לנסות". בהצלחה.
רק שזה היה שקר, רצית משהו אחר ולא את החופש שכל כך דיברת עליו. שיקרת לי, בגדת בי! בגדת בעצמך באני מאמין שלך בעקרונות שלך!
זרקת אותי רחוק לפינה הכי חשוכה ואפלה שיש לפינה הכי קודרת ומסוכנת זרקת את הלב שלי כאילו מעולם לא היה שלך.
ידעת כמה קשה לי להפתח ידעת כמה קשה לי לסמוך על אנשים והנה הוצאתי אותו מדמם כואב את הלב שלי והבאתי אותו לך, סמכתי עלייך!
עכשיו אני לא יודע היכן הוא. אני חושב שהוא עדין אצלך בגלל זה כל כך כואב לי?
בגלל זה אני לא נרדם בלילות?
בגלל זה הדמעות לא מפסיקות?
בגלל זה אני עדין אוהב?
כי הוא שלך?
אבל את לא רוצה אותו! אז למה זה כואב?!
את זאת שקמת והלכת , ויתרת עלי ויתרת עלינו ולמה?! בגלל גחמה?
את לימדת אותי זוגיות ואהבה מהי, את נתת לי את הכלים את ורק את!
ועכשיו שאת כבר צריכה להסתכל טיפה קדימה את מחליטה ללכת 10 צעדים אחורה בשביל פרפר או 2?
אני יודע שהתאהבת בו, ככה את. אימפולסיבית ילדותית.
אני לא יודע כמה עמוק ונכונה אותה אהבה אליו, מקווה שלא אמת היא.
אני כותב לך בלי להוריד את הראש, פשוט כותב מה שמרגיש וזהו!
לא שונא אותך כבר, לא נוטר טינה, קצת מרחם עלייך ומאהוב בך בכל ליבי.
זה מכתב אהבה / שנאה / תהיות שכנראה לא תתני עליו יותר מדי את הדעת כי לא באמת איכפת לך ממני.
כותב לילדה שהכרתי פעם, לאותה אהבה ענקית לאותה נסיכה שהייתה מתקפלת לתוכי.
לאותה מלכה שהייתה גונחת במיטתי.
לאותה אישה שלקחה את ליבי, ובאותה נשימה ריסקה אותו למליוני חלקיקים.
אני אוהב וזאת עובדה לא יכול להתכחש.
רוצה אותך? ברור שכן!
אוהב ויאהב, אבל יודע שיום אחד תזכרי שמישהו פעם אהב אותך ככה, בצורה שלא תראי במקום אחר.
נתתי לך כנראה מה שאת רוצה ולא מה שאת צריכה. הלכתי כעיוור... ולמה לא בעצם!?
למה אני צריך לאהוב עם מנגנונים למה אני צריך לשים לי מחסומים אני רוצה לאהוב כמו שאני רוצה! כמו שאני יודע! כמו שאני אוהב! כי זה אני!
למה לא קיבלת אותי כמו שאני! למה אני זה שתמיד התגמש וקיבל אותך כמו שאת!
ופתאום את באה ואומרת לא איתגרתי אותך!? אני לא איתגרתי אותך!? את שהתקשרת אלי כי חלמת חלום רע!
את שבאת לבכות לי ! את אומרת לי שאני לא מאתגר אותך!?
שהרגשת הכי נכון איתי!? שהרגשת הכי אמיתית איתי!?.
הכל היה כסת"ח!!! איך אפשר אחרי כל מה שאמרת לי פשוט באותו רגע לקום וללכת, הוא אולי טוב אבל את יודעת שלא כמוני.
מה שתקבלי כבר קיבלת ממני!!! לא יעזרו לי התשובות ממך... אני יודע את זה. אבל עדין אפילו לא מילה...
שתקבלי את הכאפה ואת תקבלי... את לא תביני מה זה בכלל לא תביני מה את מרגישה בכלל, לא תדעי ממה זה.
אותה ילדה! ואני מה? משחק אותה בוגר, אבל ילד קטן גם.
אבל לא אני לא אני לא יפול לזה אני רוצה את מה שמגיע לי! משהו טהור משהו מדהים משהו נכון.
אני עושה עכשיו הסרת שיער, כן זה בשבילי, אבל מי דחפה אותי? את!! אני לא יכול להפסיק לחשוב שעזבת אותי בגלל השיערות חחחחח כמה דפוק זה נשמע!!!! אבל כן, אבל זה גם בשבילי אני חתיך ואהיה חתיך יותר.עצוב לי שהכל מובן שאני ואת זה נגמר לתמיד
מתפלש ורק רוצה לברוח רחוק ממך כמה שיותר רחוק, מרגיש חוסר הבנה טוטאלית מכולם כלפי המצב שלי למרות שזה לא ככה. מצד אחד שוקע בך ואוהב את זה מצד שני יודע שאני חייב לעלות למעלה, אבל איך אפשר?!
נתקע על כלום ורב עם עצמי... נכנס לספקולציות ומאכיל את עצמי סרטים אבל הרי לא היה רע! לא היה רע בכלל! לא התבשל כלום ואת יודעת את זה!
זה נפל עלייך מישהו בא ופשוט לקח אותך איתו, ואת בלי לחשוב בלי להסתכל לאחור פשוט הלכת.
אני יותר מיידי טוב וזה מחרפן אותי אני כובש כל יעד שאני מציב לעצמי ומפחד שבסוף לא ישארו יעדים, רק את ואז?
אז עוד פעם לרדוף ועוד פעם להלחם כמו מטורף כמו חיה כאינסטיניק?
איך זה שאף פעם לא הבנתי אותי?! תמיד ידעת שאני יהיה שם תמיד ידעת שכל מילה שלי היא בסלע ולא משנה מה!
לא חשבת איך זה לרגע?! לא חשבת שאני לא רוצה לאכזב אותך לא רק בגלל שאת האהבה שלי, בגלל שעברתי את החרא הזה.
ועכשיו שאני מתקן את זה שאני לא מתנהג כמו שהתנהגו אלי, זה לא בסדר?! זה ברור מיידי?! זה טוב מיידי?!
זה שאני לא רוצה לפגוע בך כמו שפגעו בי? כמו שאת פגעת בי בגלל זה טייחת את המקרה בזה שזה לא "מאתגר אותך?".
אני כואב כל כך ולא יודע כבר איך ולמה. זה כאילו אני מחזיק לך את היד ואת מחזיקה לי את הלב.
אז שוב כותב כמה מילים ועוזב...
מדמיין תמיד 2 סיטואציות:
1. שאני ואת חוזרים לא עכשיו ממש לא בזמן הקרוב.
2. שהיא תבוא מישהי כל כך מדהימה שתשכיח אותך, שאני יאהב אותה כל כך חזק. כי הרי היא השכיחה לי אותך.
די אני רוצה שוב להיות רגוע שוב שהלב ידפוק על 60 ולא על 160. שאני לא יפחד לצאת מהבית ולהיתקל בך , עדין לא ראיתי אותך חודש עבר ואין לי מושג איך את נראת כרגע.
רואה את כל הטוב וגם את הרע והנה וואלה באמת שהיה יותר טוב מרע הרבה יותר טוב מרע. שיעור כזה או אחר אני עובר כרגע מקווה שהתוצאה תיהיה מושלמת.
אני בנאדם מת מהלך, קם לעבודה חוזר הביתה מתאמן וחוזר חלילה ככה זה מרגיש כלום בנתיים רק כאב חד בחזה והבטן מתהפכת.
והתרופה? זו את... די ילדה תחזרי הביתה כבר. אני לא מפסיק לקרוא לך לא מפסיק לחפש אותך דרך תדרים נסתרים קורא לך בשקט בלילה בקול שרק את אולי יכולה לשמוע.
איפה את? די זה אנחנו. אנחנו חזקים כל כך ביחד כל כך טובים ביחד די כבר תתעוררי.
אני זוכר כל חיבוק שלך כל ליטוף כל דמעה. את באמת כבר שחכת?
את כל הכיף שלנו את הרגעים שהם רק שלנו, את הריבים ורגעי האושר...
רגעי המאס והבנאליות, רגעי האהבה והתשוקה, וסתם רגעים האלה הכי פשוטים של הנס בבוקר ואותה תוכנית טלויזיה לפני השינה?
את חסרה לי, שוב אני אומר. אני רואה משהו בנו משהו בך שאת לא מודעת אליו. אני בטוח בזה. התהליך שלך זה משהו שאת חייבת לעבור לבד אסור לי להתערב בו ואני יודע את זה. מקווה שבסופו אני יהיה התוצאה. נאמר פעם: "תן לה ללכת אם היא תחזור היא שלך לנצח אם היא לא תחזור היא מעולם לא הייתה שלך"
ומה יהיה, האם תחזרי? ואם כן מתי? ואם לא מה יהיה עלי?
