מי חזר מאומן ?

[רב טייס]

מי חזר מאומן ?

אף אחד מכל החוזרים מאומן לא מצא זמן להעלות איזה סיפור מהמסע שלו או אולי כמה תמונות ? פראזניק - אייכה ?

 

[יוגב רונן]

אני הייתי...

היה מדהים זכיתי להשתטח על הציון של רבנו ולאמר את ה10 מזמורים. וזכיתי גם להתפלל במנין של המוהרא"ש ולשמוע את השיחות שלו אשרינו שזכינו להתקרב לרבנו.

 

[מיסטר]

גם אני זכיתי! בפעם השלישית ברציפות!

ואפילו אם אנסה לתאר לכם בכל כוחותי את אשר קרה איתי בימים הקדושים הללו ואתחיל לכתוב לכם מעכשיו ועד בכלל - לעולם לא תבינו ולא תקלטו באמת מה הרגיש כל יהודי שזכה להיות שם כל אחד לפי מדרגתו וכלי קיבול נשמתו כי כולנו חייבים להכניס טוב טוב למוח שאומן ורבינו הק' זה דבר רוחני נטו ו-כ-ל אדם שמגיע לאומן טועם רוחניות טהורה ותמימה שכזו רוח שיטעמו בהחלט כל העולם ל-א-ח-ר הגאולה עד שאח"כ כשחוזרים לשגרת חיינו בארץ כל אחד לעיסוקו שלו - בימים הראשונים ממש סובלים ומרגישים את החיסרון העצום ומרגישים בחוש איך שנותקנו מהדבר שחיפשנו כל החיים מהמקום שבו שמחנו באמת מהמקום שבו זכינו למוח נקי לגמרי מבילבולים ומכל הדאגות - נותקנו ממקור חייותנו כמו שאמר רבינו הק' במפורש:"כל העולם צריכים אותי עד כדי כך שבלעדיי אין יכולין לחיות כלל" אויי !!!!! אשרנו!! איזה רבי... -ולאחר שכולנו נכניס לראש טוב טוב שכל עניין רבינו הק' ובפרט כל מה שקורה באומן בראש-השנה הוא נטו רוחניות אמת לאמיתה מיד נבין איך שלעולם לעולם לא נצליח לתאר בדבר גשמי כגון "אותיות" את אשר חוותה נשמתנו שכידוע כולה רוחנית וניזונת רק מרוחניות!! לעניין התמונות גם אני מאוד מתפלא איך זה שאפילו אחד לא מעלה כאן תמונות.. ציפיתי שיעלו ו..בעצם אני בטוח שיעלו... אני בע"ה יעלה תמונות והעיכוב כרגע נובע מכך שבלב כל הצילומים שערכתי במוצאי החג (ומי שיודע מה הולך באומן במוצאי החג יודע טוב מאוד מה יש לצלם...) נפלה לי המצלמה ו..-הפסיקה לעבוד אז כרגע היא בתיקון ומיד כשהיא תתוקן אני בע"ה אעלה לכאן המון תמונות להעביר קצת רשמים למי שלא זכה ולהזכיר למי שהיה... "על כל כף התעוררות צריך קערה של התחזקות" = עלינו לשמור בכל כוחותנו ועם השינים והציפורניים לא לתת לבעל דבר להפיל אותנו מהדרגות שזכינו להם בציון הק' להתחזק כל הזמן ולצעוק לריבונו של עולם שירחם ושישמור עלינו עכשיו שהתרחקנו ממקום חוף מבטחים... ואם נזעק באמת מכל הלב בוודאי ה' הטוב ירחם עלינו - אמן!

 

[יוגב רונן]

ברוך השם שרבנו אמר....

בליקוטי מוהר"ן חלק א' סימןקצב ש"פניו שכלו וחכמתו של הצדיק נמצאים בתוך הספר" כך שגם שאנחנו רחוקים בגעגועים מציונו של רבנו ז"ל אפשר למצוא אותו ע"י ההסתכלות בספריו הנפלאים.

 

[אלישיר]

תמיד מקפחים ת'ברסלבר'ים....

בעזי"ת כתבתי את זה בהתחלה כמכתב פרטי למישהו. אחרי זה אמרתי "קצת נפיץ רבנו", אז פרסמתי בחוזרים בתשובה. עכשיו נזכרתי באנ"ש! תמיד מקפחים ת'ברסלבר'ים: כדי לתקן מעלינו את הגאוה... ואם כבר אנ"ש: הספרדים קמים כל אלול לסליחות, והאשכנזים ישנים חזק... אבל כשמגיע ראש השנה, האשכנזים בקלויז, משלמים בריבית דריבית: תפילת שחרית, משש וחצי, עדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד, ארבע בצהרים.

! - ראיתי אפילו רבנים שישנו שם

. אומן.... כשהייתי באומן, ראיתי שלט על מלון דירות (המיועד אך ורק לבאים אל רבי נחמן, ולא לאוכלוסיה המקומית), בשלט הייתה הזמנה לקנות בית דירה ב"עיר הגעגועים". לא כל כך הבנתי מה ענין געגועים, ואומן. אומן זו עיירה אוקראינית, שנמצאת באמצע ארץ ארורה. האוקראינים בזמן השואה, היו יותר אכזריים ליהודים, מאשר הנאצים בעצמם. שמעתי על זקנה מקומית שמספרת, על איך שהיו קורעים תינוקות לשניים באמצע הרחוב. לא תמצא באומן, פנים מקומיות עדינות, או בעלות אצילות. גם אלה שחטובים בתוויהם, מלאים מגושמות קפואה של חוסר רגש ואכפתיות. אומן זה בדיוק המקום שבו אפשר למות ברעב ברחוב, ולאף אחד לא יהיה אכפת. הרגשתי את הטומאה של האדמה. הרגשתי את לבבות האבן של בני הארץ הזו. מין מועקה מתמשכת. והלכתי ברחוב, ראשי כפוף ארצה (זה 16 חודשים, שאני נמנע מלהביט בנשים, ואם אני עושה זאת במאה שערים, כל שכן שאעשה זאת באמצע ארץ הטומאה). הלכתי מהציון של רבי נחמן אל הדירה ששכרנו החבר'ה, ופסוקי תהלים מתרוננים בשפתי. זה לא נדיר לראות אותי הולך ברחוב ומדבר בשקט עם א-לקים או אומר ושר פרקי תהלים, כאילו אין אנשים בעולם. אבל שם זה היה שונה. הרגשתי כזו תחושה של עצמה, של התעלות. הרגשתי שבירושלים לומר "א-לקי ישראל מלך", זה שכיח: אפילו החילונים לא כופרים באמת בא-לקים, אלא או רואים אותו בפרשנות אישית, או שסתם לא מעמיקים חשוב בנושא ומדחיקים, וכדו'. לא פגשתי ישראלי שאדיש לחלוטין לכותל המערבי, אפשר לאהוב ואפשר לשנוא- וזה בעצם אותו דבר. אבל באוקראינה הארורה, כשאני אומר "צמאה נפשי לא-לקים לא-ל חי", זה עושה רושם גדול. כמו ההבדל שבין להניף את הדגל הכחול לבן במשכן הכנסת ובין להניף אותו על מפקדת החיזבאללה. הציון של רבי נחמן בנוי על קבר אחים המוני של יהודים. 30000 יהודים נרצחו ונשחטו במיתות משונות, וכל זאת משום שסרבו לכפור בא-לקים ולהמיר את דתם. והנה מאות שנים לאחר מכן, עם ישראל חי וקיים, הרבה אחרי שזכרו של אותו רב טבחים ארור שניצח על השחיטה נשכח מלב. הולך לו יהודי באותו רחוב שהדהדו בו זעקות "שמע ישראל", ומראה שלא לשוא היתה מסירות נפשם, שנצח ישראל מנצח. ובאותה הליכה הבנתי משהו. כשנופל מגדל קוביות, הנדבכים העליונים מתפזרים הכי רחוק. היה עץ של אור, והעץ נכרת, וניצוצות התפזרו לכל עבר. הניצוצות שנפלו כאן, קרוב, הם של הענפים הנמוכים. כאן, כשאני עושה עבודה רוחנית, האור שאני בונה ומחזיר לשורשו, הוא אור נמוך יחסית. אבל שם בארץ הטומאה, אור רוחני שנאסף, הגיע מהצמרת הגבוהה. וזו הרגשת העצמה שהרגשתי. מסופר בתנ"ך שמשה רבנו נקבר מול בית פעור. פעור הייתה עבודת אלילים שפולחנה היה עשיית צרכים. פעור הייתה מרכז של ניאוף, מרכז רוחני של צאצאי בת ששכבה עם אביה ועוד קראה לבן שהביאה ממנו, על שמו: "מואב"- מאב. למה משה רבנו, מנהיגה האלמותי של האומה העברית, זה שניצח על מאורע שלא היה כמוהו: בקיעת ים לשניים ובאמצע אדמה יבשה, זה שעלה למרום ופניו זרחו כחמה, זה שא-לקים לבדו טיפל בקבורתו, למה הוא נקבר שם, ומה התורה רוצה לספר בזה? ולמה רבי נחמן בחר להיטמן בארץ הטומאה והמוות (הוא עלה ביסורים גדולים מאוד לארץ ישראל, ובתורתו יש מקום מהותי ועיקרי לארץ ישראל), במעצמת שיווק יצאניות מאז ומעולם? (מישהו מכיר את המושג "הפנקס הצהוב"?). התשובה היא, כי דוקא האדם העליון במעלה, הוא זה שיכול לראות את הלבן בעיני האויב, ולנצח. בערב ראש השנה, באמצע מפקדת האויב, ניצח רבי נחמן מברסלב על קהל אלפי חסידים ועמישראלים, שבאו ונשמעו להוראתו שמי הולך בדרכו יקפיד מאוד להיות אצלו על ראש השנה, על מעמד של "תיקון כללי" המוני, ובסופו שאגה שפילחה את כל הרקיעים: "שמע ישראל ה' א-לקנו ה' אחד. ה' הוא הא-לקים ה' הוא הא-לקים." באמצע הארץ הכי טמאה בעולם, המלכנו את מלך מלכי המלכים. כשחזרתי לארץ, הרגשתי הקלה גדולה. אדמת קודש. לא סתם השתטחו ארצה יהודים ונישקו את עפרה. שיצחקו עליי כל העולם, לא אכפת לי. ממש מרגישים אנרגיה מהאדמה. כאילו מרחפים באויר. זכות נכנסת אל תוך הנפש. כמו הפנים העדינות-אציליות של אדם קדוש. אתמול רקדתי לבד, פתאם, "אשרינו אשרינו אשרינו שאנחנו בארץ ישראל". הבנתי בדרך לירושלים, איך נגני בית המקדש, בני לוי, עקרו את אגודלי ידיהם, בנגיסה איומה של שברון לב. איזה בכי נוראי היה "אם אשכחך ירושלים". איך קפצו עשרות אלפי פרחי כהונה, אל להבות בית המקדש הנשרף. החורבן הרוחני היה לעין ערוך המהחורבן הגשמי. אמרתי שם באומן לריבונו של עולם, שבשביל היהודים שהיו כל כך הרבה שנים בארצות הארורות והנוראות ההן, שיגאל אותנו ברחמים: למרות שהייתי מעדיף להתאבד, אבל בכל אופן, מסתבר שלא הייתי שורד כיהודי 2000 שנה, בארץ הטמאה ההיא. כאן צריך כל כך עקשנות וגבורה, מה על שם?! הם שרדו, גם כששרפו אותם. אחד הדברים שאומרים על הצדיק, על רבי נחמן מברסלב, זה שכל האבדות שלנו נמצאות אצלו. אם נצייר את האדם ככדור אור, נוכל להוסיף לתמונה, שבכל השבילים שבו כדור האור פוסע והולך, מתפזרים ניצוצות של אור. כל מה שנאבד לנו שם בשבילי החיים. מה שנאבד לנו ברגע הלידה. כשחזרתי לירושלים, פתאם הרגשתי התחזקות עצומה. באומן הייתי מבולבל מידי, ולא שמתי לב כנראה. אני מרגיש כאילו פתחתי דף חדש בחיים. עשיתי הרבה טעויות נוראות בחיים שלי. למדתי על הבשר, מה שאנשים לא לומדים בתיאוריה. ועכשיו זהו, הכל מאחורי, הכל לא נוגע לי פתאם. בעצם בכלל לא פתאם. זו לא הפעם הראשונה שאני מתמודד עם הנושא. בדרך המיסטית ההיא, שהייתי הולך בגללה ברגל, לבד, למדבר, יש עיסוק מאוד אינטנסיבי בעבודה על להשאיר את הכל מאחורה-"מחיקת קורות חיים", ולגאול את האור שפיזרנו. רבי נחמן מברסלב הבטיח בפני עדים כשרים, שמי שיבוא על הציון שלו ויתן פרוטה לצדקה כנהוג, ויאמר את עשרת המזמורים של התיקון הכללי, ישתטח רבי נחמן, גדול שבענקים, לאורך ולרוחב -ויוציא אותו משאול תחתיות. בשבוע אחד, ובעצם ברבע שעה, התרחש בי שינוי ששקול לעשרות שנות עבודה בדרך ההיא, והרבה יותר. היה לי מאוד קשה בכמעט שנה וחצי, שאני חוזר בה בתשובה. הייתי לפני כן פשוט מאיר, לאחר שנתיים של עבודה מיסטית אינטנסיבית. הייתי מסובב את האצבע בסיבוב קל כלפי מישהו בקצה המרוחק של הרחוב, והייתי גורם לו להסתובב ולחפש מי מסתכל עליו. עזבתי את הכל, ולפעמים הגרון רצה להתפוצץ מרוב מרירות. באומן הכל נעשה ברור פתאם. קבלתי כוחות מחודשים. הצלקות החדשות, נרפאו, והישנות נעלמו. הבנתי מה הדרך שלי, ואיך אני צריך להתנהל בה. לא רק שטעויות העבר כבר לא שייכות אליי, לא רק שמה שאבדתי שם בדרך התחדש בי, אלא שהדרך בעתיד ברורה: תורתו של רבי נחמן מברסלב, הדרך שהוא סלל אל הר הא-לקים. ופתאם אני מתגעגע. לא לאוקראינה. ללקום בבוקר, וללכת אל הציון של רבי נחמן. ללכת ולהתחבר עם הנקודה הכי עמוקה שבי, עם שורש הנשמה הא-לקית. שנה הבאה אני שם: אומן אומן ראש השנה.

 

[זה מיילא כינוי ושקר]

וואו ../images/Emo12.gif

 

[נעבעך]

../images/Emo13.gifחבבר טוב שלי הי' באומן

והרגיש כמו שאלשיר כתב, הוא הי' בשיחות של מוהרא"ש בראש השנה , והוא כתב לי מה הוא דיבר שם

 

[יוגב רונן]

איזה שיחות היו של המוהרא"ש...

ממש גן עדן ועכשיו גם חזרתי משיחה של המוהרא"ש נ"י בשידור ישיר מארה"ב איזה חידושים הוא אמר על הסוכה חבל"זזזזזזזזזז

 

[נעבעך]

ראשי פרקים משיחת מוהרא"ש בר"ה

לא מוגה נכתב ע"י ידידי הנ"ל צריך לדעת שכ"א יש לו את התפקיד שלו ולכן לא שייך להתקנאות באחרים ולומר זה גדול ממני וכו'.צדיקים דבוקים בקב"ה.צריך לראות הכל אלוקות,לשמוע הכל אלוקות.אסור להיות בררנים בבחירת כלה או חתן.אסור להתגרש.הסט"א עושה הרבה כדי לקלקל את השלום בית.הכל הולך אחרי המוח והעיניים ולכן צריך לשמור אותם. מוהרא"ש דיבר דברים נוראים ונפלאים מעניין התורה בליקו"מ תנינא א' עיי"ש והסביר את חלק ממנה כיד ה' הטובה עליו ועיי"ש.