מכונת הזמן של הרמב"ם [רעיון קטן ]|ש
המחשבה הזו מסתובבת לי בראש כבר הרבה זמן החלטתי [בעיקר בעידוד ידידה] לנסות להעביר את הדברים לכתב אז החלטתי להשתמש בשוכני הפורום הזה לניסיון לצפייה בשלד של הדברים. הרעיון בשילדו הוא כזה: ישנם מספר מקומות בתלמוד עם מאמרים בנושא התשובה [כידוע] בחלקם יש לכאורה מעין סתירה בנושא עד היכן כח התשובה ועד כמה צריך להתאמץ לשם כך. בחגיגה [אני חושב איזור דף ה]למשל מופיע מאמר חז"ל שמספיק שאדם מתחרט על מעשיו וכבר הם נמחלים. דברים דומים מצויים במקומות אחרים. בקידושין [אני חושב איזור דף מב] מופיע הקטע המפורסם שאדם רשע שמקדש אישה על תנאי שהוא צדיק זה ספק קידושין כי יש מקום לחשוש שהרהר תשובה בליבו- שכבר זה תשובה. עוד קטע ידוע הוא דעת ריש לקיש שמופיעה ביומא [דף פו] ובה חילוף גירסאות שכבר הגמרא עצמה מיישבת. האם התשובה הופכת את העברות לגדר של שגגות או זכויות [תירוץ הגמרא- מיראה או אהבה]. ויש גם את ההגדרה לבעל תשובה שם שזה אדם שנגיע לידו האפשרות לשנות בחטאו ולא עשה כך. אנסה לסדר קצת את הדברים בעזרת גאוני חכמינו [האמת ראשונים אבל לא נרד לדקויות]- הרמב"ם ורש"י [וכמובן הקטעים עצמם בתלמוד...] הרמב"ם בהלכות תשובה ב,א פותח את הנושא בהגדרה של "תשובה גמורה" בתור מי ש"בא לידו דבר שעבר בו ואפשר...ולא עשה מפני התשובה". כלומר הקטע האחרון שהבאתי. ישנם דרגות של תשובה שטחיות, בסיסיות, כמו האדם שמתחרט או המהרהר שזו "תשובה רדודה" שלפיה גם ההשפעה- לעוון מצורפת מחילה, יש עליו איקס או לחלופין מבחינה משפטית-לגלית זה "עובר התיישנות". [שלא אובן לא נכון המינוח במילה "רדודוה" אין כוונתו לאיכות המעשה שאת איכותו אין לשער ועיין באורות התשובה] מעל זה מגיעה התשובה שבמקום לסמן איקס על החטא מסוגלת אף לשנות את הרישום מסטטוס "חטא" לסטטוס "טעות". זו התשובה מיראה. הרבה מעל התשובה שמסוגלת לשנות את סטטוס הרישום מ"חטא" ל"זכות". זו התשובה מאהבה. בין שניהן נכנסת "התשובה הגמורה" של הרמב"ם [איך יש עוד מעליה- כי אהבה זו פזה אחרת ועיין] שאין בכוחה לשנות "חטא" ל"זכות" אך יכולה למחוק את הרישום מהספר. ואיך? ע"י "מכונת הזמן". הדרישה למצב של "הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה..." היא בעצם כניסה למעין מכונת זמן ששולחת את האדם חזרה לאותה סיטואציה שניות לפני החטא כדי לתת את האפשרות שהפעם זה לא יקרה וממילא כאילו שום דבר מעולם לא קרה ואיך זה אפשרי? כי כח התשובה בין השאר "שקדמה לעולם" וממילא קדמה לזמן ולכן יכולה לשלוט גם בגבולות הזמן... הדברים ברמב"ם אולי לא הכי נראים כך אך ברש"י זה ממש ככה. רש"י על המקום אומר: "מתוך שדומה מכל וכל לזמן שנכשל בו כבר...ואומר לו ראה פלונית ואותו מקום ואותו פרק הוא הוא- קום ועשה..." [ועיין בעיונים של הרב שטיינזלץ שמעיר שלפי רש"י "אותו פרק" של הגמרא כוונתו לסצינה ממש דומה בשונה מאחרים שמרחיבים]. מסתבר שגם את "מכונת הזמן" המצאנו כבר מזמן...
רק נשאלת השאלה על זה לא מגיע פרס-נובל?
המחשבה הזו מסתובבת לי בראש כבר הרבה זמן החלטתי [בעיקר בעידוד ידידה] לנסות להעביר את הדברים לכתב אז החלטתי להשתמש בשוכני הפורום הזה לניסיון לצפייה בשלד של הדברים. הרעיון בשילדו הוא כזה: ישנם מספר מקומות בתלמוד עם מאמרים בנושא התשובה [כידוע] בחלקם יש לכאורה מעין סתירה בנושא עד היכן כח התשובה ועד כמה צריך להתאמץ לשם כך. בחגיגה [אני חושב איזור דף ה]למשל מופיע מאמר חז"ל שמספיק שאדם מתחרט על מעשיו וכבר הם נמחלים. דברים דומים מצויים במקומות אחרים. בקידושין [אני חושב איזור דף מב] מופיע הקטע המפורסם שאדם רשע שמקדש אישה על תנאי שהוא צדיק זה ספק קידושין כי יש מקום לחשוש שהרהר תשובה בליבו- שכבר זה תשובה. עוד קטע ידוע הוא דעת ריש לקיש שמופיעה ביומא [דף פו] ובה חילוף גירסאות שכבר הגמרא עצמה מיישבת. האם התשובה הופכת את העברות לגדר של שגגות או זכויות [תירוץ הגמרא- מיראה או אהבה]. ויש גם את ההגדרה לבעל תשובה שם שזה אדם שנגיע לידו האפשרות לשנות בחטאו ולא עשה כך. אנסה לסדר קצת את הדברים בעזרת גאוני חכמינו [האמת ראשונים אבל לא נרד לדקויות]- הרמב"ם ורש"י [וכמובן הקטעים עצמם בתלמוד...] הרמב"ם בהלכות תשובה ב,א פותח את הנושא בהגדרה של "תשובה גמורה" בתור מי ש"בא לידו דבר שעבר בו ואפשר...ולא עשה מפני התשובה". כלומר הקטע האחרון שהבאתי. ישנם דרגות של תשובה שטחיות, בסיסיות, כמו האדם שמתחרט או המהרהר שזו "תשובה רדודה" שלפיה גם ההשפעה- לעוון מצורפת מחילה, יש עליו איקס או לחלופין מבחינה משפטית-לגלית זה "עובר התיישנות". [שלא אובן לא נכון המינוח במילה "רדודוה" אין כוונתו לאיכות המעשה שאת איכותו אין לשער ועיין באורות התשובה] מעל זה מגיעה התשובה שבמקום לסמן איקס על החטא מסוגלת אף לשנות את הרישום מסטטוס "חטא" לסטטוס "טעות". זו התשובה מיראה. הרבה מעל התשובה שמסוגלת לשנות את סטטוס הרישום מ"חטא" ל"זכות". זו התשובה מאהבה. בין שניהן נכנסת "התשובה הגמורה" של הרמב"ם [איך יש עוד מעליה- כי אהבה זו פזה אחרת ועיין] שאין בכוחה לשנות "חטא" ל"זכות" אך יכולה למחוק את הרישום מהספר. ואיך? ע"י "מכונת הזמן". הדרישה למצב של "הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה..." היא בעצם כניסה למעין מכונת זמן ששולחת את האדם חזרה לאותה סיטואציה שניות לפני החטא כדי לתת את האפשרות שהפעם זה לא יקרה וממילא כאילו שום דבר מעולם לא קרה ואיך זה אפשרי? כי כח התשובה בין השאר "שקדמה לעולם" וממילא קדמה לזמן ולכן יכולה לשלוט גם בגבולות הזמן... הדברים ברמב"ם אולי לא הכי נראים כך אך ברש"י זה ממש ככה. רש"י על המקום אומר: "מתוך שדומה מכל וכל לזמן שנכשל בו כבר...ואומר לו ראה פלונית ואותו מקום ואותו פרק הוא הוא- קום ועשה..." [ועיין בעיונים של הרב שטיינזלץ שמעיר שלפי רש"י "אותו פרק" של הגמרא כוונתו לסצינה ממש דומה בשונה מאחרים שמרחיבים]. מסתבר שגם את "מכונת הזמן" המצאנו כבר מזמן...