אז ככה
המוח שלנו הוא כמו מחשב, כל חיינו, תכנתו לנו אותו ואנו תכנתנו אותו בלי לדעת אפילו. תכנותים זה המשמעויות שלמדנו, שאחריהן באות התגובות ה"אוטומטיות". רוב בני האדם לא מבינים שהכל מתחיל ונגמר ברעיונות שהם הכניסו לעצמם, וחושבים שככה כל בני האדם. שיש דברים "פוגעים" ויש דברים "מעליבים" ויש דברים "שלא אומרים", ויש דברים "שלא עושים".. כי ככה זה אצלם.. אז הם בטוחים שככה זה אצל אחרים. ואם אחרים פועלים אחרת או חושבים אחרת.. אז הם ממש לא בסדר, ואז למה לא להילחם בהם אגב? אפילו בפורומים מהסוג הזה יש אנשים שעדיין בטוחים שיש דבר כזה "להגיד משהו פוגע". ושרגשות זה משהו שלא קשור אלינו ואין לנו כל מילה לגביהם. ולא רק זה.. כדי להצדיק את זה שהם לא מצליחים לרכוש שליטה על החיים שלהם הם ילחמו מאוד חזק כדי לצאת צודקים בקשר לזה. אלה הכפתורים, התכנותים שלנו, אם מישהו אמר לי משהו שתכנתתי פעם בתוכי ככפתור והנה שניה אחרי שהוא אמר לי את זה התכנות מופעל ואני עלול להרגיש פגוע, נעלב, מאוהב, שמח, מאושר. ואם אני ממש מאומן על התגובות שלי אני עלול לחשוב שזה כבר "יוצא לבד". כמו נגינה אצלי.. פעם התאמנתי מאוד קשה על לתכנת את הצורה של האקורדים לאצבעות, והיום שאני בא לשים אקורד אני בכלל לא חושב על זה, זה "אוטומטי". השלמדתי נהיגה כל תזוזה הכי קטנה, להזיז את ההגה, ללחוץ על הדוושא, קודם חגורה, מוט הילוכים, אורות.. התאמנתי והתאמנתי עד שזה נכנס לי למערכת, במילים אחרות תוכנת, והיום אני נכנס לאוטו ופשוט נוסע. מכירה את התחושה שמישהו בא ואומר לך "יש לי חדשות טובות בשבילך!". את ישר מתחילה להרגיש את הרגשות עוד לפני שהוא אמר מה החדשות בכלל.. למה? כי זה כבר מתוכנת אצלך. ולא כי ככה בנוי המין האנושי. יש לנו תכנותים לכל דבר בעולם, לגבי מה זה אמא נכונה, ומה זה אבא נכון, ואיך צריך לדבר פה.. ואיך להתנהג שם.. מה מותר להגיד, מה אסור להגיד, אם נאמר משהו כזה איך להגיב, אם נאמר משהו אחר איך להרגיש. הדרך שזה עובד היא.. קורה משהו שאת יכולה לזהות ע"י החושים שלך. ואז את שואל את עצמך שאלה מהירה "מה המשמעות שלי לזה?" ואז את שואלת את עצמך שאלה מהירה שניה "איך אני צריכה להגיב?" לפי התשובות לשאלות האלה צצות תחושות, ופעולות. תכנותים.