המינון כמובן מתואם עם הרופא
ורמות הויטמין D נמדדות כל הזמן. רמה תקינה לויטמין די היא מעל 30 (המקסימום התקין הוא 100). התחלתי לקחת בעקבות רמת ויטמין D של בערך 13, מה שממש הטריד את הרופא. אחרי 4 חודשים שבהם ממש הקפדתי לקחת כל יום, רמת הויטמין D הגיעה ל 38. שאלתי אותו בפירוש אם להפסיק לקחת או להוריד מינון והא אמר שלא, שזה משפיע עלי לטובה ושאשאר באותו מינון. מאז אני משתדלת לקחת כל יום, ועושה בדיקות דם כל כמה חודשים. בפעם האחרונה (לפני שבוע) הרמה היתה 33. אני חושבת שלרוב האנשים אין רמה מספקת של ויטמין D. גם בארץ חמה כמו ישראל, רוב האנשים נמצאים רוב ביום בסביבה סגורה וממוזגת (אלא אם כן את עובדת בחוץ בשמש מה שלא ממש סביר לרוב חולי הטרשת). ולכן כדי לשמור על רמה תקינה של D בדם צריך לקחת תוסף באופן שוטף. לגבי מינון - עלי המינון הגבוה עובד טוב, אבל בודאי שעדיף להתייעץ עם רופא ולא לקחת סתם.
לגבי אומגה 3, אני מודעת לזה שאני לוקחת כמות גדולה. זה לאחר התייעצות עם שני מומחים לתזונה. אחד מהם גם רופא במקצועו, והשניה נתורופטית עם הרבה שנות ניסיון. אומגה 3 ידוע כתוסף שחסר לרוב האוכלוסיה, אבל משמעותי במיוחד לחולים במחלות נוירולוגית (לאו דווקא טרשת אגב). אחרי ההמלצות שקיבלתי מהם, ואחרי ששאלתי את הרופא שלי, שאמר לי שזה רעיון מצוין להוסיף אומגה 3, התחלתי לקחת.
הדבר השלישי שאני לוקחת זה ויטמין B12. אני לא אוכלת כמעט בשר, וכבר כשאובחנתי לפני כמה שנים האחיות במחלקת טרשת בתל השומר אמרו לי שחולי טרשת חייבים שתהיה להם רמת ויטמין B12 גבוהה במיוחד, של לפחות 500-600 (הטווח התקין הוא בערך 200-1000). אגב, כמעט אף פעם לא הצלחתי להגיע לזה. גם עם התוסף אני מתנדנדת סביב ה 300.
בשורה התחתונה - אלה 3 התוספים שהכי מומלצים לחולי טרשת. אבל שלא תביני אותי לא נכון, יש מליון תוספים. אם תלכי למומחה לצמחים או לרפואה טבעית הוא ירשום לך המון. אני החלטתי ללכת בגישה שאני לוקחת רק מה שאני מקבלת עליו המלצות מאנשי מקצוע שנראים לי מאד מנוסים, והרופאים או מצטרפים להמלצה או לפחות לא מתנגדים.
האם זה עוזר? אין לי התקפים. אבל אני גם לוקחת תרופות. אז מה עוזר יותר? אי אפשר לדעת