אסור כי החוק אוסר
עונש קבוצתי הוא לא חינוכי אבל גם אי מסירת שמו של התלמיד שעשה מעשה מסוכן זה לא ממש עדות לחינוך משובח. מה לעשות, לפעמים, כשמתרחשים ארועים מסוכנים, צריך לשים את האידאלים החינוכיים בצד ולדאוג לשלומם של התלמידים. הדבר העיקרי שעומד לנגד עיני מי שאחראי על טיול הוא שהתלמידים האלו צריכים לחזור הבית בריאים ושלמים. אם יעשו סטטיסטיקה על מספר השערות הלבנות שיוצאות למורים בטיולים שנתיים יצרני צבעי השיער יהיו מאושרים. ההורים שוכחים שהילדים שלהם ישנו במקום שהתפוצצו בו חזיזים. האחריות על 100 בני נוער בטיול שנתי היא משהו שמי שלא חווה אותו יתקשה להבין את משמעותו. תחשבי על הדאגה שלך כשהבת שלך בטיול שנתי. עכשיו תכפילי את זה ב-100 ותחשבי על מי שנושא באחריות כלפיך וכלפי 99 הורים נוספים. אני מעדיף הורים זועמים בטלפון, כתבה בעיתון שמספרת כמה אני רע, מיליון טוקבקיסטים עצבנים שישמיצו אותי, תלמידים זועמים שיזכרו לי את זה עד יומם האחרון, על פני סירנות של אמבולנס. זה נשמע דרמטי אבל זו בדיוק המשוואה. בשנה הבאה בבית הספר הזה לא יעופו חזיזים.