חד משמעית
ב 1965 היה חילוף משמרות. הדור הוותיק עם מנצ'ל, אמר, הרדי, עלמני ושאר הכוכבים הגדולים, שגם שיחקו בנבחרת האלמותית של גילה מאנדי, פרשו או נחלשו משמעותית, הדור החדש (שווגר, גרשגורן, חדנס, בוסטוני ועוד) רק החלו לקבל דקות, והקבוצה נפלה לליגה השנייה. היא חזרה ממנה תוך שנה בקלות רבה, ונהנתה מכמה עונות לא רעות עד 1974, עונות בהן הגיעה בעונה אחת למרחק לא רב מאליפות (אבל מלחמת ששת הימים קטעה את האופציה הזאת והעונה הוכפלה) ובעונה אחרת הובילה את הטבלה במשך שני שליש עונה והחלה לאבד גובה לקראת הסוף.
ב 1974 - העונה של מלחמת יום הכיפורים - השחקנים שנתנו כמה עונות טובות היו לקראת סוף הקריירה שלהם. מוטי לובצקי נסע לדרום אפריקה, שמילו (דני רום) הזדקן ופרש, נתן הירש המאוד מוכשר (אפילו יותר מהבן שלו!!), רב עם ההנהלה ועבר למכבי יפו, בומה ויינברג - השוער, נפצע במלחמה ולא ממש חזר לעצמו באותה עונה, והקבוצה התדרדרה עד שירדה ליגה. אבל גם באותה עונה היא הצליחה לנצח שני משחקי דרבי ואפילו לנצח את האלופה - מכבי נתניה - 0:2 בבית, במשחק נהדר (יוסי קרמר כבש את שערו הראשון בבוגרים במשחק הזה!). גם אחרי הירידה הזאת הקבוצה חזרה בתוך עונה, אבל לא רק שלא הצליחה להתחזק אחרי חזרתה, אלא היא התפוררה לחלוטין... ההנהלה החלה לקנות מכל הבא ליד - שחקנים סוג ג' שהיו בינוניים ולא מחויבים, שחקני הנוער שעלו באותן שנים לא הצליחו להנהיג (ברוך ממן, יוסי קרמר, מנשה מזרחי, מאיר בן שטרית, איציק אהרונוביץ') והקבוצה התדרדרה ואחרי שתי עונות שבה לליגה השנייה, עם הרכב שכלל כוכבי על כמו חנניה פחימה ושמעון קוזיה (שיקום מי ששמע עליהם!!). זו הייתה עונה קשה, עם הפסדים קשים ותבוסות ואני מתקשה לזכור איזה משחק טוב, או הופעה מרגשת באותה עונה. האווירה הכללית והתחושות בקרב האוהדים היו דומים מאד למה שקורה היום. אמנם אז לא הייתה מנטליות של קבוצת צמרת ולכן לא הייתה הפתעה גדולה כשהקבוצה ירדה, אבל מבחינת האווירה הכללית - מאד הזכיר את מה שקורה היום.
אלא שאז, צמח הדור הנהדר שהביא את האליפות הראשונה. לאט לאט הם התחילו להשתלב בבוגרים במהלך השהות הארוכה בליגה הארצית (4 עונות). אבי אבוקרט היה הראשון, ירון פרסלני בא אחריו, ואחר כך אלי כהן, משה סלקטר, איתן אהרוני, ראובן הלד, גבי אמסלם, ובשנתונים הבאים רפי אוסמו, רוני רוזנטל, אבי רן, צדוק מלכה = אלה השחקנים שיחד עם ברוך ממן ורכש נכון (מרילי וארמלי) הביאו את האליפות הראשונה והשנייה והשלישית - בלי יעקב שחר (לאלה שמתעקשים שמכבי חיפה נולדה עם האיש המריר הזה!).
אני מקווה שזה גם מה שיקרה העונה... עם כל העצב שבירידת ליגה, נראה לי שהמחזוריות שוב תופסת אותנו וכדי שהיא לא תמרח עוד שנתיים-שלוש ויהיה קשה להתרומם מהחורבות שתייצר - רצוי מאד שזה יקרה כבר עכשיו.
