מי לה' אליי

[האנרכיסט האדום]

ממש ממש ממש, אבל ממש - לא

לא יודע מי לימד אותך את הדברים האלו, אך הם לא נכונים. תקרא את "מיין קמפף" אין שום קשר בין השואה ובין דת, אפילו לא מקרי. השואה היא על רקע של ג-ז-ע. מדהים שעדיין יש אנשים שמאמינים במשהו כל כך לא נכון ולא מציאותי.

 

[itaym02]

איך יהדות זה לא גזע אם היהדות עוברת בתורשה

מאם לילדים שלה, עזוב את המיעוט הקטן של מתגיירים. אם אני לא מאמין בה' האם אני עדיין יהודי?

 

[האנרכיסט האדום]

יהדות עוברת בתורשה לפי ההלכה

לא יותר מזה - במילים אחרות, רק בראש של הרבנים.

 

[האנרכיסט האדום]

ושל היטלר כמובן

הרי אין כזה דבר "גזע יהודי" - אין למעשה בכלל גזעים באדם. האדם הוא גזע אחד, נקודה.

 

[קליספרה]

יקירי מי שלא מבין כלחום במקרה הזה

זה אתה התנשאות זה לא בריא לעור הפנים וכמי שעסק בזה רבות במסגרת לימודיו - יש לי על מה להסתמך !!

 

[האנרכיסט האדום]

לא יודע מה לימדו אותך

אבל מי שמתנשא אם כבר - זו רק את, ומן הסתם כתוצאה מכך שקשה לך לקבל דברים ששוברים את התפיסה השגויה שלך. ללמוד כמו תוכי בלי להכנס בעובי הקורה, זה עוד יותר לא בריא לעור הפנים, גם לא לעור במקומות אחרים בגוף.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

אהבתי!!

בהתחלה לא הבנתי על מה את מדברת, פיזית לא הצלחתי לראות את התמונה של הילד עם האף הכתום עגול, אבל גם עניתי לשאלתך: לא! אני לא הייתי עושה ניתוח. אהבתי שנתת את התמונה מזוויות שונות: פיזית ורוחנית, לפני שהצגת את הבעיה. עכשיו אני אתייחס לנושא ההשמנה. מי שקובע את התייחסות העולם אליך זו את. לא במודע אמנם, אבל עדיין את! אני שוקלת מעל 180 ק"ג. שמנה לכל הדעות. כל אדם שמסתכל עלי, רואה את השומן וישר חושב על עצמו. אם הוא (היא בוודאי!) העלה לאחרונה 2 ק"ג שמפריעים לו, הם יפעילו אותו בשנייה שהוא רואה אותי. הוא לא יבין איך אני מרשה לעצמי, איך זה לא מפריע לי ועוד שאלות שמתעוררות נוכח ה- 2 ק"ג שמפריעים לו בעצמו. כאן נכנסת אני. מה אני משדרת לעולם על איך שאני מרגישה עם עצמי. לא כולם יקלטו הכל, חלק ירגישו צורך לדבר. רוב ההערות שאני מקבלת הן על הקלילות שלי עם המשקל, על הגמישות שלי, ועל זה שזה ברור שאני חיה בשלום עם גופי. כשאני נתקלת בהערות אחרות, אני משעשעת את עצמי עם התגובות. דוגמא: אני בסופר, משוחחת עם הבחורה בקופה הראשית ואוכלת בהנאה בולטת פסק זמן. אישה שעומדת לידנו שואלת פתאום: "מה עם הדיאטה?" אני מתבוננת בה, שמה הבעה מופתעת על פני ושואלת: "את אומרת שאני שמנה?" הפרצוף שלה היה שווה את הכל! ברור שאני שמנה! אי אפשר לפספס את זה. אבל האינסטינקט של הבחורה היה להתחיל להתנצל על מה שנתפס עכשיו (בעיניה) כמשהו מאוד מעליב שאמרה לי. מה שעשיתי זה שמתי לה סוג של מראה והיא פתאום ראתה את עצמה במקום אותי. גברים לעומתה, לרוב יענו בהתרסה: כן! ואז אני אומרת בקריצה וחיוך שלא שמתי לב והם מבינים שזו הייתה הערה מטופשת. ולפעמים אני הודפת בצורה שמבלבלת: "לא לדיון!" אני עושה את זה בעיקר בדיונים על השיער שלי - מה אכפת לכם איך השיער שלי נראה? אני מסתובבת עם תספורת מארינס - הכי קצר של המכונה, פעם בשבוע בערך. "את תיראי יותר נשית" - בלי עין הרע! אני הרבה אישה. אי אפשר לפספס!! אני הולכת עם מכנסי טריקו וחולצה ללא חזייה - כי ככה נוח לי. מעולם לא הייתה לי בעיה לחשוף את גופי. ואת? האם את לובשת שחור ושאר צבעים של "שמנות?" האם את מתייסרת עם חצאית "כי את שמנה מכדי ללבוש מכנסיים"? האם את נמנעת מלאכול דברים "משמינים" בחברה? האם יש לך מראות גדולות בבית? האם את אוהבת להתבונן בעצמך דרכן? מה את חושבת על עודף המשקל שלך? מה את חושבת על הגוף שלך? האם את אוהבת אותו? מתי לאחרונה ליטפת את גופך ונהנית מהתחושה שלו? אם את לא אוהבת את גופך, אם לך מפריע להתבונן בו, אם את מסתכלת על עצמך וחושבת מחשבות רעות על איך שאת נראית העולם רק משקף לך את הפנימיות שלך. לא אהבת? תתחילי לשנות את המסר הפנימי שלך לעצמך והעולם יעביר לך מסרים אחרים פשוט! האף הכתום והעגול יכול להפוך לסמל מסחרי. היהדות יכולה להיות צד פילוסופי שיכול להעשיר כל שיחה. היהדות כאן בעייתית כי היהודים הדתיים נוטים להתבדל ולזלזל ב"גויים" כנחותים מהם.. כשהם עושים זאת, הם "מזמינים" מלחמה. אם את רק מסתכלת כשונות רעיונית מקבלים אותך בשמחה כצד מעניין בדיון הכל כל זמן שאין ניסיון לשנות את הדעה של האחר

 

[עוד פיה אחת פחות]

תודה על ההתייחסות

התשובה הקצרה לכל שאלותייך בנוגע למנהגים שלי היא "לא", והתשובה הארוכה היא: "ברור שלא!" אני נוצרייה באבל שאני צריכה ללבוש רק שחור? מה קרה? ומה את חושבת, שמגיעים למשקלי על ידי הימנעות ממאכלים משמינים בחברה? לפי דעתי את טועה בראייתך את העולם כמראה לפנימיות שלנו, העולם "קצת" יותר מורכב מזה והוא לא סובב סביבנו, אבל אני מכבדת את דעתך ומודה לך ששיתפת אותי בה.

 

[רון76]

חזק

רק יש הבדל קטן בין פיזיות לרוחניות זה הי היכול יותר להתאים אם במקום להתבולל - להוריד א הזקן והפאות אבל תשארי כמו שאת שמנה יהודייה וחמודה

 

[עוד פיה אחת פחות]

תודה.

 

[itaym02]

הגעתי מהראשי

סתאאאם

מישהו באמת דרש ממך לעשות דיאטה?

 

[עוד פיה אחת פחות]

בטח. כל הזמן.

אפילו שהמחקרים מראים ש95% מהאנשים שעושים דיאטה, מעלים את משקלם בחזרה בתוך חמש שנים (אם היו עושים את המחקר על עשר שנים, אני בטוחה שהאחוז היה אפילו גבוה יותר, אבל לא נתעסק בספקולציות). הקוסמטיקאית שלי אומרת לי שאני חייבת לרזות, כי אני כל כך יפה שזה פשוט בזבוז שאני שמנה. ואני עונה לה: "אבל אני יפה גם עכשיו!" אז היא אומרת לי "את לא תמצאי חתן". אה כן, כי כל מטרתי בחיים היא למצוא חתן. על הרופאים שלי סיפרתי כאן פעם, אחרי שיצאתי מאשפוז של שלושה ימים בבי"ח שנגרם אך ורק מרשלנות רפואית של רופאה בצבא שאמרה לי "אני לא מטפלת בך עד שאת עושה דיאטה" (על אף שיש לי מחלה כרונית שגם לאנשים רזים יש, אין לה כל קשר להשמנה, וגם אם הייתי שוקלת 14 ק"ג הייתי חולה בה). ועוד ועוד ועוד. זרים ברחוב ובאוטובוס, נהגי מוניות, מורים, הייתה לי מפקדת (רע"נית- סגן אלוף) בצבא שנתנה לי פקודה לרדת במשקל ואיימה עליי במשפט אם אפר פקודה. זה הסתדר כשקבלתי אותה. אפילו מראיינים בראיון עבודה. אז כן, אנשים דורשים את זה כאילו זאת זכותם. ממש קטע לא ברור!

 

[itaym02]

אפשר גם להביט בזה מזוית אחרת

איכפת להם. אולי יותר מידי וזה חדירה לפרטיות, וזה מטריף, אבל הכוונה טובה. לא אותה כוונה שגרמה לאנשים להמיר את דתם...

 

[האנרכיסט האדום]

אבל היא לא דורשת ממך

היא מביעה את דעתה, זה כבר עניין שלך אם להיות מושפעת או לא. המפקדת סתם פסיכית, היא לא יכולה לדרוש כזה דבר ממל, יש קריטריונים ברורים לעודף משקל שבגינו לא מגייסים או משחררים מהצבא ושום מפקד/ת לא יכול לתת פקודה לרדת במשקל.

 

[אדם של יין]

לא יכול?

אולי.. עושים את זה כהלכה למעשה? בהחלט שכן...

 

[האנרכיסט האדום]

אבל זה אסור

ואפשר להתלונן ולעשות מזה בלגאן שלם. בדיוק באותה מידה אם המפקד היה אונס את החיילת, גם היית אומר ש-"אולי..." וכו'?

 

[תקועה על הירח]

רפרפתי פה על מרבית התגובות

וקראתי בעניין על הוויכוח האם דיאטה היא מועד לכישלון, האם בעיות משקל נובעות ממקום נפשי וכו'.. והייתי שמחה להביע את דעתי. אני מסכימה ברמה העקרונית שאין להתחמק מהעניין שירידה במשקל היא אפשרית, דיאטות הן לא שקריות, ואם תרד במשקל אז תרד במשקל. כמו שנאמר בתגובות שלפניי- משוואה פשוטה של קלוריות יוצאות מול קלוריות נכנסות. הבעיה היא הקושי לשמור על המצב הזה, ואני חושבת שלהגיד שהכל רק עניין של החלטה וכוח רצון זה קצת התחמקות מעומקו של עניין. זה נכון ברמה השטחית, ונכון כסלוגן, אבל במבחן המציאות הדברים האלו נובעים מדברים עמוקים ומושרשים בנפש האדם כמו עישון סגריות או התמכרות לאלכוהול- רק שאוכל הוא בעייתי יותר, כי האדם זקוק לו ברמה היום יומית והוא אינו מסוגל לשבור את ההרגל ולהעלים אותו מחייו כמו להפסיק לעשן. כל דבר שאנו עושים לגוף שלנו שהוא אינו זקוק לו, כמו לתת לו יותר מזון ממה שהוא צריך- נובע ממקומות נפשיים בלבד. וההסבר לכך הוא מאוד הגיוני- אם הגוף היה פועל מתוך הצורך הפיזי שלו בלבד, ללא כל השפעה רגשית או שכלית, הוא היה ניזון מכמות הקלוריות שנדרשת לו בשביל לתפקד בצורה מקסימלית ובריאה, וזהו. בלי נישנושים כי "בא משהו מתוק" או כי "אין לי מצב רוח". אני יכולה להעיד על עצמי, כאחת נאבקת במשקל כל חייה, שברגע שהבנתי באמת מאיפה אכילת היתר מגיעה, והבנתי זאת בגיל דיי מאוחר, הפסקתי בבת אחת את מלחמת הדיאטות של "לרדת עשרה קילו ולעלות 20" והתחלתי לעבוד על עצמי איפה שזה באמת חשוב- להבין מדוע אני עושה את זה לעצמי ולגוף שלי, מדוע אני דוחפת דברים לפה, גם כשהבטן לא מקרקרת. התשובה הפשוטה היא- כי אני אוהבת לאכול.. אבל למה אני אוהבת לאכול? ברגע שהצלחתי במאמץ גדול יותר מכל דיאטה לחשוף את המקומות האלו, להבין את החללים הפתוחים שדורשים את "המילוי" הזה שעשיתי באמצעות האכילה..לחשוף פצעים עמוקים של הנפש ולעבוד על המקומות שהייתי מעדיפה לשכוח מקיומם.. מהמקום הזה השתנתה התפיסה שלי על האוכל. לא ניסיתי לשנות את התפיסה הזאת, זה קרה תוך כדי התהליך כמעט בלי ששמתי לב. הסיבה שדיאטות לא עובדות היא שמטפלים בסימפטום ולא בבעיה, בדיוק כמו שיכאב לך הראש ותיקח אקומול- למשך כמה שעות נראה שזה עוזר, ואז אתה חוזר לאותה הנקודה, כי לא באמת שינית שום דבר אמיתי. אני יכולה העיד על עצמי שברגע שהצלחתי להתחבר למקומות האמיתיים האלו, הכואבים האלו ולהתמודד איתם, אני כבר רואה שינוי קיצוני בחיים שלי. איבדתי את הצורך לבלוס. אני עדיין מלאה, ואני עדיין אוהבת לאכול, אבל לא עליתי במשקל כבר 3 שנים ואני יורדת לאט לאט בלי לנסות בכלל, שבעיני זה הישג עצום בתור אחת שעלתה כחמש קילו בשנה באופן קבוע לא משנה כמה דיאטות הייתי עושה ולא כי אני מחזיקה את עצמי בכוח ומשננת מנטרה של רזון, זה בא ממקום אחר ואמיתי וזה תהליך ארוך ודרך ארוכה עוד לפני, אבל אני לא במאבק יותר, ובמלחמה עם עצמי ועם הרצונות שלי, ואני יודעת שזאת הדרך הנכונה ואני לא אסטה ממנה. בשורה התחתונה, לדעתי להפנות אצבע מאשימה לשמנים ולהגיד להם שזה רק עניין של החלטה וזהו זה לא הוגן, כי הדברים יותר מורכבים מזה, דברים כאלו מגיעים ממקומות שצריך לעבוד עליהם.

 

[האנרכיסט האדום]

אני לא מפנה שום אצבע מאשימה, חלילה

נשאלה שאלה ועניתי עליה - בלי להכנס לפירוט מקיף ויפה, כפי שאת עשית. אני גם לא מאמין גדול בדיאטות, אני מאמין באורח חיים בריא, שכולל בתוכו גם הרגלי אכילה נכונים, והרגלים אי אפשר לשנות בין לילה - זה ברור. אבל, אני עדיין טוען שמי שבאמת מאד רוצה (כמןך למשל) - יכול. אין דבר כזה "אי אפשר", בדיוק כשם שאין כזה דבר שאי אפשר להיגמל מעישון.