מכירים את המשפט:

[אחת ברמהה]

מכירים את המשפט:

`תדאג לרוחניות שלך ולגשמיות של אחרים`? מצד אחד זה מה שאני עושה תמיד (את חלקו הראשון של המשפט..) אני לא אוכיח אף פעם אנשים מפני שגם לי יש פגמים,והרבה. אבל האם המשפט הזה באמת נכון?הרי יש לנו את הציווי של `הוכח תוכח`.ובכלל האם הציווי הזה הוא לכל אחד ואחד?

 

[זימj]

אני מכיר משפט אחר

הרוחניות של השני היא הגשמיות שלך. למה לא להוכיח את השני? יש מצוה להוכיח ואפילו הרשע הכי חמור לא נפטר לרגע מאף מצוה! כתוב בזהר שכל מה שפרורענות שבאה לעולם בגלל הרשעים ומתחלת מן הצדיקים זה רק כשהצדיקים לא מוכיחים את הרשעים אבל אם מוכיחים כפי שכתוב בנביא ואתה כי הזהרת רשע לשוב מרשעו ולא שב הוא ימות בעונו ואתה את נפשך הצלת.

 

[אץ קוצץ]

כמה חבל

שאת המשפט הראשון ר' ישראל סלנטר אמר ואת המשפט השני אתה..

 

[נתקע לי בגרון]

ומה עם אל תוכח לץ פן ישנאך?

 

[פרפר צבעוני ותוסס]

המשפט המקורי:

הגשמיות של השני היא הרוחניות שלך. לך וחשב את משמעותו.

 

[מלאך הלילה1]

יש בזה משהו!

המשפט המקורי: "תדאג לעולם הזה של אחרים ולעולם הבא שלך..." ויש בזה משהו, כי יש אנשים שכל הזמן מחפשים מומים אצל אחרים ולא מסתכלים על עצמם! את המשפט הזה אמר גדול אחד! והוא לא התכוון כנראה שלא לשים לב לשני גם בצד הרוחני, צריך לשים לב, וצריכה להיות אכפתיות ודאגה לשני. אבל קודם כל תדאג לעולמך הרוחני, נסה לשפר אותו לפני שתתחיל להטיל פגמים באחרים!

 

[אחת ברמהה]

צודק!הבנתי עכשיו.

 

[זבוב מעוך]

יש אימרה משהו כזה .......

עד שאתה לוקח את אומר להשני שיש לוקוץ בין עיניו תקח את הקורה מבין עינך משהיו כזה אינני זוכר בדיוק אבל בכל מקרה זה קצת להוכיח שלא צריכים להוכיח כשאת יודעת שהשני יכול להגיד לך אותו דבר

 

[בחור מהישיבה]

אחת ברמה! גם אני חושב כך

הכי קל זה להטיף לזולת

 

[בחור מגניב10]

זה לא הכוונה

הכוונה היא שכשקורה משהו בחיים שיכול להזיק לרוחניות שלך תברח ואל תעשה חשבון שאולי מישהו אחר ינזק מזה אבל בגשמיות תמיד תדאג לאחרים דבר ראשון שלא ינזקו

 

[זבוב מעוך]

יכול להיות שאתה צודק ..מגניב הא?

 

[המאושרת1]

כשם שיש מצווה

לאמר דבר הנשמע כך יש מצווה שלא לאמר דבר שאינו נשמע. לעיתים השביל חזק מההולך בו.לפעמים יש הגיון בדברים שאנו רוצים לאמר אבל הצד השני מוכן לקחת את הסיכון ולהמשיך לסנן. כי מעל הכל הצד שמנגד צריך להיות פתוח ומוכן לקבל,צריך לרצות.לא אנחנו.הוא. זה השביל שלו.לא שלנו. גם אם קול ההגיון נשמע בדברינו או שההיגיון הזה ידוע לו שנים. גם אם הוא חונך במסגרת החינוך שלנו ושמע את אותם הרבנים. גם אני שמעתי את אותם הרבנים ואת אותם המחנכים. ולמרות הכל הוא ממשיך לפסול.משהו בתוכו לא שלם.משהו בו עדיין נעול מבחינתו זו פסילה טרוויאלית וזה לא פתוח למו"מ,זה ברור מאליו. עם כל הצער שבדבר ועם כל רצונינו הטוב לעזור לו,לפעמים צריך להרפות,להפסיק לנדנד ולהאיץ. לא מתקנים דוד קיטור תחת לחץ. שלא יפתח אנטי ויתפוצץ. פשוט להשאיר את היד מושטת שידע שיש מי שבשבילו כאן. הוכח לחכם ויאהבך אל תוכח לץ פן ישנאך. וכן,לפעמים בשם חופש הביטוי ומצוות הוכח נוצר מצב שנאמרים דברים ארסיים הפוגעים קשה בשומע ומה יצא לנו מזה??? הוכח תוכיח-קיימנו ולא תישא עליו חטא-לא קיימנו. ועל זה צריך להתפלל: "ריבונו של עולם,יהי רצון מלפניך אל רחום וחנון, שתזכני היום ובכל יום לשמור פי ולשוני מלשון הרע ורכילות. ואזהר מלדבר אפילו על איש יחיד וכל שכן על כלל ישראל או על חלק מהם וכל שכן מלהתרעם על מידותיו של הקדוש ברוך הוא. ואזהר מלדבר דברי שקר,חנופה,מחלוקת,כעס גאווה,אונאת דברים,הלבנת פנים,ליצנות וכל דיבור אסור. וזכני שלא לדבר כי אם דבר הצריך לענייני גופי ונפשי, ויהיו כל מעשיי ודיבוריי לשם שמיים"