מכירים את זה ש
ברוכים הנמצאים אני כאן לא (רק) בשביל להעביר ביקורת על מסעדה מסוימת, אלא להתבכיין על מצב ייחודי שמסעדות מסוימות בהן התארחתי לא השכילו לפתור, ואחת (בה ידובר) לקחה לאקסטרים. ישבנו ארבעה בבני הדייג במרינה הרצליה ונהנינו מאוד מדגים, פירות ים ופרגיות (גם אני הרמתי גבה, אבל זה מה שהוא רצה). בתום הארוחה (וההנאה) הזמננו קפה וקינוח. לא רצינו ליפול עם קינוח יומרני אז הלכנו על משהו שהתפריט קרא לו סופלה ובהסבר היה כתוב שהוא פונדנט. חשבנו על עוגת שוקולד חמה נוזלת ומוכרת ולא היה לנו איכפת איך ייקראו לזה. שניים מאיתנו הזמינו אספרסו כפול. הקפה הגיע, ובאמת, אחד היה אספרסו כפול אבל השני היה ארוך (ואני לא חושב שזה קטנוני או פלצני, זה פשוט לא מה שהוזמן) ויחד עם הקפה הגיע הקינוח עם 2 כפיות. קראנו לאחת המלצריות (משימה קשה כשלעצמה) ואמרנו לה שהקפה הזה הוא כנראה אספרסו ארוך ואנו מבקשים קפה חדש כפי שהוזמן, ועוד שתי כפיות. היא חזרה כעבור 15 שניות, עם הקפה, בלי הכפיות, ואמרה שהברמן אומר שזה אספרסו כפול. זעפנו מעט, אמרנו לה לבטל את הקפה ולהביא כפיות, ונפנינו לבחון את העוגה. מאוד דומה לפונדנט (או סופלה, או ווטאבר), רק עם חור גדול במרכז ושוקולד נוזלי כלשהו שנח בתחתית הבור. הגלידה שצורפה לעוגונת כבר הייתה חצי גלידה וחצי גלידה מומסת, ולנו עוד לא היו כפיות כדי שנוכל לאכול בחברותא מהעוגה הלא מצודדת. כיוון שהיה לנו זמן, העמקנו במחקר (נגענו בעוגה בידינו החשופות)וגילינו שהמתחזה לפונדנט/סופלה נמצאת במצב קר/לא מחומם, מה שמסביר איך במקום להיות נפוחה וריחנית היא שקועה ולא מעוררת. עדיין לא קיבלנו כפיות. קראנו למלצר הראשון שחלף על פנינו וביקשנו לבטל את הקינוח ולקבל חשבון. כמובן שנשאלנו, והשבנו שמילא איך שזה נראה, הזמן שעבר מאז שהיינו צריכים להתחיל לאכול את זה לא היטיב עם הגלידה ואנחנו לא רוצים כלום, רק לקום. אז חשבון? נאיבי מצידנו. נשאלנו מי המלצרית שאחראית למחדל הקפה והעוגה (מלשינים בעל כורחנו - מרגיז). ענינו ששירתו אותנו כל כך הרבה מלצרים ואנחנו לא זוכרים. חשבון? חכו רגע. חיכינו, מה נעשה? המלצר הביא עוד מישהו (מנהל משמרת או משהו כזה) ששאל את אותה השאלה וקיבל את אותה התשובה וגם בקשה צנועה לפתור את הבעיות שלו בעצמו ולא להפיל אותן על הראש שלנו ועוד בקשה צנועה מאוד: חשבון. השניים הלכו, צעקו קצת ליד הבר על מלצרים אקראיים ועל הברמן. צדנו את עיני אחד מהם וסימנו לו בעזרת התנועה הגסה של העט באויר (בד"כ נמנעים, אבל הפעם היינו חייבים). נראה שזה עשה את העבודה כי קיבלנו את החשבון. אז אני מבין שיש לפעמים בעיות במסעדה, וצריך לקבל משוב מהלקוחות כדי לדעת מה לעשות. אני גם מבין ששביעות רצונם של הלקוחות חשובה, שצריך להראות להם שתלונותיהם מטופלות ואם מלצר מסויים צריך לקבל על הראש (דבר שלא ביקשנו), הוא יקבל. מה שאני לא מבין זה איך אנשים שעובדים בשירות לקוחות, שיודעים שלקוח הוא בריה כפויית טובה, רעת מזג וקצרה בזמן, מרשים לעצמם לטפל במקרה עדין של לקוח מאוכזב ביד גסה שכזו ובמקום לתת לו את מבוקשו (חשבון?!) ASAP, מטרידים מלחיצים ומעכבים אותו. איך בדיוק זה משרת אותם? ודבר אחרון, קפה זו מנה (באין הגדרה יותר טובה) לא יקרה, מהירה וקלת הכנה. גם אם אין בזה שום הגיון (והיה!), פשוט לוותר על הכבוד ולהכין חדש.
ברוכים הנמצאים אני כאן לא (רק) בשביל להעביר ביקורת על מסעדה מסוימת, אלא להתבכיין על מצב ייחודי שמסעדות מסוימות בהן התארחתי לא השכילו לפתור, ואחת (בה ידובר) לקחה לאקסטרים. ישבנו ארבעה בבני הדייג במרינה הרצליה ונהנינו מאוד מדגים, פירות ים ופרגיות (גם אני הרמתי גבה, אבל זה מה שהוא רצה). בתום הארוחה (וההנאה) הזמננו קפה וקינוח. לא רצינו ליפול עם קינוח יומרני אז הלכנו על משהו שהתפריט קרא לו סופלה ובהסבר היה כתוב שהוא פונדנט. חשבנו על עוגת שוקולד חמה נוזלת ומוכרת ולא היה לנו איכפת איך ייקראו לזה. שניים מאיתנו הזמינו אספרסו כפול. הקפה הגיע, ובאמת, אחד היה אספרסו כפול אבל השני היה ארוך (ואני לא חושב שזה קטנוני או פלצני, זה פשוט לא מה שהוזמן) ויחד עם הקפה הגיע הקינוח עם 2 כפיות. קראנו לאחת המלצריות (משימה קשה כשלעצמה) ואמרנו לה שהקפה הזה הוא כנראה אספרסו ארוך ואנו מבקשים קפה חדש כפי שהוזמן, ועוד שתי כפיות. היא חזרה כעבור 15 שניות, עם הקפה, בלי הכפיות, ואמרה שהברמן אומר שזה אספרסו כפול. זעפנו מעט, אמרנו לה לבטל את הקפה ולהביא כפיות, ונפנינו לבחון את העוגה. מאוד דומה לפונדנט (או סופלה, או ווטאבר), רק עם חור גדול במרכז ושוקולד נוזלי כלשהו שנח בתחתית הבור. הגלידה שצורפה לעוגונת כבר הייתה חצי גלידה וחצי גלידה מומסת, ולנו עוד לא היו כפיות כדי שנוכל לאכול בחברותא מהעוגה הלא מצודדת. כיוון שהיה לנו זמן, העמקנו במחקר (נגענו בעוגה בידינו החשופות)וגילינו שהמתחזה לפונדנט/סופלה נמצאת במצב קר/לא מחומם, מה שמסביר איך במקום להיות נפוחה וריחנית היא שקועה ולא מעוררת. עדיין לא קיבלנו כפיות. קראנו למלצר הראשון שחלף על פנינו וביקשנו לבטל את הקינוח ולקבל חשבון. כמובן שנשאלנו, והשבנו שמילא איך שזה נראה, הזמן שעבר מאז שהיינו צריכים להתחיל לאכול את זה לא היטיב עם הגלידה ואנחנו לא רוצים כלום, רק לקום. אז חשבון? נאיבי מצידנו. נשאלנו מי המלצרית שאחראית למחדל הקפה והעוגה (מלשינים בעל כורחנו - מרגיז). ענינו ששירתו אותנו כל כך הרבה מלצרים ואנחנו לא זוכרים. חשבון? חכו רגע. חיכינו, מה נעשה? המלצר הביא עוד מישהו (מנהל משמרת או משהו כזה) ששאל את אותה השאלה וקיבל את אותה התשובה וגם בקשה צנועה לפתור את הבעיות שלו בעצמו ולא להפיל אותן על הראש שלנו ועוד בקשה צנועה מאוד: חשבון. השניים הלכו, צעקו קצת ליד הבר על מלצרים אקראיים ועל הברמן. צדנו את עיני אחד מהם וסימנו לו בעזרת התנועה הגסה של העט באויר (בד"כ נמנעים, אבל הפעם היינו חייבים). נראה שזה עשה את העבודה כי קיבלנו את החשבון. אז אני מבין שיש לפעמים בעיות במסעדה, וצריך לקבל משוב מהלקוחות כדי לדעת מה לעשות. אני גם מבין ששביעות רצונם של הלקוחות חשובה, שצריך להראות להם שתלונותיהם מטופלות ואם מלצר מסויים צריך לקבל על הראש (דבר שלא ביקשנו), הוא יקבל. מה שאני לא מבין זה איך אנשים שעובדים בשירות לקוחות, שיודעים שלקוח הוא בריה כפויית טובה, רעת מזג וקצרה בזמן, מרשים לעצמם לטפל במקרה עדין של לקוח מאוכזב ביד גסה שכזו ובמקום לתת לו את מבוקשו (חשבון?!) ASAP, מטרידים מלחיצים ומעכבים אותו. איך בדיוק זה משרת אותם? ודבר אחרון, קפה זו מנה (באין הגדרה יותר טובה) לא יקרה, מהירה וקלת הכנה. גם אם אין בזה שום הגיון (והיה!), פשוט לוותר על הכבוד ולהכין חדש.
))