מכירים את זה ש..
אומרים לעצמך ש"ממחר זהו,אני לא מקיאה יותר.."...ואז מגיע מחר...ואו שמצליחים עד מחרתיים,או שכבר מחר זה לא תופס..אז זה מה שקורה לי לאחרונה.מקיאה כמעט כל יום ובכל פעם מבטיחה לעצמי ש"זאת היתה פעם אחרונה"..ואז.מתחילה לאכול "בריא"..ויש גחמה לאיזו פחמימה משמינה במיוחד,וזה מפחיד,ואז כבר אומרים "אז אוכל ואקיא.." ואז אומרים "אם כבר אני הולכת להקיא אז אוכל עד שאתפוצץ ואז אקיא"...וזה מה שעושה.ואחכ מרגישה ככ רע עם עצמי,שהנה שוב לא שלטתי באוכל ונתתי לו לשלוט בי.אין ספק שזה לא נכון.אוכל הוא דומם ללא רצונות,יכולות או כוח כלשהו.זה הכל עניין של "שליטה"... זה או שאני שולטת בכמה אוכל או שאני שולטת בהחלטה לאכול ולהקיא. התחושה של היעדר השליטה,היא לא אמיתית והיא סוג של "עבודה בעיניים".. אנחנו שוליטים שליטה מלאה בהפרעות האכילה שלנו,ובוחרים לאן לקחת אותן. גם לאבד שליטה אנו בוחרים.כן,זה חלק נכבד מהזמן בחירות שאנו יודעים שהן שגויות,מזיקות,הרסניות...ובכל זאת משהו לא בריא בתפיסות העולם,העצמי,הגוף,גורם לנו לבחור שוב ושוב את מה שאנו חכמים מספיק להבין,שרע לנו. לפני 3 ימים הקאתי אחרי המון ימים שעשיתי זאת,ופיתחתי ממש דלקת בגרון וכנראה בוושט.כרגע זה מאד כואב ואני די חולה מזה.בוחרת לנסות שוב מחר וגם ביום שלאחריו,לבחור את הבחירות הנכונות ולמצוא פיוס עם האוכל = עצמי=העולם,דימוי הגוף שלי ועוד... ובעיקר אני מנסה כרגע לשלוט בתחושה ששוב "נכשלתי"..ולהגיד לעצמי מה שהפך להיות מוטו שלי "מי שנכשל זה איננו זה שלא מצליח,אלא זהו המפסיק לנסות"...בהצלחה לכולנו! ( מקווה ש- cbt לא יחליטו להפליץ לי כאן "המלצת טיפול אצלם- אם חשבתם לעשות זאת,חסכו ממני-תודה!
אומרים לעצמך ש"ממחר זהו,אני לא מקיאה יותר.."...ואז מגיע מחר...ואו שמצליחים עד מחרתיים,או שכבר מחר זה לא תופס..אז זה מה שקורה לי לאחרונה.מקיאה כמעט כל יום ובכל פעם מבטיחה לעצמי ש"זאת היתה פעם אחרונה"..ואז.מתחילה לאכול "בריא"..ויש גחמה לאיזו פחמימה משמינה במיוחד,וזה מפחיד,ואז כבר אומרים "אז אוכל ואקיא.." ואז אומרים "אם כבר אני הולכת להקיא אז אוכל עד שאתפוצץ ואז אקיא"...וזה מה שעושה.ואחכ מרגישה ככ רע עם עצמי,שהנה שוב לא שלטתי באוכל ונתתי לו לשלוט בי.אין ספק שזה לא נכון.אוכל הוא דומם ללא רצונות,יכולות או כוח כלשהו.זה הכל עניין של "שליטה"... זה או שאני שולטת בכמה אוכל או שאני שולטת בהחלטה לאכול ולהקיא. התחושה של היעדר השליטה,היא לא אמיתית והיא סוג של "עבודה בעיניים".. אנחנו שוליטים שליטה מלאה בהפרעות האכילה שלנו,ובוחרים לאן לקחת אותן. גם לאבד שליטה אנו בוחרים.כן,זה חלק נכבד מהזמן בחירות שאנו יודעים שהן שגויות,מזיקות,הרסניות...ובכל זאת משהו לא בריא בתפיסות העולם,העצמי,הגוף,גורם לנו לבחור שוב ושוב את מה שאנו חכמים מספיק להבין,שרע לנו. לפני 3 ימים הקאתי אחרי המון ימים שעשיתי זאת,ופיתחתי ממש דלקת בגרון וכנראה בוושט.כרגע זה מאד כואב ואני די חולה מזה.בוחרת לנסות שוב מחר וגם ביום שלאחריו,לבחור את הבחירות הנכונות ולמצוא פיוס עם האוכל = עצמי=העולם,דימוי הגוף שלי ועוד... ובעיקר אני מנסה כרגע לשלוט בתחושה ששוב "נכשלתי"..ולהגיד לעצמי מה שהפך להיות מוטו שלי "מי שנכשל זה איננו זה שלא מצליח,אלא זהו המפסיק לנסות"...בהצלחה לכולנו! ( מקווה ש- cbt לא יחליטו להפליץ לי כאן "המלצת טיפול אצלם- אם חשבתם לעשות זאת,חסכו ממני-תודה!