מי מה מו?

[shirkoosh1]

מי מה מו?

במשך כשנתיים ניסינו ללמד את עינב לשאול שאלות, ולחכות לתשובה. הקונספט הזה ממש לא היה מובן לה. בשנה שעברה, לאחר עבודה מאומצת בסיוע קלינאית התקשורת, עינב הצליחה סופסוף להבין להפנים ולשאול שאלות. הבעיה היא שכרגע השאלות הפכו לזרם בלתי פוסק ולא תמיד הגיוני. היא כל הזמן שואלת שאלות, לרוב שאלות שכבר שאלה ויודעת את התשובות עליהן, והרבה פעמים שאלות שאין בהן הגיון. כשאנחנו פוגשים אנשים זרים, היא מתחילה ב"תיחקור ביטחוני" ושואלת המון שאלות, עד שאני או בעלי עוצרים את השטף. מצד אחד, אני מאוד שמחה שהיא מנסה לפתח שיחה ומצאה לה דרך לעשות זאת. מצד שני, היא כאילו תקועה בשלב הזה ולא מצליחה לעבור הלאה, לניהול שיחה יותר "מקובל". האם זה מוכר למישהו? מה עשיתם אתם?

 

[אבא של סער]

אנחנו במצב דומה

משתדלים לא לענות לשאלות חוזרות, או לשאלות שהוא יודע את התשובה סיפור חברתי יכול קצת להבהיר את המצב. לצערי גם אנחנו לא מצלחים להתקדם .

 

[ילד אור שלי]

כן

היינו בדיוק במצב הזה. לא יודעת אם אתם עושים ABA, אבל אנחנו עבדנו המון בABA על דגמים של שיחות, איך מדברים, איך פותחים שיחה וכו'. יש לנו כרטיסיות עם נושאי שיחה, בכל שיעור נוהלו שתי שיחות.. ויהלי מאוד נרגעה עם השאלות הבלתי פוסקות שלה..

 

[shirkoosh1]

סיימנו את שלב הABA בחיינו,

עשינו ABA שלוש שנים.

 

[ילד אור שלי]

אז לנהל איתה שיחות

עם סיטואציות שונות.. לביים סיטואציות. אצלנו כל המשפחה מגויסת מזמן לכל מיני סיטוציות שמבוססות בהתחלה של מודלינג ואחר כך על שיתוף אקטיבי של יהלי בשיחה.

 

[ענת וגידי שמר]

אני אנסה להביע את דעתי בזהירות

כדי שלא לעורר שוב "מלחמות" בקשר לגישות ההתנהגותיות מול ההתפתחותיות (אם כי את דעתי האישית כולם יודעים...): ראשית, זה יופי שעינב מדברת ופונה לאנשים. וזה יופי שיש לה הורים שיודעים לשמוח בהשגיה ויחד עם זאת להביט קדימה ולשאוף להתפתחות נוספת. השימוש הרגיל שאנחנו עושים בתקשורת, כולל 20% של תקשורת אימפרטיבית ו-80% של כל היתר. נסי לחשוב באיזו מידה עינב חוותה בשנים האחרונות תקשורת אימפרטיבית, כלומר directions, questions &prompts. דוגמאות למונחים האלה: "תיגעי בצבע הכחול\תגידי כחול" (הוראות) "איזה צבע זה\איזה צבע יש לשמיים\האם זה כחול?" (שאלות סגורות, שיש רק דרך אחת לענות עליהן נכון) "לשמים יש צבע---\הצבע שאני נוגעת בו הוא כ---" (PROMPTS) אם עשיתם ABA, ייתכן שעשיתם הרבה מאוד מהנ"ל. לעומת זאת, נסי לחשוב באיזו מידה השתמשתם בשפה כדי לחלוק רגשות ודעות ("הכחול בשמיים שציירת משגע! אני אוהבת כחול. מעניין איזה צבע את אוהבת עינב?") כדי לתאר, לשתף, להסביר, להשוויץ, להחמיא, להציע,להצחיק, להתנצל, לנחם, לשכנע, להמליץ, להזמין, לברך, לוותר, להתלבט (וכמובן גם למחות, להשמיץ, לסרב, לאסור, להעיר, להרגיז, לקלל..;לא מומלץ, אבל אנושי...) כל אלו ועוד הרבה כוונות תקשורתיות אחרות מהווים 80% מהתקשורת שלנו עם הזולת. מסתבר (ממחקרים רבים מאוד) שהדרך בה אנחנו מתקשרים עם ילדים מקשת האוטיזם (וגם עם ילדים עם קשיים התפתחותיים אחרים) היא שונה, כלומר אימפרטיבית ברובה. וכמו שד"ר גוטשטין אומר: crap in crap out . כלומר, אם זה מה ש"נשפוך" לתוך הילדים שלנו, זה מה ש"ייצא" בהמשך. הילדים שלנו ישאלו המון שאלות, יענו על המון שאלות, ייבצעו הוראות - ולא יישתמשו בשפה ובתקשורת כדי ליצור שיתוף ריגשי, לחשוב ולהתפתח. אם מה שכתבתי עד עכשיו מדבר אלייך, הרי שאת כבר יודעת מה צריך לעשות עכשיו. אבל המון סבלנות! לוקח הרבה מאוד זמן לפתח תקשורת ככלי לייצירת קשר אמיתי והדדי (יותר זמן מאשר לוקח ללמוד להשתמש בשפה כהתנהגות...). המון הצלחה, ענת.

 

[shirkoosh1]

ענת,יש משהו במה שאת כותבת אם כי

אני ניסיתי לערב את השניים. כשאני לימדתי את עינב בבית ושיחקתי איתה, לא השתמשתי בABA, אלא באינטואיציות שלי. עינב למדה המון המון בזכות הABA, והגישה היוותה מנוף רציני להתקדמות שלה, וכן,את צודקת, יש בשיטה הזו הרבה תקשורת אימפרטיבית. אבל בבית ומחוץ לבית הספר עינב למדה שפה בדרך גמישה יותר, הרבה יותר. אני חוששת שהקושי של עינב בשימוש בשפה ושאילת השאלות הכמעט בלתי פוסקת שלה, היא בשל הPDD ולא בשל הABA, אבל יכול להיות שגם לכך יש חלק בקושי שלה. בכל מקרה, תודה על התיחסותך, ובהחלט נתת לי נקודה למחשבה ורעיון להתחלה.

 

[אבא של סער]

ליזום שיחות

ולנהל את השיחה ( רעיון של הקלנאיות ) כך אנו מספקים את יצר השיחה ומנהלים אותה בצורה נורמטיוית. כאשר הוא שואל שאלה ומבקש תשובה ( אך אין תשובה חד משמעותית ) לערב את בן הזוג ולשאול את דעתו להשתדל שהתשובות שלנו לא היו זהות ,לשאול את דעתו. ( רעיון של הפסיכלוגית )

 

[shirkoosh1]

תודה לכל העונים והמתיחסים

נתתם לי נקודות למחשבה, ורעיונות טובים. בינתיים קבעתי פגישה עם הקלינאית תקשורת לשבוע הבא להתחיל לעבוד על הנושא גם איתה ולקבל ממנה רעיונות.