מכירים את זה?

[rahel88]

מכירים את זה?

שאתם מרגישים משעמם ועצוב ואפילו במחשב אין מה לעשות אז נכנסים ויוצאים מאתר לאתר ומחפשים בגוגל שטויות כמו השם הפרטי שלכם או משפט כמו "משעמם לי " או אין לי כח וכאלה ואז נכנסים לפורום של תמיכה וכותבים משו בסגנון הזה! חברה רק שתדעו שיש לי סיבה מצויינת להרגיש כמו שאני מרגישה אני בכלא שנקרא בית ורוב הזמן בצינוק שנקרא מיטה אני לא יודעת מה אתכם אבל אני כמעט ולא יוצאת מהבית יש לי בעל ויש לי ילדים ויש לי הורים ויש לי מה לאכול ועדיין לא טוב לי כי אני לא עושה שום דבר משמעותי לא למדתי ולא עבדתי אני מסוג האנשים שצריך להגדיר אותם כאנשים עם פיגור התפתחותי ולא הפיגור שאתם מכירים אלא פיגור של אנשים שלא למדו ולא עבדו ולא עשו צבא וגם אם אני רוצה לעבוד רוצים קורות חיים ואין לי קורות חיים ז"א יש אבל שלא מוסיפים לי כלום ואני לא אפרט את קורות חיי אתם בבדאי משערים לעצמכם אלו קורות חיים אלו.......

 

[סקיווקר]

בואי נתחיל

רשמת שלא למדת ועבדת. היתה לך אפשרות בעבר? רצית?

 

[rahel88]

תודה על התגובות...

נכנסתי לדיכאון בגיל 15 והפסקתי רישמית ללמוד בכיתה ח' מאז אני מעופפת בלי מסגרת פעם למטה פעם למעלה בעלי עובד בחוץ ובבית ואני לא בדיוק יודעת מה אני רוצה מעצמי לפעמים אני נותנת מעצמי גם ומתפקדת אבל רוב הזמן אני טרודה באיך לשקם את עצמי את שמחת חיי את התמימות שנעלמה לי בגיל צעיר תוך כדי קושי בבית הורים גרושים אמא בדיכאון ואחים מאיימים דרישות אינטנסיביות בבי"הס ובבית אין ספור מטלות

 

[סקיווקר]

לגבי מסגרות

אם מחפשים מסגרות לא חסר, כאלו שיניעו תהליך של יציאה מהבית, פעילות חיובית והעלאת הערכה העצמית. למשל: -פרויקטים של השלמת בגרויות למבוגרים -קורסים מקצועיים של משרד העבודה לחסרי תעודת בגרות -התנדבות בתחום שיש לך משיכה אליו, צבירת נסיון מקצועי. אם זאת גם עושה רושם ממה שכתבת שיש מקום לבירור מקצועי מעמיק יותר, ניסית לעבור תהליך טיפולי כלשהו בעבר?

 

[rahel88]

תגובה לסקיווקר

האמת שלא ממש טיפלתי בזה לעומק כן לקחתי כדורים אבל זה לא משנה דברים זה יותר מטייח כמו אקמול לשיכוך כאבים מה גם שאני לא נוטה להפתח כ"כ למטפלים כי למדתי שיש כאלו שלא יודעים את העבודה כמו איזה עו"ס אחד שבמקום לעזור היה רק גורם לי להתעצבן יותר הייתי אצלו בטיפול שלא תרם לי במאומה בעבר הממש רחוק היייתי בטיפול פסיכולוגי שמאוד עזר היום אני לא כ"כ בטוחה שיש לי את הרצון לפתוח בטיפול כי דיי איבדתי את האמון במערכת... אולי פסיכולוג פרטי כדאי אלא שזה מלא מלא מלא כסף

 

[wafl]

ויש עוד כמה דברים

יקירתי, אני אומנם מכירה אנשים רבים שחווים את מה שאת חווה ברמה זו או אחרת. אין לי ידע מקצועי.ובכל זאת, מדברייך עלו בי הדברים הבאים: הרי את נשואה והקמת משפחה- אלה אינם צעדים ברורים מאליו. אלה צעדים שדורשים כוחות מסוימיים בתוך האדם, מהם הכוחות האלה שבתוכך? מה מאפשר בך לתפקד כאמא ולהיות עבור ילדייך ובעלך? אם הייתי שואלת את בעלך, מה מיוחד בך? מה הוא היה עונה? נסי לענות קודם כל לעצמך על שאלות אלו ואם תרצי תוכלי לשתף כאן

 

[ענבל כהן חמו]

דיכאון ושיקום

יקירה, קראתי את מה שכתבת. דיכאון הוא מצב לא פשוט. הקושי העיקרי הוא אין חשק ואין כוחות כדי לצאת ממנו. ובכל זאת יש לך יותר כוח עכשיו מבעבר, וזה כנראה תלוי רק בך - האם את רוצה להמשיך את חייך כך או לבדוק את האפשרות לחיות חיים מלאים ומשמעותיים יותר. האם זו האם שאת רוצה להיות לילדייך? האם את מוכנה לעשות מאמץ כדי לשפר את חייך? זה יכול להיות מורכב משני שלבים - האחד - למצוא מטפל שיועיל לך, גם אם זה עולה הרבה כסף. החיים שלך תלויים בזה, זה לא שווה? השני - לגייס את עצמך לשיקום - למצוא את המקומות שאת יכולה לעשות בהם יותר. לצאת מהבית. זה יכול להיות בהתחלה לחוג שיעשה לך טוב, או לפעילות התנדבותית. תתחילי בקטן, במשהו שיתאים לך. מה נראה לך שתוכלי לעשות?

 

[rahel88]

לענבל

יש דברים שאני מסוגלת לעשות זה בא בתקופות אבל יש רצון ללמוד איפור אבל זה מצריך ממני להגיע למקום רחוק לקום בבוקר לוותר על השינה להתאים משו ללבוש וכו" וכו" וגם זה לא לימודים בשביל תעסוקה אם מדברים על מקצוע הייתי רוצה להיות אחות רופאה או מזכירה אבל בשביל כולם צריך לימודים מפרכים ותעודות חבל שזה לא כמו פעם שלרופא היה תלמיד צמוד שלמד את העבודה ממנו בשטח ממש כמו שלומדים נהיגה... היום הכל נהייה תעשייתי ומסחרי מה גם שאני מקוטלגת כחולה עם תעודות וכל המשתמע מכך ומסתמכת על קצבת הנכות ועצם זה גורם לי להבין שאני כישלון שהוא נטל על החברה ויש לי פחד שאם אתחיל להשתקם יפסיקו לי את הנכות יש לי פחד כי זה מה שאני מכירה עד היום חתיכת פרובלמה כך יוצא שאני במעגל כזה של חיים של בין שפיות לחולי בין תפקוד לאי תפקוד בין רצון לעשות לבין לדגור על הביצים

 

[antn]

יש לי הצעה בשבילך

אני מבינה מדברייך שאת כבר מטופלת פסיכיאטרית ומקבלת קצבת נכות על רקע נפשי. יש לך אפשרות לפנות למחלקת שיקום בביטוח לאומי אם יש לך פחות מ- 40% רפואית, או לפנות לפסיכיאטר שלך או לכל גורם מטפל שאת בקשר איתו, ולבקש הפניה לסל שיקום ממשרד הבריאות, במידה ואחוזי הנכות הרפואית עולים על 40%. הסיבה שאני מספרת לך על האפשרויות האלה היא כי יש לך אפשרות לקבל המון שירותים, ביניהם שירותי תמיכה שונים, עזרה ביציאה ללימודים, למסגרת מוגנת, ואפילו עזרה בהשמה בעבודה. יש המון שירותים זמינים דרך סל שיקום שמטרתם לשקם נפגעי נפש - בקהילה ומחוצה לה.....בעשור האחרון חל מהפך משמעותי בתחום בריאות הנפש ונראה כי את לא מודעת לכל העזרה והתמיכה שיש מסביב - צריך רק לרצות להשתקם ולהושיט את היד... לגבי איבוד הקצבה - גם כאן הייתה התקדמות משמעותית בשנים האחרונות ויש היום חוק חדש שמאפשר לעבוד ולשמור על הקצבה, או על חלקה.... אם יש לך שאלות יותר ספציפיות, את מוזמנת להעלות אותן כאן ואשמח לענות. אני עובדת עם אנשים כמוך ואני רוצה להבטיח לך - שיש תקווה ויש מי שיעזור. צריך רק לדעת לאן לפנות. המון בהצלחה וסופ"ש נעים

 

[rahel88]

שוב תודה

שמעתי פה ושם על מה שאת כותבת אבל לא ממש עברתי תהליך שיקומי... נשמע מעניין יש לי עדיין פחד על אף החוק החדש שיכולים מחר לבוא ולהגיד לי את עובדת מרגישה טוב מפסיקים לך את הנכות או וועדה שזה ממש מלחיץ אותי כי גם אם יש תקופה שאני מרגישה יחסית טוב באה תמיד נפילה שאין באפשרותי להתנהל ולחיות כמו אדם נורמטיבי....אבל אולי באמת הגיע הזמן להפסיק לפחד ולחשוש ופשוט לקום ותאמינו לי זה מפחיד לקום כי אז אתה כבר לא זקוק לעזרה כביכול ואין הצדקה לזה שיעזרו לך

 

[antn]

לגבי החוק החדש - לרון

החוק נוגע לא רק לגבי גובה הקצבה אלא גם מדבר על כך שהכל הפך לאוטומטי, כלומר - התחלת לעבוד ואת משתכרת כך שמורידים 30% מהקצבה שלך. אחרי חצי שנה הפסקת לעבוד - הקצבה חוזרת לגובה המקורי באופן אוטומטי אחרי הצהרה שלך - ללא ועדות וכל מה שהיה קודם. אני מציעה שתפני למחלקת נכות במקום מגורייך, שם הם יוכלו לענות על כל השאלות הנוגעות לנושא הקצבה - בהתייחס לנתונים שלך. אני יודעת שקשה לשנות הרגלים, החשש הוא עצום, אבל שוב - יש מי שיעזור והחוק החדש נועד לעודד יציאה לעבודה. זו דרך לא פשוטה, אך אפשרית, מעצימה ובאמת משקמת - תבדקי את האופציות שלך מול הגורם המטפל ותתחילי בצעדי תינוק.... אני שוב מזכירה לך את נסיון העבודה שלי עם אנשים בעלי נכות על רקע נפשי - כולל אנשים עם אחוזי נכות גבוהים מאוד ומחלות לא פשוטות - זה אפשרי אם תאמיני. אני ממש מחזיקה לך אצבעות ואשמח לשמוע אם התקדמת עם משהו ואם תצטרכי עוד עזרה. יישר כוח

 

[ענבל כהן חמו]

אתגר

הייתי רוצה לבדוק איתך אפשרות שתקחי לעצמך אתגר - למצוא מקום בו תוכלי לעשות משהו בהתנדבות - אם בעבודה משרדית, אם בסיוע פיזי לאנשים - מה שמתאים לך. בדרך כלל מדובר בעמותות אשר מסייעות לאוכלוסיות שונות. הנפלא בהתנדבות הוא שאת נותנת לאחרים - גם עושה משהו משמעותי וחשוב, וגם בדרך משפשפת את היכולות שלך לצאת מהבית, לעסוק במשהו באופן מתמיד ולהיות מחוייבת לעשייה הזו, עם האפשרות לעזוב בכל רגע אם זה לא מתאים לך, ולמצוא מקום אחר. זה יכול להיות הצעד הראשון שלך בדרך לעבודה אמיתית. כמובן, הייתי בודקת את גם את אפשרויות השיקום שענת סיפרה עליהן - נשמע שזה יכול מאוד לסייע.

 

[bridges]

ספורט יכול לעשות פלאים

שלום לך, ההמלצה שלי בתור התחלה זה לעסוק בספורט. זה לא משנה איזה ספורט, העיקר שתתחילי לנוע. כן, יכול להיות שתצטרכי לקום בבוקר, אבל מה לעשות זה מה שכולנו עושים על מנת להרוויח את לחמנו. בנוסף, מקריאה של התגובות לך לכל מי שנתן לך הכוונה, נראה שאת מנסה להוכיח שאת לא יכולה. אני שומע הרבה האשמות על החברה, המשפחה וגם על עצמך. על מנת לקחת אחריות על הדבר את רוצה פשוט להתחיל לפעול ולא משנה באיזה כיוון. אילו צעדים קטנים את יכולה לעשות על מנת להתחיל לפעול לכיוון החיובי? מה יאפשר לך להוכיח שאת כן יכולה? רונן