כל *הגיבורים* בעילום שם...
באחד המאמרים שלי לפני יובלות בפורום =הבטיחות= של רוני לזר... הותקפתי על ידי איש או אישה בעילום שם.. אי היכולת לענות... אינה מותירה ברירה.. חייבים לנגוע בנקודות רגישות הנספגות עמוק בליבו של נברן השדה המוציא את חוטמו מתוך המאורה אותה חפר ובה הוא גר בחושך המוחלט... אין ספק שכול מי שלוקח לעצמו את החרות לתקוף להכפיש לקלס, לקלל לזרות שנאה, יכול לעשות זאת אך ורק תחת עילום שם.. עכבר חוצות שכזה, הוא בדרך כלל איש מט לנפול, חדל אישים עם כוח מחשבה רופס השואף לאפס, ועם דימוי עצמי מעורר רחמים בעיניו הוא.. לא קל להתמודד עם שכאלה, והאגודה שלנו סובלת מנוכחותם ההורסת, והמקלקלת לכולם.... אפשר לראות את העכברים הללו, באתרי הרחיפה,.. בדרך כלל הם יהיו תמיד... אבל **תמיד** באתר על חשבון נסיעה צפונה ברכב של מישהו אחר... הם יהיו כפויי טובה לאותם אלה שבאופן שיטתי נוצלו על ידם לנסיעות לצפון ולאיסופים.. והם יהיו הראשונים אשר בליבם יתמוגגו משמחה למראה מרחף שנמרח בעמדה, או עמית שהתלבש על עץ, או כול צרה שלא תבוא ותבנה עבורם אושר פנימי הנקרא אצלנו בשימצה הראוייה.. ** שמחה לאיד ** ... אלה, המכנים את עצמם **קופים מעופפים**, הם אותם אלה שאין להם דרך אחרת להיבנות בצורה חיובית על ידי עשייה חיובית... הם מוצאים את ההיבנות החברתית שלהם, בשני דרכים: האחת - על ידי רכיבה על טרמפ של מישהו אחר, לדוגמא על יד דמות כריזמטית מעט, תראה אותם רוקדים ומקרטעים ... מן ליצנים שכאלה.. השנייה - על ידי מאמץ שיטתי להרוס למי שלא מוצא חן בעינהם... אך, ללא יכולת להיבנות מעצמם, כי הרי הם מסתתרים במאורה החשוכה של עילום שם, הם שוקדים בקנאות חולנית להכפיש ולהשמיץ ללא בסיס, ובלבד שהקלס הבואש שהם יורקים, יישמע.. אלה, ששומרים על אלמוניותם, ובו זמנית מפזרים שנאה בין כולם, סובלים כבר נאמר, מרפיסות שכל, ומדימוי עצמי נחות.. על אלו, אנו יודעים שאין להם תוחלת, אין להם כול תרומה, והם בדרך כלל רוכבים על טרמפ של טיסה אחת ברכס אחת לשנה (בקושי), אך מתיימרים להציל את האגודה בנוכחותם **התורמת** בפורום... ייקח זמן לא רב, והפרצוף האמיתי של אלה... ייתגלה.. עד אז הן/ם ימשיכו להתחבא עמוק עמוק בתוך מחילות החול החשוכות שהם מכרסמים לעצמם מידי יום.. שימי...