מי שעובד בבי"ס

מי שעובד בבי"ס

בטח נתקל בסיטואציה הזו של ילד ש"מפרק" כיתה, אלים, עם בעיות התנהגות וכו' כשבעצם כשפוגשים אותו אחד לאחד רואים פעמים רבות ילדון שנסיבות חייו כ"כ קשות שפשוט צריך להסיר בפניו את הכובע.. והרבה פעמים ילד כזה תובע התגייסות משמעותי של כל צוות הכיתה כולל מטפלים.. אז יש לי ילד אחד כזה (טוב, לא אחד, אבל אחד במיוחד..) שהוחלט בישיבת צוות שהמצב כ"כ קשה שכל מי שיכול יקח אותו לטיפולים השונים ואני הצטרפתי לעניין. מדובר בילד ללא קשיים במוטוריקה עדינה או גסה וגם לא בתחום ההתארגנות. אז זה נשמע כמו בייביסיטר אבל אני חושבת שלילד כזה (כיתה ה') עבודה על מחשב שדורשת רצף, דחיית סיפוקים והקניית הרגלי למידה יכולה לעזור. יש לנו בביה"ס מחשבים עם גישה לאינטרנט. אולי למישהו יש רעיון לעבודה ממושכת ומעניינת? זה לא חייב כמובן להיות במחשב. תודה מראש..
 

נאוה ר

New member
לא יודעת אם זה קשור דווקא לריפוי

בעיסוק במובן ההתפתחותי, אבל יש לי שני רעיונות. הראשון - לפי מה שאת מתארת הילד כועס וזועם ויש לו סיבות טובות לכך, אבל לכעוס בצורה שהוא כועס אסור אז מלמדים אין לעשות סובלימציה. בגיל צעיר יותר דרך צעצועים ובגיל שלו אפשר לכתוב סיפור.להתחיל ממשפט אתה משפט אני. משפט שאתה רואה רק את המילה האחרונה שלי ואני את שלך ובסוף יוצא סיפור מצחיק.לעשות סיום מצחיק למשפט, וכו'. ולבסוף שיכתוב בעצמו סיפור. רעיון שני הוא לבחור נושא שנמעניין אותו ולכתוב עבודה. ואחר כך אפשר לחשוב איך להציג אותה לפני כל הכיתה. ובדרך אגב להפוך אותו למוקד חיובי לשם שינוי. שוב ההדרגתיות בגודל הנושא חשובה מאוד. יש אתרים שמלמדים אין לבנות אתר אז הוא יכול לבנות לעצמו אתר ושיבקרו אותו. יש מליון רעיונות, אבל השעה...
 

Mנטה

New member
לא מזמן דיברו פה על טיפול

קוגנטיבי התנהגותי. אני זוכרת שקראתי לא מעט פעמים על טיפולים קוגנטיביים לקשיים רגשיים. נראה לי שזה הכיוון. אולי מי שמבינה בזה תוכל לעזור יותר.
 

nutmeg

New member
לפני הטיפול

לא צריך הערכה? למה הילד הזה ככה???
 
יש הערכות..

ויש תשובות אבל בשורה התחתונה אני לא מטפלת רגשית ולמרות שהאוריינטציה שלי ושל הרבה מהמרפאים בעיסוק בעיקר בתחום הילדים היא עם התייחסות רבה לתחום הרגשי , עדיין , אין זו ההכשרה והמטרה שלשמה באנו. תודה על התשובות ועל ההתייחסות.
 

nutmeg

New member
קשה לי לדמיין

איך ילד אנרגטי שמפרק כיתה יישב מול מחשב. עוד יותר קשה לי לדמיין איך נותנים שעה טיפולית - כשמראש יודעים שהטיפול הזה הוא לא מה שהילד צריך. זה כמו שבית הספר יגיד: אההה, הוא חלש במתמטיקה? בואו נתגבר לו את שיעורי ההסטוריה. או שלא הבנתי.
 
רגשי?

קראתי שוב את ההודעות, ולא ראיתי דוקא התייחסות לפן הרגשי, כי אם נסיון ראוי לראות תמונה תפקודית כללית, ולא רק זו המתייחסת להתנהגות ה"לא תקינה". הסתכלות רחבה והבנה מעמיקה של תפקודו של הילד, בהתייחסות לסביבותיו השונות, היא מפתח שבלעדיו כל התערבות תהייה לא מספיק יעילה לדעתי. כמו שאי אפשר ולא צריך לראות את "חגורת הכתפיים" כדבר נפרד, כך לא צריך לראות "הפרעה התנהגותית" ככזה. העבודה תמיד מזכירה לי סיפורים על גננים בגן זן יפני, התבוננות בהרמוניה של השלם, ראיית הפרטים, ואז מתוך השלם, מציאת הדבר הכי מתאים והכי יעיל לעשות כדי לשפר את ההרמוניה של השלם. את צודקת, שלעיתים התחברות לכוח של מה שמעניין את האדם, הדבר שהוא טוב בו, היא האמצעי הטוב ביותר. הרעיונות הכי טובים, ואלה שעובדים הכי טוב, באים מהילד עצמו. תקשיבי לו היטב, ואני בטוחה שתשמעי. אני חושבת שזה הקטע הכי מדהים והכי מאתגר של המקצוע שלנו, אם כי לעיתים קצת מתסכל ומפחיד. שבת שלום שרון
 
מפגש .

נכון על הסף נראה שהילד הזה "לא צריך טיפול ריפוי בעיסוק" אך עדיין יש לנו כילים משמעותיים לנתח את קשיי "ההשתתפות" שלו במשימות החיים - אותן הוא רוצה או הנדרשות לו. אני חושבת שגם אם נסיק שהילד הזה צריך טיפול זה או אחר, עדין אנחנו צריכות לקחת חלק באבחון שלו. וזו כבר מטרה משמעותית. מה גורם לילד הזה, ל"פרק" את הסביבה, מה הגורמים הנלחמים בו שנגדם הוא נלחם ? אם אתן לו סביבה ניאטרלית - חדר טיפולים, מפגש עם דמות אוהדת ומקשיבה - מה יוכל להגיד לי ? מה קשה לו? אילו מיומנויות תפקודיות חסרות - מוטוריות, חברתיות וכו' ? לפעמים הקשר כל-כך סבוך שרק מבחוץ אפשר למצוא קצה. אני מאמינה שטיפול ריפוי בעיסוק ב"מודל חינוכי" הוא שונה, מטיפול ב"מודל הרפואי", כאן יש אספקטים שונים שמתייחסים ל"סביבה האקולוגית" בה נמצא הילד. כמובן שגם כאן המשאבים "מתוקצבים", אבל אם כבר נתנו לנו אותם אז יש לנצלם, לא?
 
למעלה