חזון הצמחונות והשלום של הרב קוק
מלכתחילה צווה האדם להיות צמחוני, אוכל פירות (כך גם המדע מעיד על טבעו שלהאדם): "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאכלה". כדברי רש"י: "ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כלם, וכשבאו בני נח התיר להם בשר" הרב קוק קיבל את דעת חז"ל (בבלי סנהדרין נט ע"ב), שלא הותרה אכילת בשר לאדם הראשון, ושרק בשל ירידת הדורות הותר לאנושות להרוג בעלי חיים ולאכול את בשרם (חזון הצמחונות והשלום, עמ´ מט). את דעתו על העוולה המוסרית שבאכילת בשר הביע במלים ברורות: "חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את הרגש הטוב והנעלה, לבלתי קחת חיי כל חי, בשביל צרכיו והנאותיו" (עמ´ ז); וכן "אי אפשר כלל לצייר, שאדון כל המעשים, המרחם על בריותיו, ברוך הוא, ישים חק נצחי כזה בבריאתו הטובה מאד, שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם בעברו את רגש מוסרו על ידי שפֹך דם, יהיה גם דם בעלי חיים" (עמ´ ח). בכתוב "כי תאַוֶה נפשך לאכול בשר" (דב´ יב, 20) הוא מוצא "גערת חכם נסתרת והערה גבולית, כלומר, כל זמן שמוסריותך הפנימית לא תקוץ באכילת בשר בעלי חיים, כמו שכבר אתה קץ מבשר אדם" (עמ´ יא). ההיתר לאכילת חיות הוא מותנה אם כן בכך שנפשך תאוה לאכול בשר, כלומר לאדם שיכול לעמוד בפיתוי, אין היתר לאכילת חיות. דוגמא לכך ניתנה בסיפור המן והשליו. מלכתחילה ניתן לבני ישראל המן ורק לאחר שלא עמדו בפיתוי ודרשו בשר, ניתן להם השליו. מצוות כיסוי הדם נועדה להזכיר לבני האדם שיש פגם מוסרי שמן הראוי להתבייש בו בנטילת חיי בעלי החיים (עמ´ כג-כד). כעת, אם נחזור לציטוט, נראה לי שההתייחסות היא לכך שלאחר המבול, נוסף למזון המותר לאדם, "איבר מן החי" אך זה לא כולל את הדם האסור לאכילה מהנימוק שלעיל. אני נוטה להבין זאת מעט אחרת. נראה לי כי ההיתר לאכילת חיות היה אף הוא הדרגתי ובהתחלה, מייד לאחר המבול, הותרה רק אכילת רמשים (גם זה תואם לידע המדעי על ההסטוריה התזונתית של האדם). "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל. אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו". לאחר המבול, ניתן ההיתר לאכילת רמשים וירק עשב (שניהם לא ניתנו לאדם בבריאה), אך נשמרת ההגבלה על בעלי חוליות, המוגדרים "בשר", שהם בעלי נפש בדמם ועל כן אסורים באכילה. רק מאוחר יותר, ניתן ההיתר לאכילת בעלי חוליות מסויימים (רשימת החיות הכשרות) וגם זה תוך מגבלות של צער בעלי חיים בגידולם (שלא נשמרים היום), הלכות שחיטה בהריגתם, שפיכת הדם וכל זה באין אפשרות אחרת ("כי תאווה" - רק אם אינך יכול לעמוד בפיתוי).
