מכה בעין - איך לטפל?

[דוד כפרי]

מכה בעין - איך לטפל?

לפני 4 שעות חטפתי מכה בעין (אגרוף שהתפספס, באימון). אני יודע שמייד אחרי המכה יש טעם לקרר ולמרוח טראומיל וכו', אבל לא היה זמין לא זה ולא זה. עכשיו אני בבית, מה כדאי לעשות כדי להקטין את הפנס שהולך ומתהווה?

 

[אשכר]

לא יודע, אבל הזכרת לי סיפור

על אחד שירה בשודד הנודע במערב הפרוע אבל פיספס את אוזנו הימנית ב-5 ס"מ ופגע במרכז המצח.

 

[דוד כפרי]

../images/Emo12.gif

 

[freearth10]

לעשות את מדיטציית הסליחה

ולקבל בימים הקרובים את עצמך עם הרבה יותר גוונים

 

[דוד כפרי]

כנראה שעשיתי אותה בלי לדעת בלילה,

כי קמתי בלי שום גוונים נוספים... או שהפוך?

 

[freearth10]

../images/Emo13.gif

 

[0 אור 0]

עדיין יש טעם לקרר

ולעשות קומפרסים עדינים להקלה (קמומיל, מלפפון), אפשר גם למרוח אלוורה, אבל כנראה שיהיה פנס בכל זאת. בגלל הקרבה לעין לא כדאי להשתמש בשמנים אתריים - אבל בפעם הבאה שאתה חוטף אגרוף במקום אחר, אפשר לשים גם קצת לבנדר בתוך האלוורה. חשבתי שאתה מתאמן בטאי צ'י. לא? הלכה לי התדמית של משהו רך ועדין ...

 

[דוד כפרי]

"אמנות לחימה רכה" זה ש"רך"

למגן, לא לתוקף

במקרה הזה אני הייתי צריך להתקיף (אגרוף לפנים) והוא להגן (הסטה עם כניסה לכיוון הפנים), וזה היה אמור להיות סימון ולא כניסה אמיתית כך שהיינו בלי מיגון - והכניסה קצת ברחה לו...

אז לי היה קצת כואב (ועבר אחרי דקות), לו היה רך (אבל קשה על המצפון...

), ועכשיו הכל בסדר

ובלי טיפול ובלי כלום, כנראה שגם אני הייתי רך כי אין פנס

 

[0 אור 0]

העניין הוא ש"מוכרים" את הטאי צ'י

בתור עבודה אנרגטית, ופחות בתור אמנות לחימה , אז למרות שידעתי שזה חלק מהאומנויות לא הייתי מודעת לכך שיש קרבות, סתם עניין של דעות קדומות,

 

[דוד כפרי]

טאי-צ'י בלי לחימה = תנועה בלי טעם,

בלי משמעות ובלי השפעה - גם לא רפואית. לדעתי האישית.

 

[0 אור 0]

אני בטח לא אתווכח אתך על טאי צ'י

אבל אני עוסקת ביוגה ובצ'י קונג ושניהם מאד עזרו ועוזרים לי. למען האמת, גם בקאראטה שדוקא יש בה קרבות, אני אישית אף פעם לא נמשכתי אליהם - כרגע אנחנו בתחילת הדרך, מתעסקים הרבה עם הבסיס, קיאון וגם עבודה בזוגות, בלי קרבות. אבל לדעתי גם בקבוצה המתקדמת הם לא עושים קרבות, יש ערימי, אבל רק סימונים.

 

[דוד כפרי]

יוגה וצ'י-קונג אינם טאי-צ'י.

ביוגה אני לא מבין אז לא יכול להגיב. לגבי צ'י-קונג, תחת הכותרת הזו אפשר למצוא כמעט כל סוג פעילות שבעולם - החל ממתיחות דומות ליוגה וכלה בחיבוק עצים. אני מכיר את הצ'י-קונג שאנחנו עושים בשיטה, ושמעתי על כמה סוגים אחרים, אבל להגיד "אני עושה צ'י-קונג" זה כמו להגיד "אני עושה התעמלות" - שזה כל דבר מריצות למרחקים ארוכים דרך פילאטיס ועד להרמת משקולות... כך שאין לי מושג מה בעצם את עושה, ואיך זה עוזר. לגבי הקראטה, עד כמה שאני יודע אף שיטה של קראטה לא עוסקת ישירות בבריאות; היא פועל-יוצא של האימון, לא מטרתו. בחלק מהשיטות הבריאות נפגעת כתוצאה מאימון אגרסיבי מדי. לפי התיאור שלך זה לא מה שאת עושה, אבל יש שיטות שדוגלות בעבודה מאוד אגרסיבית. בכל מקרה נראה שמה שאת עושה טוב לך

 

[0 אור 0]

שוטו קאי

מאד דומה לשוטו קאן, אבל יותר ידידותי למשתמש. למעשה המאסטר שפיתח את השיטה, עסק בשוטו קאן בערך עד גיל 70 (אל תתפוס אותי במספר המדוייק), ואז החליט לפתח שיטה יותר הרמונית עם הגוף. יש יותר דגש על העמידה והתנועה הנכונה, אבל לא נראה לי משהו מדהים שמישהו שעוסק בקאראטה אחרת יופתע. הנושא של קרבות, הוא קודם כל בחירה אישית שלי, אבל נובע גם מאופי המשתתפים והמדריך. חלק כמוני, רק מתחילים, אבל הותיקים עסקו בשוטו קאן שנים, ורואים בקאראטה חלק מדרך החיים שלהם, לא איזה משהו שהם הולכים אתו לאולימפיאדה. לגבי צ'י קונג אתה צודק - עוד לא מצאתי מדריך שאני דבקה בו, אז מה שאני עושה זה כמה תרגילים שטוב לי אתם, והכל ביחד מתחבר לנסיון למצוא עם מה מתאים לי כל יום להתחיל את היום - אוסף אקלקטי לחלוטין של שיטות יוגה שונות, תרגילי צ'י קונג, פילאטיס ו/או התעמלות רגילה. אבל ברור לי שבלי זה כבר מזמן הייתי מתפרקת.

 

[דוד כפרי]

"אוסף אקלקטי לחלוטין"

מענין אותי אם את רואה חוט מקשר בין כל מה שאת עושה, עקרונות משותפים שאת מיישמת בכל התרגילים מכל השיטות?

 

[0 אור 0]

החוט המקשר

בעצם גם בפעילות הגופנית וגם בלימודי הרפואה המשלימה אני מרגישה כל הזמן שאני מתייחסת לאותה מהות מזויות ראיה שונות. מכל דבר שאני עושה אני לומדת עוד משהו, חלק מהידע על תנועה נכונה שמשמש אותי בצ'י קונג או ביוגה או בכלל בחיים, למדתי בכלל ממדריכת אירובי שעבדה אצלנו לפני שנים. בניגוד לדיעה הקדומה שהיתה לי לפני כן שאירובי מזיק למי שיש בעיות גב. רוב הידע שלי על תזונה והגישה למטופל באים בכלל מלימודי היוגה שלי, ובפרט מהמורה הראשונה שהיתה לי. ואם אני אתקרב קצת יותר לשאלה ששאלת - הנשימה, העמידה, האנרגיות, צורת התנועה, התייחסות לעמוד השדרה - הכל זורם ממקום אחד לשני.

 

[0 אור 0]

מכל מלמדי השכלתי

ואני עוד לא מלמדת, אז החלק השני לא תופס ...

 

[דוד כפרי]

אילו היה לי זמן הייתי מפרט יותר...

בשיטה שלי יש חמישה עקרונות בסיסיים שצריכים לבוא לידי ביטוי בכל תנועה שעושים - שחרור, מרכז, יציבה, נשימה, שיווי-משקל (באלאנס). מענין אותי אם במה שאת עושה יש משהו דומה... אבל אני לא בטוח שאפשר לדבר על זה בלי לראות ולהדגים.

 

[0 אור 0]

אכן כן

כל השיטות מתייחסות לאותם דברים, ומגיעות בדרך אחרת לאותם מקומות. אבל הדרכים השונות חשובות כדי להתאים למקום שבו כל אחד נמצא, ולסייע להגיע, אכן לא נושאים קלים לשיחה בלי תנועה

 

[tookmy]

יש גישות שונות

בטאי צ'י צ'ואן, תלוי אצל מי לומדים. לי היתה מורה (סינית) שהסבירה גם את הסיבה ה"לוחמנית" מאחורי התנועות לפעמים, אבל בזה זה הסתכם, כל השאר היה לגמרי עבודה אנרגטית. מכירה מורים שגם את זה לא מסבירים. אישית החלק של הלוחמה לא עניין אותי ומאד אהבתי טי צ'י צ'ואן, כשלמדתי, מאד מזמן.

 

[דוד כפרי]

אולי למתחילים זה פחות חשוב, ואולי

זה מה שהמורה המסויימת הזאת יודעת, אבל לפי הבנתי, מעבר לרמה מסויימת חייבים להתמודד עם לחימה ממש. טאי-צ'י בנוי על שחרור, והדרך היחידה ללמוד להיות באמת משוחרר היא להתמודד עם מצבים מלחיצים בתנאים מבוקרים, כמו לחימה באימון. באיזה שהוא שלב, פוש-הנדס וסטיקי-הנדס פשוט לא מספיקים. צריך ללכת מכות כדי לעבור לרמה הבאה.