מי בא?

סופהו

New member
זה כל כך

לא!! מצחיק.

כלומר, כן.
ברגע הראשון.
ברגע השני- ממש לא.
חלק ממה שקורה פה? כנראה.. וחבל.
איפה ה כ- (כשאבוא ולא שאבוא)?
ומדוע שְמונָה עשרה?
והבנין החדש- הֶפעיל. הֶבריא, הֶשתיק..ועוד,
וגם "... אמא לא הֵכירה את יונתן שפירא."
https://www.youtube.com/watch?v=MjttW6tjHx8
ועוד...
 

Sודית

New member
ואותי זה מרגיז ומעציב....אבל ממש....הורסים את השפה

אתה מדבר היום עם אנשים שיש להם שני תארים.
אתה מדבר עם מורה לעברית ושומע מכולם את המילים האלה -
אני יוכל, יבוא, יעשה - לי זה ממש צורם באוזן.
הכי מרגיז שרוב האנשים בארץ מדברים כך היום - מה קרה?








.
 

יוסי ר1

Active member
מאיר שלו עושה מזה מטעמים ב"שתיים דובים",

שיחה בין עבריין צמרת שמדקלם להנאתו שירים של פניה ברגשטיין, ומתקן בלי סוף, ביאוש חסר תכלית, את אחד הפקודים שלו, עבריין כרס עם שפת סלנג קולחת ותו לא.
 

קלייטון.ש

Well-known member
השיחה הזו לא באמת התנהלה, נכון?

בטח השתמשו באחד הסימולטורים להמציא שיחה שהיו רוצים שתתנהל.
אגב ראיתי מחקר על המאפיינים הפסיכולוגים של אנשים שבאובססיביות מתקנים שגיאות שפה של אחרים. הם לא יוצאים טוב שם.
 
השאלה שלך מזכירה לי את הדיון בשאלה האם איוב היה ונברא או שמא

רק משל היה, או את הויכוחים הדומים שהיו בזמנו לגבי הספרים של קרלוס קסטנדה ('משנתו של דון חואן ').

לפחות בעיני, דיונים כאלה הם משניים לנושא העיקרי.

מעניין, בשיחות שלנו על קולנוע וטלויזיה זה אתה שאוהב יותר סיפורי פנטסיה ומשתעמם מסיפורים ריאליים מדי (זוכר שאמרת השבוע שג'והן לה קארה משעמם אותך...), ואני זה שמחפש תמיד את האותנטיות. מה קורה פה, פתאום החלפנו עמדות?


ומסכים איתך לגמרי לגבי אנשים שמתקנים לאחרים שגיאות תוך כדי שיחה. נראה קצת כמו צורה של אובססיביות ואולי אפילו כוחניות. ומהנסיון, זה גם לא מועיל במיוחד...

 

קלייטון.ש

Well-known member
אני לגמרי מעדיף את הפנטסיה

אבל גם בסיפורים הבדיוניים אני צריך דמויות מורכבות ובעלות עומק, לא דמויות שטוחות.
סיפור בדיוני שבו יש טובים לגמרי מול רעים לגמרי משעמם אותי לא פחות מהמציאות.
גם בשיחה הנ"ל יש צד אחד שהוא טיפש לחלוטין וצד שני שהוא לגמרי חכם.
מצב שלא קיים במציאות ולא מעניין גם בפנטסיה.
זו גם הסיבה שאני לא אוהב את הרומנים של איין ראנד, אם להביא כדוגמה סופרת ופילוסופית חשובה. אצלה לטובים אין שום מגרעות: הם חכמים, מוכשרים, מצליחים, יפים, ולגמרי צודקים. ומצד שני לרעים אין תכונות טובות: הם טפשים, חדלי אישים, רעים, כשלים ואפילו מכוערים.
 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
גם אם אתה צודק לגבי אותנטיות השיחה הספציפית

&nbsp
במציאות למרבה הצער זה הרבה יותר גרוע.
&nbsp
אגב אולי בכלל הבעייה אצלנו ("הזקנים") שאנחנו מתייחסים לשינוי דינמי של השפה כאל הריסתה.
 
וכבר היו דברים מעולם, לא? הופיעו שיבושים שעוררו את חמת

הזקנים של פעם שקיללו אותנו באבי אבינו, ובסוף השיבושים נעלמו.

אז מה, עכשיו אנחנו הולכים להיות הזקנים ההם בעצמנו?

 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
זה עדיין די בסדר כל זמן שאנחנו הולכים

&nbsp
ולא נדחפים על ידי פיליפיני.
 

סופהו

New member
השיחה ה זו אולי לא התנהלה, אבל

שיחות כאלו מתנהלות...... (גם בע"פ).
פעם, כשאחד מילדי היה בבית הספר היסודי , נאמר לנו שלא מתקנים שגיאות, כדי לא להביך את הילד.

חזרו לתקן..

לא ראיתי "מחקר על המאפיינים הפסיכולוגים של אנשים שבאובססיביות מתקנים שגיאות שפה של אחרים", אבל קראתי בזמנו טקסט פמיניסטי מייגע* בו נכתב שהשפה בה משתמשים מעידה על מוצא, מעמד, השכלה , המקום בו גדלים וכו וששפה ותקינות השפה נועדו לשליטה - לדיכוי מהגרים ומיעוטים ומעוטי יכולת וכלי לשימור מעמדות בחברה..

*מייגע- מכיון שזה היה קטע פמיניסטי הוא נכתב בשפה ללא "כפיה מגדרית"- לכל הא.נשים, א.נשים שונות. היה מייגע לקרוא.
אולי בשלב מסויים מישהו יחליט לשים סוף לעניין והשפה תהיה חסרת מגדר?

דרך אגב, בנוגע להנחלת שפה לילדים- כל זמן שיש חוקים של נכון או לא נכון, אני לא בעד להוכיח ילד על שגיאה, זה באמת מביך. יש פעמים שאני בעד לחזור על המשפט (אולי בצורת שאלה) ולהשתמש בצורה ה"תקנית".
 
כשהבת שלי היתה קטנה, שמעתי אותה פעם אומרת לבובה שלה, "אומרים

קִטניות, אבל אני אוהבת להגיד קִדניות." לא שמעתי ויכוח מצד הבובה.

לפעמים היתה משתרבבת לשיחות שלנו מילה תקנית מדי, ואז הייתי מוסיף מיד שזה הנכון, אבל אנשים לא כל כך משתמשים בזה (למשל, זכוכית במקום סרוכית), אז שלא תהיה מופתעת מדי. השארתי לה לבחור איך לומר, והתוצאה היא שהעברית שלה פשוט נהדרת.

ולא להשוות, אבל:

 
עברית טובה באה לדעתי משלושה מקומות נפרדים ומשתלבים:

מהשפה ששומעים
מהשפה שקוראים
מכישרון שפתי מולד
שלושתם לפי סדר השפעתם לדעתי.
 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
לדעתי השפה מושפעת בעיקר ממה ששומעים בבית

&nbsp
אח"כ ממה ששומעים בסביבה ולבסוף ממה ששומעים בבית הספר.
&nbsp
כישרון שפתי מולד הוא בד"כ כשרון לקליטת שפות ולא לדיבור נכון בהן.
 
אחד אחד

אין ספק שהשפה מושפעת ממה ששומעים בבית, אבל בהחלט לא בעיקר. שהרי אם כן, לא היו בארצנו ובארצות הגירה אחרות, כל כך הרבה דוברי שפת מקום עשירה ורהוטה, שבבית שמעו רק יידיש או ערבית כזו או אחרת.

בית הספר הוא רק אחת הסביבות שמעשירות שפה, ולא המובהקת שבהן. אם כוונתך שהשפה מועשרת בבית הספר משום ששם מלמדים שפה, אתה טועה בגדול. אתה יכול ללמוד כללי דקדוק. אתה יכול ללמוד, אם ממש בא לך, כללי ניקוד. עושר של שפה יכול ללמד אותך רק מורה שמורה לך את הדרך אל השפה ואל אהבת השפה, ולא מורה שמלמד אותה. ומה לעשות ורוב המורים שבנמצא מלמדים אך ורק את מה שלנגד עיניהם, לא את הדרך לשם ולא אהבה לדבר.

ובעניין הכישרון לשפה, שמכיל כמובן הן את יכולת הקליטה ואת היכולת למניפולציות שונות של הנקלט בשמיעה, בכתיבה, בדיבור - אתה תתפלא שמחקרים מורים שהמנבא הטוב ביותר לכשרון שפתי הוא היכולת המולדת לאמפתיה.
 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
איך אמרה ההיא ? "אתה לא תשים מילים בפי !"

&nbsp
בשום מקום לא אמרתי וכמובן לא כתבתי שמה שאנו שומעים בבית הספר זה מהמורים.
&nbsp
גם אם המורה יתקן מאה פעם שגיאת דיבור הילד יעדיף במודע לדבר כמו החברים שלו על מנת לא להיתפס כחריג גם כשהוא יודע בוודאות שמדובר בשגיאה. לכן כשבוחרים מוסד חינוכי כדאי לבדוק גם מי לומד שם ולא רק מי מלמד.
&nbsp
אגב את ההשפעה הגדולה ביותר על העברית שלי חולל המורה ללשון בכתה ט' שהצליח בזכות אישיותו להנחיל לנו אהבה לשפה. אני מניח שאם אותו מורה היה מלמד אותנו כמה שנים מוקדם יותר היינו פחות נתונים להשפעתו מהסיבה שציינתי קודם.
&nbsp
אגב את המשפט שבכותרת אמרה בכעס מישהי לבעלה אחרי שגילתה שקעקע את שמה אתה יודע היכן.
 
למעלה