מי שכן ומי שלא

מי שכן ומי שלא

איתמר היה כותב מאמרים, כאילו היה בן שמונים. הוא התאהב בי לרגע, במסיבה. תחת השפעה חזקה של אלכוהול. כשהתעקשתי והגעתי לשטיח שלו, הוא אמר שאין לו מה לתת לי. אני אמרתי שאני לא מרגישה אותו, למרות שהיה בתוכי. הוא נרדם על השטיח. אני השארתי פתק קצר עם מספר הטלפון שלי, ויצאתי לרחוב הריק של אמצע הלילה. מיכאל היה צריך לעשן גראס לפני שנכנס איתי למיטה. אחרת הוא לא יכול היה "לעשות את זה". לא הצליח לו. הוא היה חתיך, מצחיק, ושאיפת חייו היתה להשאר רווק. לקחתי אותו לחוף הים, כדי לבצע פרידה נקיה. חיתוך נקי בבשר החי. הוא לא הבין מאיפה זה בא לו, ואני רק ידעתי שאני חולה על התחת שלו. ומיד כשאכנס לתוך המכונית ואסע משם - אתמוטט. וכך היה. אסף היה מוסיקאי שחי על פי תורות הודיות. הוא שנא שלבשתי בורדו. בורדו הוא צבע קרבי, צבע אגרסיבי. לפגישת החיזור שלי אחריו לבשתי מכנסיים בצבע לבן, וסוודר תכלת. עיניו נפקחו לרווחה והוא כמעט נסחף. ואז הוא הביט מטה והצטחק לעצמו. הגרביים שלי היו בצבע בורדו. הוא טיגן לי לחמניות הודיות, ניגן לי בסיטאר, ובמיטה אמר שהוא לא רוצה להגיע לאורגזמה. אורגזמה זה הסוף, הוא אמר. ומי בכלל רוצה להגיע לשם? הוא הסביר לי שכשזוג מתנה אהבה באופן מושלם ואמיתי, נשמות מעולמות אחרים באים ויורדים להשתתף בחוויה. סירבתי לקבל את העובדה שיש אחרים שמשתתפים איתנו במעשה האהבה. וחיכיתי לילה וחצי, כדי שיישברו לו כל התורות בעולם, וכדי שהוא יודה שהפעם... בא לו לגמור.
 
למעלה