וכל הארצות של קמבודיה-לאוס-ויאטנם-תאילנד הן מאוד דומות, ואני מניחה שתאילנד דומה אם לא זהה לקמבודיה בתרבות האכילה. בכל מקרה, הכול שם מבוסס אורז, ודברים עם חיטה מצאתי רק בסופרמרקטים ובמסעדות מערביות, אז אפשר להסתדר טוב מאוד.
את התבשילים המקומיים, מבוססי האורז. מסעדות שמנסות לפנות לתיירים, או עם מאכלים שנשמעים לך יותר מוכרים מהבית - יש סיכוי שזה עם קמח, כי זה אמור לספק לתיירים מאכלים שהם מכירים. הבישול המקומי לא משתמש בקמח. היגיינה - בקמבודיה הייתה בסדר גמור, ותאילנד אפילו יותר מתוירת אז אני מניחה ששם זה אפילו יותר טוב. לא הייתי נוגעת יותר מדי בבשר (לא יותר מפעם ביום). אחרי טיול אחד בשוק תבין למה
מאכלי ים למיניהם יותר היגיינים בדר"כ מהבשר ומהעוף (ומהחזיר ומהבאפלו וכו'...)
זה לא מתכון לדיזנטריה אוטומטית, אבל מכיוון שאני גרתי שם וקנינו הרבה אוכל בשווקים המקומיים, ראינו איך הוא נשמר, אם אפשר לקרוא לבשר שעומד בחום משווני נשמר. אז הלכנו יותר על מאכלי ים שהם מביאים טרי כל יום, וגם שומרים לפעמים בדלי מים וזה עשה רושם יותר נקי ובלי רחש של זבובים מלמעלה. אז לנו היה מקרר וציוד מודרני וקיבלנו סחורה טרייה ביותר תמיד בשוק (היינו שם בתפקיד מורים לאנגלית והיינו ממש מכובדי הקהילה
), אבל ככה לא יודעת אם הייתי אוכלת מזה יותר מדי. פעם ביומיים ככה.