BurgerQueen
New member
מכורה לאמן ../images/Emo4.gif
אני לא ידעתי איפה לשים את ההודעה הזו, אולי פה זה המקום? אני בחורה נשואה+2 ילדים בני 4 שנים, בת 32 וקצת. אני מטורפת על זמר מחו"ל, לא משנה מי (כנראה מי שמזהה את החתימה והניק מבין) וזה ממש מפריע לחיים שלי. למזלי אני לא עובדת ולא לומדת (כבר סיימתי תואר 2 ואני מובטלת כמעט שנה, לצערי גם), ככה שיש לי ים זמן עד שהילדים מגיעים מהגן, ב1 וחצי. בזמן הזה במקום לעשות דברים "חשובים" כמו קניות, גיהוץ, סידור הבית וכו או אפילו לקרוא ולראות טלוויזיה אני יושבת מול המחשב ומתכתבת עם מעריצים שלו מכל חור בעולם, מורידה קטעי וידאו, תמונות, מה לא, תולה גם תמונות על הארון שלי (בצד הפנימי כי בעלי לא הסכים על הקיר שך חדר השינה) וכל הזמן חושבת עליו כמו מעריצה בת 14, או כמו ילדה בת 14 שמאוהבת בפעם הראשונה בחייה. חושבת מה הוא עושה, איפה הוא, עם מי הוא (ואם אני שומעת שיש לו חברה אני מקנאה ממש), ככה כל היום. כמעט ולא מעניין אותי כלום, לא הבעל ולא הילדים ולא הבית. כל הזמן פנטזיות בראש ומתכבתים לחברים שלי שגם מעריצים אותו וככה זה כבר חודשים (כ-3). אני יודעת שזה נשמע מטופש וילדותי, ואני לא יודעת איך ל"רדת" מזה ולחזור "ארצה", לחיים ה"אמיתיים" של אנשים בגיל 30, לא של בני 15. אני בטוחה שאני יותר מסובבת מהמעריצים של המורדים (בלי להעליב את המעריצים והמורדים עצמם, שאין לי כלום נגדם. סתם דוגמה). אני מרגישה שאני חיה ליום שאראה אותו בהופעה (בנתיים לא ראוה את זה קורה) ומדמיינת איך ניפגש ומה אלבש ומה אגיד ואם הוא יאהב אותי. זה נשמע פטתי, גם לי, אם כי אני לא חושבת שלאהוב אמן או להקה בכל גיל זה נורא, גם לאלביס יש מעריצים בני 40, אבל אני לא חושבת שהם מטורפים כמוני. לפחות הם לא צריכים לדמיין על פגישה דמיונית איתו. בעלי יודע שאני אוהבת אותו, אבל לא מתאר לעצמו שזו התאהבות על אמת שכוללת פנטזיות מיניות ואחרות. רק מי שאני מתכתבת איתו ומצ'וטטת איתו (מעריציו) יודעים על זה, ואצלי זה יותר חמור (והם יותר צעירים!). מה לעשות עם זה? זו ממש התמכרות, כל הזמן רק חושבת עליו, לא יודעת איך לצאת מהשיגעון. שומעת ורואה רק אותו, חושבת רק עליו, לא עושה כלום כמעט. אני צריכה פסיכולוג? פסיכיאטר? ייעוץ כלשהו? לחכות עד שזה יעבור? אני מרגישה שזו ממש התמכרות, אהבה (לא רק הערצה עיוורת), וזה משגע אותי! מדאיג נורא. אנשים בגילי מדברים על הילדים שלהם, חושבים עליהם, נותים יחס, ואני חושבת על בן אדם שנמצא אלפי קילומטרים ממני, שלא מודע אליי ויש לו עוד מליון מעריצים כמוני (אבל לא כאלה משוגעים!). תנו לי עיצה ותשתדלו לא לצחוק עליי!
אני לא ידעתי איפה לשים את ההודעה הזו, אולי פה זה המקום? אני בחורה נשואה+2 ילדים בני 4 שנים, בת 32 וקצת. אני מטורפת על זמר מחו"ל, לא משנה מי (כנראה מי שמזהה את החתימה והניק מבין) וזה ממש מפריע לחיים שלי. למזלי אני לא עובדת ולא לומדת (כבר סיימתי תואר 2 ואני מובטלת כמעט שנה, לצערי גם), ככה שיש לי ים זמן עד שהילדים מגיעים מהגן, ב1 וחצי. בזמן הזה במקום לעשות דברים "חשובים" כמו קניות, גיהוץ, סידור הבית וכו או אפילו לקרוא ולראות טלוויזיה אני יושבת מול המחשב ומתכתבת עם מעריצים שלו מכל חור בעולם, מורידה קטעי וידאו, תמונות, מה לא, תולה גם תמונות על הארון שלי (בצד הפנימי כי בעלי לא הסכים על הקיר שך חדר השינה) וכל הזמן חושבת עליו כמו מעריצה בת 14, או כמו ילדה בת 14 שמאוהבת בפעם הראשונה בחייה. חושבת מה הוא עושה, איפה הוא, עם מי הוא (ואם אני שומעת שיש לו חברה אני מקנאה ממש), ככה כל היום. כמעט ולא מעניין אותי כלום, לא הבעל ולא הילדים ולא הבית. כל הזמן פנטזיות בראש ומתכבתים לחברים שלי שגם מעריצים אותו וככה זה כבר חודשים (כ-3). אני יודעת שזה נשמע מטופש וילדותי, ואני לא יודעת איך ל"רדת" מזה ולחזור "ארצה", לחיים ה"אמיתיים" של אנשים בגיל 30, לא של בני 15. אני בטוחה שאני יותר מסובבת מהמעריצים של המורדים (בלי להעליב את המעריצים והמורדים עצמם, שאין לי כלום נגדם. סתם דוגמה). אני מרגישה שאני חיה ליום שאראה אותו בהופעה (בנתיים לא ראוה את זה קורה) ומדמיינת איך ניפגש ומה אלבש ומה אגיד ואם הוא יאהב אותי. זה נשמע פטתי, גם לי, אם כי אני לא חושבת שלאהוב אמן או להקה בכל גיל זה נורא, גם לאלביס יש מעריצים בני 40, אבל אני לא חושבת שהם מטורפים כמוני. לפחות הם לא צריכים לדמיין על פגישה דמיונית איתו. בעלי יודע שאני אוהבת אותו, אבל לא מתאר לעצמו שזו התאהבות על אמת שכוללת פנטזיות מיניות ואחרות. רק מי שאני מתכתבת איתו ומצ'וטטת איתו (מעריציו) יודעים על זה, ואצלי זה יותר חמור (והם יותר צעירים!). מה לעשות עם זה? זו ממש התמכרות, כל הזמן רק חושבת עליו, לא יודעת איך לצאת מהשיגעון. שומעת ורואה רק אותו, חושבת רק עליו, לא עושה כלום כמעט. אני צריכה פסיכולוג? פסיכיאטר? ייעוץ כלשהו? לחכות עד שזה יעבור? אני מרגישה שזו ממש התמכרות, אהבה (לא רק הערצה עיוורת), וזה משגע אותי! מדאיג נורא. אנשים בגילי מדברים על הילדים שלהם, חושבים עליהם, נותים יחס, ואני חושבת על בן אדם שנמצא אלפי קילומטרים ממני, שלא מודע אליי ויש לו עוד מליון מעריצים כמוני (אבל לא כאלה משוגעים!). תנו לי עיצה ותשתדלו לא לצחוק עליי!