מי זוכר מי יודע?
אין ספק שהאירוע הגדול ביותר של שנות השישים, לפחות בארצנו הקטנטונת היה מלחמת ששת הימים. כילדה בת 13 באותה תקופה, אני זוכרת שלקחו אותנו בוגרי השכבה של ביה"ס היסודי (לא היו אז חטיבות ביניים) למלא שקי חול להגנה. כולנו היינו מחוברים לרדיו ולטרנזיסטור, והאהבה שהרעפנו על החיילים לא ידעה גבולות. הקטע שהכי זכור לי מתקופת המלחמה הוא שביום שחרור ירושלים, כאשר מוטה גור ז"ל קרא: הר הבית בידינו, ירד אבי ז"ל לרחוב הראשי. בידו בקבוק קוניאק, בעיניו דמעות אושר עילאי, ופשוט חילק לכל העוברים והשבים כוסית לחיים. אם מישהו היה עושה זאת היום, נראה לי שהיו מאשפזים אותו בכפייה. אבל זה הקסם של אותם ימים , נאיביים ומלאי אופוריה.
אין ספק שהאירוע הגדול ביותר של שנות השישים, לפחות בארצנו הקטנטונת היה מלחמת ששת הימים. כילדה בת 13 באותה תקופה, אני זוכרת שלקחו אותנו בוגרי השכבה של ביה"ס היסודי (לא היו אז חטיבות ביניים) למלא שקי חול להגנה. כולנו היינו מחוברים לרדיו ולטרנזיסטור, והאהבה שהרעפנו על החיילים לא ידעה גבולות. הקטע שהכי זכור לי מתקופת המלחמה הוא שביום שחרור ירושלים, כאשר מוטה גור ז"ל קרא: הר הבית בידינו, ירד אבי ז"ל לרחוב הראשי. בידו בקבוק קוניאק, בעיניו דמעות אושר עילאי, ופשוט חילק לכל העוברים והשבים כוסית לחיים. אם מישהו היה עושה זאת היום, נראה לי שהיו מאשפזים אותו בכפייה. אבל זה הקסם של אותם ימים , נאיביים ומלאי אופוריה.
