המהר"ל מפראג
רבי יהודה בן בצלאל, ידוע גם בכינוי גוראריה. 1512-1609 (1512 מימין). הוא היה הסטוריון, מתמטיקאי ואסטרונום ידוע, בקיצור איש מאד חכם שבטוח ידע שלורדים הם דקים וטושים הם עבים. על פי האגדה על הגולם מפראג (זה שחשב שלורדים הם עבים) המהר"ל יצר דמות מהבוץ של הנהר ולטבה והצליח להפיח בה רוח חיים בעזרת כתיבת השם המפורש על מצחו של הגולם. הגולם היה משרתו של הרב והגן על יהודי פראג מהרדיפות, אך לבסוף קם על יוצרו והמהר"ל הוריד את הכתובת ממצחו. לפי האגדה, שאריות הבוץ שנותרו מהגולם מאוחסנות עד היום בעליית הגג של בית הכנסת אלטנוישול בפראג. לדעתי האמת (פרט לכך שלורדים הם דקים) היא, שמנקה בית הכנסת המציא את האגדה, כדי לחסוך לעצמו את ניקוי הבוץ.