מי אנחנו ../images/Emo39.gif
בהמשך לדיון שמתנהל בפורום תקשור בוואלה בפתיח אומר כי אנו הכל וכלום למה הכוונה אנו הכל וכלום? אנו הכל מתכוון לתפיסה האומרת כי בידנו לעצב את חיינו כפי שאנו רוצים שיהיו, אנו כלום אומרת כי יש לנו גבול למה שאנו יכולים להיות. מה הוא הגבול? הגבול הוא בין יכולתנו להיות מי שאנחנו לבין רצוננו להיות האלוהים, הכל יכול. הגבול העליון של יכולתנו להיות הוא האדם המואר, ומכיוון שאנו פוסעים בדרך זו יש בנו את הכלום שאו צריכים לבטל כדי להיות הכל בגבול האפשרי שקיים בנו מכורך הנסיבות ארציות. כאשר אנו שואלים מי אנחנו, אנו צריכים להפריד בין הרצון שלנו (שאין לו גבולות) לבין היכולת שלנו. הציין כי יחידי סגולה יכולים להיות מוארים, אך אנו לא צריכים להיות יחידי סגולה כדי לחיות כמו מוארים. בני אדם מוארים יש בהם פוטנציאלים שאין בבין אנוש מין השורה (וכולנו בני אנוש מהשורה) אך זה לא מונע מאתנו לחיות ולחוות את משמעות האדם המואר. כיצד נאפשר לעצמנו להיות אדם מואר? אני חושב כי בסיסה הוא במודעות עצמית. ללא מודעות עצמית לא נוכל לצעוד צעד אחד לכיוון מהותנו, לכיוון השאיפה שלנו להגיע להארה. כתבת אביר יקר כי אנו "מכונה" אנושית מופלא הנושאת כלים ותכונות אלוהיות. אומר לך כי אכן כך אנו, אך אין אנו אלוהים!!! מה שתוקע אותנו הוא השאיפה שלנו להיות אלוהים, זה שאנו צלם מצלמו אין הדבר אומר כי אנו יכולים להיות הוא, אלוהים. ביום שנבין כי כך הוא הדבר, נרד מהאולימפוס ונחייה את חיינו בהוויה אחת עם הטבע שגם בו קיים תכונות האלוהים (גם הטבע יוצר, גם הטבע חי, גם הטבע עובר גלגולים והתפתחות) כתבת אביר יקר כי הכרת האני נאחזת בדמות שיצרנו במהלך חיינו, התקן אותך בכך שלא אנו יצרנו את דמותנו, היא עוצבה ע"י הורני וע"י החברה, אך אנו נאחזים בדמות זו כי אין לנו דמות אחרת לאחוז בה, אין לנו מודעות מי אנו באמת, בהליך החיפוש אחר אותה אמת אנו מגבירים את המודעות שלנו ובכך אנו יכולים לעצב את דמותנו עפ"י הוויתנו ועפ"י הפוטנציאלים הקיימים בנו. כתבת אביר יקר כי מהותנו בלתי נתפסת, אומר לך כי אכן כך הוא הדבר, אך בגין מחשבה זו אין זאת אומר כי לא נחפשה. ניתן לגרד את מהמסכות, הזהויות שהולבשו (בצורה זו או אחרת) על מהותנו והוויתנו אם רק נהיה מוכנים להקריב את הזהות הקיימת, הזהות שאנו נאחזים בה באין לנו זהות אחרת. אנו יכולים לחיות בצל הארה, כל דרך כשרה ונכונה, כל דרך היא אישית ואין דרך אחת זהה לאחרת, הלומד מהאחר מקבל את תבונותיו בדרכו שלו, לומד מהן וצומח לכיוון הוויתו, לכיוון הארה. מחייך אוהב עננים
בהמשך לדיון שמתנהל בפורום תקשור בוואלה בפתיח אומר כי אנו הכל וכלום למה הכוונה אנו הכל וכלום? אנו הכל מתכוון לתפיסה האומרת כי בידנו לעצב את חיינו כפי שאנו רוצים שיהיו, אנו כלום אומרת כי יש לנו גבול למה שאנו יכולים להיות. מה הוא הגבול? הגבול הוא בין יכולתנו להיות מי שאנחנו לבין רצוננו להיות האלוהים, הכל יכול. הגבול העליון של יכולתנו להיות הוא האדם המואר, ומכיוון שאנו פוסעים בדרך זו יש בנו את הכלום שאו צריכים לבטל כדי להיות הכל בגבול האפשרי שקיים בנו מכורך הנסיבות ארציות. כאשר אנו שואלים מי אנחנו, אנו צריכים להפריד בין הרצון שלנו (שאין לו גבולות) לבין היכולת שלנו. הציין כי יחידי סגולה יכולים להיות מוארים, אך אנו לא צריכים להיות יחידי סגולה כדי לחיות כמו מוארים. בני אדם מוארים יש בהם פוטנציאלים שאין בבין אנוש מין השורה (וכולנו בני אנוש מהשורה) אך זה לא מונע מאתנו לחיות ולחוות את משמעות האדם המואר. כיצד נאפשר לעצמנו להיות אדם מואר? אני חושב כי בסיסה הוא במודעות עצמית. ללא מודעות עצמית לא נוכל לצעוד צעד אחד לכיוון מהותנו, לכיוון השאיפה שלנו להגיע להארה. כתבת אביר יקר כי אנו "מכונה" אנושית מופלא הנושאת כלים ותכונות אלוהיות. אומר לך כי אכן כך אנו, אך אין אנו אלוהים!!! מה שתוקע אותנו הוא השאיפה שלנו להיות אלוהים, זה שאנו צלם מצלמו אין הדבר אומר כי אנו יכולים להיות הוא, אלוהים. ביום שנבין כי כך הוא הדבר, נרד מהאולימפוס ונחייה את חיינו בהוויה אחת עם הטבע שגם בו קיים תכונות האלוהים (גם הטבע יוצר, גם הטבע חי, גם הטבע עובר גלגולים והתפתחות) כתבת אביר יקר כי הכרת האני נאחזת בדמות שיצרנו במהלך חיינו, התקן אותך בכך שלא אנו יצרנו את דמותנו, היא עוצבה ע"י הורני וע"י החברה, אך אנו נאחזים בדמות זו כי אין לנו דמות אחרת לאחוז בה, אין לנו מודעות מי אנו באמת, בהליך החיפוש אחר אותה אמת אנו מגבירים את המודעות שלנו ובכך אנו יכולים לעצב את דמותנו עפ"י הוויתנו ועפ"י הפוטנציאלים הקיימים בנו. כתבת אביר יקר כי מהותנו בלתי נתפסת, אומר לך כי אכן כך הוא הדבר, אך בגין מחשבה זו אין זאת אומר כי לא נחפשה. ניתן לגרד את מהמסכות, הזהויות שהולבשו (בצורה זו או אחרת) על מהותנו והוויתנו אם רק נהיה מוכנים להקריב את הזהות הקיימת, הזהות שאנו נאחזים בה באין לנו זהות אחרת. אנו יכולים לחיות בצל הארה, כל דרך כשרה ונכונה, כל דרך היא אישית ואין דרך אחת זהה לאחרת, הלומד מהאחר מקבל את תבונותיו בדרכו שלו, לומד מהן וצומח לכיוון הוויתו, לכיוון הארה. מחייך אוהב עננים
