בקצרה: בפרק 20 הצוות מקבל מכתב ממארק (שנשלח בפקס ע"י אליזבת´..). מארק כותב להם עד כמה הוא מתגעגע אליהם ועוד כל מיני דברים. המכתב מאד ריגש אותי. ממש בכיתי, ועברה בי צמרמורת בכל הגוף. מי שהקריא אותו היה קרטר, ובכלל, בפרק הזה ניתן להבין שהוא המארק הבא. הוא החליף את הסטטוסקופ שלו בשל מארק, הוא נתן לגלאנט את "הנאום" שמארק נתן לו כשקרטר היה רק סטודנט.. יש סצינות קארביות בפרק. קארביות. ק-א-ר-ב-י-ו-ת. הם מחזיקים ידיים, אבי נוגעת בפנים שלו, מחייכת. קרטר רואה שהיא שיכורה ורוצה לקחת אותה בכוח לפגישה אבל היא לא רוצה. אבל הוא לא מוותר, ומרים אותה. כן, מרים אותה. היא נושכת אותו ואז היא נופלת על הריצפה. זה קטע מבדר מישהו יוצא מהבר ושואל אם הכל בסדר ושניהם עונים לו שכן. אבי אומרת לו שהיא לא יכולה ללכת לפגישה. הוא מסכים, והם הולכים לאכול/לקפה ביחד. היא הלכה לפגישה בסוף (ככה ניתן להבין), ויותר מאוחר בפרק קרטר שואל אותה אם היא הלכה לפגישה בשבילה או בגלל שהיא הבטיחה לו שהיא תלך. היא אומרת משהו שלא קשור לזה ואז עונה לשאלה שלו: "הלכתי בשבילך". איזה משפט מפתח זה
אני ממש מסמיקה כאן!!! כמה חמווווווווווווווד מה שקורה עם אבי וקרטר!!! כ"כ חמוווד! וזה עוד קורה בזמן שאין בינהם שום מחויבות... רק הידידות המסכנה שלהם שמנסה לכסות ללא הצלחה את הרגשות החזקים והאמיתיים שלהם!!! אבל.... לא נורא... נסלח להם! הרי אין לנו ברירה נכון?
האמת, שאחרי שטיפת מוח מצד אדם לא-החלטי מסוים, אני מעדיפה לראות את אבי וקרטר כחברים. חכו! אני עדיין קארבית. מצידי שיתנשקו, אבל אם זה מרחיק אותם או גורם להם להיות יותר זוג מושי כזה מחברים טובים-טובים, אז אני מעדיפה שלא. הם זוג כזה יפה כידידים, מי צריך אותם רכרוכיים כאלו? אם הם הופכים לי דאג וקרול סלאש מארק ואליזבת´ מול העיניים, עדיף שלא.