מי שחלם

[E1982]

מי שחלם

מישהו כאן ראה את המחזמר מי שחלם? אפשר לקבל ביקורות?

 

[שגיא ק]

מי שחלם - הביקורת שלי

מי שחלם – מחזמר בהשראת סיפור חייו של יצחק רבין ז"ל הרבה נאמר על המחזמר "מי שחלם" עוד טרם עלה. המבקרים קטלו, הקהל השמיץ, המילים "רבין" ו"מחזמר" לא התקשרו זו לזו למרבית האנשים, וההצגה סבלה מביקורות קשות עוד לפני עלייתה לבמה. למרות כל זאת, הצליחו המחזאי והבמאי גדי ענבר והצוות שעמד לרשותו להעמיד הפקה טובה וראויה, שנותנת תמורה מלאה למחיר הכרטיס המאוד לא זול של ההצגה, שעומד על 250 שקלים. גדי ענבר הכניס בתוך שעתיים וחצי תקופה של 50 שנה, החל מפגישתם הראשונה של לאה ויצחק רבין ועד לעצרת השלום ב- 1995. בין כל האירועים והמלחמות שזורים שירים מוכרים וידועים בעיבודים חדשים של אפי שושני. המערכה הראשונה יודעת לספק בעיקר שירים, ומעט מחזה. במערכה השנייה המחזה והדרמה תופסים חלק נכבד יותר, העלילה מתפתחת וההצגה שעד עכשיו הייתה בנויה בעיקר משירים מתפתחת להיות הצגה מעניינת וגם כואבת ומצמררת לעיתים. ההצגה הזו יודעת לגעת בנקודות כואבות ורגישות אצל כל אחד מאתנו, והיא עובדת טוב מאוד על בלוטות הרגש והדמע בלא מעט רגעים. על הבמה נמצא צוות מוכשר ומיומן של שחקנים ומבצעים שעושה ברובו עבודה טובה: עודד תאומי מדויק מאוד בתפקיד יצחק רבין, הוא מעצב דמות אמינה ואמיתית. גילה אלמגור טובה גם היא בתפקיד לאה רבין, אולם היא קיבלה תפקיד קטן מדי לטעמי. הדמות של לאה רבין קצת נבלעת שם בתוך המחזה, אבל המחזה מפצה אותה במונולוג שלה בסיום ההצגה, לאחר שרבין נרצח: לאחר שנשמעות היריות, נכנסים המשתתפים לבמה עם נרות. אלמגור עוברת ביניהם, מסתכלת להם בעיניים ושואלת אותם: "איפה הייתם עד עכשיו?" ומכאן ממשיכה במונולוג על כך שמקרה כזה, יכול להתרחש שנית גם בעתיד. המונולוג שלה מסיים את ההצגה בצורה קשה ומעוררת מחשבה, ובעבורו היה שווה כל התפקיד הדי קטן שלה. חני נחמיאס בתפקיד רותה עילם, חברתם של לאה ויצחק, מצויינת בשירתה (כמו תמיד), בעיקר בביצוע המרגש ל"לו יהי", אך גדולתה בהצגה הזאת היא דווקא במשחק שלה, בסצנה אחת במערכה השנייה. בתמונה זו מנסים לעטר את בנה, שיצא למלחמת הכיפורים ולא שלח שום סימן חיים מאז. היא מתבקשת למלא טופס זיהוי, ומתנגדת לכך בתוקפנות רבה. נחמיאס מציגה כאן משחק שונה לגמרי ממה שהראתה עד עכשיו, היא קשה, תוקפנית, וכואבת. בסוף הסצנה, כשנדמה לה שבנה כבר לא ישוב עוד, היא באה ליצחק רבין בעיניים דומעות ואומרת לו "אתה הבטחת לי לשמור עליו". נחמיאס יודעת לרגש בסצנה הזאת וזה אחד הרגעים החזקים והקשים במחזה הזה. הראל סקעת משחק כאן תפקיד כפול: הוא משחק את אורי, בעלה של רותה, שמת במערכה הראשונה באחד המבצעים, ולאחר מכן הוא משחק את הבן של אורי ורותה, גם לו קוראים אורי עילם, על שם אביו. סקעת מגיש ביצוע מרגש ומרטיט לשירים הרבים שהוא מופקד עליהם, הוא נותן פרשנות חדשה משלו לשירים, קולו מצמרר ונוגע, ומסתבר שהוא גם יודע לשחק טוב. ואם עד למחזמר הזה היה מישהו שפקפק בכשרונו של סקעת – אז כאן ניתנת לו ההזדמנות להוכיח שהוא באמת "כוכב נולד", ושהוא אכן ראוי להתייצב בשורה אחת עם שועלי במה כמו עודד תאומי, גילה אלמגור וחני נחמיאס. יש לציין בעיקר את ביצועיו לשירים "באב אל וואד", "למה לי לקחת ללב" ו"שיר הרעות". לצד הארבעה האלה ניצב צוות צעיר ומוכשר, ביניהם יש לציין את עודד לאופולד המגלם את רבין בצעירותו, את זוהר עטר בתפקיד מזכירתו של רבין ואת יעל דואני בתפקיד אנה, חברו של אורי. התפאורה בעיצובו של ניצן רפאלי כוללת את המדרגות שמופיעות בהרבה מחזות זמר, ומאחוריהן שלושה מסכים עליהם מוקרנים כל מיני תמונות מההיסטוריה של המדינה. התלבושות בעיצובו של יובל כספין מותאמות היטב לתקופות השונות בחיי המדינה וגם מעצבות היטב את הדמויות של לאה ויצחק רבין. התאורה בעיצובו של רונן נג'ר קצת בעייתית ברגעים מסוימים, וברגעים אחרים היא עשויה היטב ומוסיפה למנת הרגש של ההצגה. הכוריאוגרפיה בהצגה זו קצת בעייתית, בלא מעט שירים יש הרגשה שהכוריאוגרפיה והריקודים אינם קשורים להצגה זו בכלל ולסיטואציה בפרט. העיבודים של אפי שושני לשירים טובים, אם אלה השירים השקטים והמרגשים ואם זה השירים היותר שמחים. ואחרונה: התזמורת שנמצאת מאחורי הבמה. התזמורת עושה עבודה מצוינת, אם כי התנאים של היכל התרבות קצת מקשים עליה ועל הזמרים, שלא באשמתם. בשלב מסוים במחזה נאמר שהחיים שלנו כאן בארץ הם שמחה מהולה בעצב ועצב מהול בשמחה, וככה גם ההצגה הזאת- משתדלת לשלב בין שני אלה, וגם מצליחה. "מי שחלם" היא בהחלט הצגה ראויה ומכובדת על יצחק רבין בפרט ועל מדינת ישראל בכלל. זו הצגה לא קלה, אבל זו הצגה שמלמדת וגורמת לך לחשוב, להיזכר ובעיקר - לא לשכוח.

 

[שלומית הראשלצית]

נהניתי לקרוא את מה שכתבת

לאור ההצלפות שהמחזמר הזה ספג, זה חשוב לקרוא משהו ענייני בנושא המשחק. הרי כל אחד מאיתנו אחראי אישית למה שהוא רוצה לזכור מאישיות פוליטית כזו או אחרת שהיתה בארצנו. טרם ראיתי אבל זה יקרה השבוע ... אבל מה שיכולתי לראות זה באמת קטעי השירה ששודרו כבר בטלויזיה, ואני מסכימה עם כל מילה בנושא השירה והמשחק של הראל סקעת. תודה

 

[שגיא ק]

העלתי את הביקורת שלי.

את/ה מוזמנ/ת לקרוא.

 

[שלומית הראשלצית]

מי שחלם - דרך עיני ליבי ונשמתי..

מי שחלם - דרך עיני ליבי ונשמתי.. אוקי... בלי סודות, אני אכתוב שבאתי לראות את ההצגה הראשונה שהראל משתתף בה כדי לראות מה האיש עושה על הבמה... (הפסטי של שנה שעברה עם הריקוד המדהים של "עודני ילד", ו"לעוף" לא הספיקו ככל הנראה... ). אוקי לקחו כמה נקודות בהסטוריה, שאף אחד לא ממש מתעקש לזכור והעלו אותן בצורה די מכובדת לדעתי. המשחק של "המבוגרים" : חני נחמיאס, גילה אלמגור, עודד תאומי - מדהים... כנ"ל אסף אשתר וטנצר ... (שכחתי איך קוראים לו). לגבי השירה, כולם נותנים שם את הכל... פשוט הכל. חני נחמיאס, לדעתי, ממש מתעלה על עצמה, ובאמת במקום כל תפקידי ה"ילדות" במחזות לילדים, פתאום משהו אחר הולך על הבמה... וחני... מרגשת מאוד בתור האלמנה שמחפשת כל פירור מידע על הבן שלה שהלך למלחמה במלחמת יום כיפור ולא שמעו עליו יותר. ההתפרקות שלה ההסטרית זה משהו אחר. אמיתי כל כך ומצער כל כך. הראל סקעת ... (אהובי). מישהו שם למעלה בהפקה הצליח לקרוא כמה מהמחשבות הנסתרות שלי, ונתן להראל שלל תפקידים במחזה הזה... וכן אוסף יפה של שירים יפים מאוד, שהראל מעלה אותם מהאוב. ממש מהאוב... מעלה מעלה ... מעלה מעלה... אז אני ... קצת עוצמת עיניים כשהראל שר, ונותנת לשירה שלו לחדור לכל תא בגוף שלי, והשירים מהדהדים בי עכשיו ... המשחק מדהים לגמרי... מצד אחד הלוחם הצעיר שיוצא לקרב ומשאיר את אשתו מאחוריו ומת לו על איזה אבן. מצד שני... הילד הצעיר של אותו לוחם שנהרג... שלובש מדי צנחן, שמנסה להתרחק מהצבא ובורח אל ילדי הפרחים, שחוזר למלחמה ... וכל מה שקורה אח"כ ואני לא רוצה לספר... ללכת או לא ללכת ??? שווה כל שקל וכל אגורה ואת ההססנות שלי, כשהתקרבו ל 12 בלילה, וידעתי שאני לא ממש אוכל לשוב הביתה חח ולקחתי את הריזיקה (טוב שיש מוניות שירות בעולם). מקלקלים - האנשים שהחליטו לצלם בתוך הופעה שכזו, למרות המעמד... ולא ממש יש סיכוי שמשהו ממילא יצא מהתמונות שלהם, אבל הבזקי הפלאשים מעצבנים לאללה. באב אל וואד - ביצוע מהמדהימים שנשמעו בארצנו פשוט ככה. באב אל וואד - לנצח זכור נא את שמותינו ...

 

[שלומית הראשלצית]

עודד ליאופולד - הדמיון לרבין הצעיר

מצמרר.... במיוחד התמונה הסופית הזו ... שזכורה מאוד של רבין עומד וידיו בכיסיו ..