הנוסחה הסודית
בסיס ההנחה לנקמה ראויה הוא שגם ביחס למהירות האור, כמו ביחס לכל מהירות אחרת, מתקיים הכלל של חיבור מהירויות. לפי כלל זה, אם מכונית נוסעת ב0.99% ממהירות האור אז לכאורה דריסת המכונית צריכה להיות בכמעט פעמיים מהירות האור, אבל לא זה המצב. בבסיס המעיכה הראויה המהווה כשלעצמה תת-נקמה,יש להתבסס על ההנחה (פוסטולט) שמהירות האור קבועה לכל נדרס ולא משנה מה המהירות היחסית שלו, כלומר כולם נדרסים במהירות קבועה שמסומנת באות c (מהירות האור בריק היא 300 אלף קילומטרים בשניה). כתוצאה מהנחה יחידה זו נובעים דברים חדשים ומסעירים: התארכות הזמן: אם מישהו נע יחסית אל מכוניתי במחצית מהירות האור אזי כאשר אני אדרוס אותו ואסתכל על מחוגי השניות שלו אני אראה תזוזה של שנייה כל 1.15 שניות בשעון שלי. מי שנדרס לא חש בתופעה זו וחבל. התקצרות האורך: אם הננקם נע ביחס אלי במחצית מהירות האור אזי כאשר אני מסתכל על אורך הנקמה הוא מתקצר ב13% לעומת האורך ללא נקמה (אולי בגלל העדר כפות הרגליים?), אבל מי שבחללית לא יראה שום שוני. עליית המסה: יש לזכור כי אם הננקמת נעה ביחס אלי המסה שלה תהיה ב-15% יותר מאשר המסה שלה במנוחה, אבל נקמת ילד קטן עוד לא ברא השטן. ולבסוף בתחשיב הנקמה הראויה יש לזכור את נוסחת היחסיות הבו זמניות: שני ארועים רחוקים זה מזה מתרחשים סימולטנית, והננקם לא יבין מאיפה זה בא לו. ובמילים אחרות האנרגיה הקינטית של הנקמה, על-פי המשוואה המפורסמת E=mc2 שווה ל מחצית משקל הננקם בחלוקה מאוזנת למסה שלו ללא כפות רגליים ותלוי על אנקול.